חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא
פרשה א · פרק ד
בשעה שעמדו ישראל כו'. תנחומא ויגש. ושוח"ט מזמור ח':
מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' כו'. כ"ה הגי' גם בשוח"ט. והיינו כדתנן פ"ג דמגלה קטן קורא בתורה וכדמסיים לפיכך כו' לתורה כו'. שע"י כן יהיה רגיל לקרות בתורה בבהכ"נ ולומר ברכו כו'. ובתנחומא שם הגי' שהן אומרים בכל יום ברכו את ה' המבורך לעולם ועד. ולשון בכל יום משמע דלאו בקה"ת קאמר שאינה נוהגת בכל יום אלא בפרוסה על שמע בבהכ"נ קאמר. ולא שהקטן פורס על שמע דתנן במגלה שם שאינו פורס. אלא שעונה אחר המברך ברוך ה' המבורך לעולם ועד (ומ"ש שם ברכו ט"ס הוא):
ר' יוחנן אמר ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה דאתקריאת שכינותא אחריך נרוצה לארעא טבתא ארץ זבת חלב ודבש כצ"ל. ודרש ר"י משכני מארץ שהיא שכינה לא"י עצמה והיינו ארץ סיחון ועוג שאינה ארץ זבת חלב ודבש כא"י עצמה כדתנן בפ"ק דבכורים רק נקראת ארץ טובה ורחבה (כמ"ש (שמות ג') אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש דדרש אל ארץ טובה ורחבה כולל גם עבר הירדן סיחון ועוג וארץ זח"ו אינה כ"א א"י עצמה) וממה שהבאתנו לארץ סיחון ועוג אחריך נרוצה לעבור את הירדן לארץ זבת חלב ודבש. ועי' בילקוט הגי' כדריב"ל:
משכני אחריך נרוצה. דרש משכיני בשי"ן שמאלית וסמ"ך. כשמראין לי הסכין לטבוח אז אחריך נרוצה:
אר"א צריך יהודאה לחרובא. ויק"ר פי"ג וש"נ:
הסיען מחטאו של ים. וזהו משכיני בעל כרחי הסיעני. ואז אחריך נרוצה עד סיני:
דבקה נפשי אחריך. מקרא הוא (תהלים ס"ג) ולקמיה כתיב בראש המזמור כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך לראות עוזך כו'. אם זכרתיך על ערש יצועי באשמורת אהגה בך. וזה כענין המשל דכאן לכל הן דאת אזיל כו':
אמר עליהון מילא ומסתתמין. מפרש לשון קיצץ בנטיעות. שקצץ הילדים בעודן כנטיעות מגודלים והניא לבבן מללמוד תורה שלא יצמחו לעץ חיים וכדאיתא בירושלמי בחגיגה שהביא המ"כ. במשנה מעשיך יקרבוך כו'. עדיות ספ"ה. בזכות שאמרו כל אשר דבר כו'. דרש ג"כ קרא דלהלן ויגד לכם בריתי אשר צויתי אתכם נעשות. ר"ל וקבלתם ציווי העשיה עליכם. וכי מניין יבוא כו' אלא הה"ד הביאני המלך חדריו פי' הרמב"ן בהקדמת פי' התורה שר"ל שהכל למדו מהתורה. (ובילקוט גרם חדריו אנו חדרי תורה) שפרשיות מע"ב נרמזו כל אלו ע"ש:
אליהוא כו' ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן. אף שבלשון הרמב"ן שם ג"כ הגי' כן. מ"מ נראה שט"ס הוא שחדרי בהמות ולויתן לא במענה אליהוא נתגלו אלא במענה ה' לאיוב (וראיתי מי שתמה כן) ונראה שצ"ל חדרי רוחות ומטרות וכד"א (איוב ל"ז) מן החדר תבא סופה וגו' כל הענין שם. ומיושב לשון חדריך דדרש ע"ז. אבל בבהמות ולויתן לא נמצא לשון חדר וגם אין מיושב כ"כ עליהן לשון חדרים:
עשרה לשונות של שמחה. אדר"ן פל"ד:
כהדא חפיתא. עמ"כ ובערוך הביא מאמר זה מהפסיקתא דרני עקרה (וליתא לפנינו שם) וגרם כהדא חפיתא. ולפ"ז כמדומה שצ"ל רביתא ופי' תינוקת המרקדת ומדלגת בשמחתה:
אם ביום אם בהקב"ה. שמעתי לפרש אם לתלות שמזל היום גורם הישועה ביום ההוא וישמחו ביום שגרם זה מזלו. לז"א כשפירש שלמה הביאני המלך חדריו אלו חדרים שבמרום חדרי כוכבים ומזלות ואז ראיתי שאין מזל שום יום גורם טובה לישראל שאין מזל לישראל ואין לנו לשמוח ביום כ"א בה' לבדו שעשה כן ביום הזה ועי' זוהר אמור (ק"ה):
בך בישועתך. כד"א (ישעיה כ"ה) נגילה ונשמחה בישועתו. ועוד כמה מקראות כי"ב:
בתורתך. כד"א פקודי ה' ישרים משמחי לב:
ביראתך. כד"א עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה:
כגון הל' פסח בפסח. זה נמשך ג"כ לדרשה דנגילה ונשמחה בך בתורתך בימי שמחת רגלינו. כי טובים דודיך ד"ת לשמוח בהן יותר מיין משמחת היין למשוך בשרו בהן בימי הרגלים:
מיין של אבות מי פעל וכו'. בילקוט מסיים כשאנו נכנסין לצרה מזכירין לפניך מעשה אבות וזכרונם בא לפניך יותר מניסוך היין על גבי המזבח: