חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא
פרשה א · פרק ג
ר"י בריה דר"ש כל השירים כו'. תנחומא ר"פ יתרו:
אבל אינו כאדם שמריק כו'. מפרש שם. לא הנחנו לשון של שירה שלא אמרנו לפניך:
ואני לא חסרתי אלא כאדם שמטביל זכרותו של מכחול בים. בסנהדרין שהביא המ"כ וכן באדר"ן פכ"ה ובזוהר וירא (צ"ט) במדרש הנעלם תני בדר"א ב' דברים שלא חסר מרבותיו אלא ככלב המלקק מן הים (וכ"ה בילקוט בראשית רמז כ"א בשם פרקי גן עדן על ריב"ז ועי' מסכתא סופרים פט"ז) ולא חסרונו תלמידי אלא כמכחול כו'. ונראה דמ"ש כאן ואני לא חסרתיה פירושו ג"כ שתלמידיו לא למדו ממנו כ"א מעט מפני שברכוהו ובדרבי יהושע להלן דאמר ולא חסרתיה רק כאדם שמטביל כו' פירושו לא חסרתי מרבותי (וצ"ל לא חסרתים) וממ"ש להלן ר"ע אין בי כח לומר כמ"ש רבותי פי' ר"א ור"י. משמע דכאן בדר"א נמי גרסינן הא דלא חסרתי מרבותי כדאיתא בסנהדרין:
המריח נהנה והאתרוג לא חסר. עי' בא"א. ונראה שט"ס הוא כאן. דפשיטא בכל מלמד תורה לחבירו כן הוא שהמלמד אילו חסר כלום בזה. והוספת פירוש בטעות הוא:
וכממלא מאמת המים וכמדליק מנר לנר. הענין תמוה דתחלה אמר שלא חסר כלום כמריח באתרוג. ושוב חזר להמשיל כממלא מאמת המים שמחסר הרבה יותר ממטביל מכחול בים. ושוב חוזר וממשיל במדליק מנר לנר. שאע"פ שאין הנר הראשון חסר כלום ע"י הדלקה מ"מ הרי הנר השני מקבל לו ככל אור הנר הראשון ממש. ע"כ כמדומה שחסר כאן בדברי ר"ע וצ"ל עוד. וחסרוני תלמידי כממלא מאמת המים וכמדליק מנר לנר. ומפני שר"ע העמיד תלמידים הרבה לכן אמר שמסר להם חכמתו וחסרוהו תלמידיו כל חכמתו לבסוף כמדליק מנר לנר שנמסר לנר השני אור כמו שהוא בראשון ומפני שבתחלה בילדותו העמיד תלמידים שמתו ולא קבלו ממנו כ"כ הרבה לכן המשיל תחלה עליהם כממנא מאמת המים (שהוא ג"כ יותר מכמכחול בים) ואח"כ על תלמידיו שבזקנתו המשיל כמדליק מנר לנר:
פ"א שהה ר"ע כו'. בא לומר שאע"פ שאמר ר"ע על עצמו אין בי כח כו'. דרך ענוה אמר כן. אבל באמת היה גדול כ"כ. שאף רבותיו חלקו לו כבוד ולא השיבו עד שנכנס לבהמ"ד:
בא וישב לו מבחוץ. שלא רצה להפסיע על ראשי עם קודש:
הלכה מבחוץ. הלכה למשה מסיני. ותורה מבחוץ הוא פלפול מסברא (ועי' ברש"י שלהי הוריות י"ג). והיינו סיני ועוקר הרים:
והיתה מיוחדת לו לישיבה. נראה דעל ר"א קאי ועליו היה ר"י אומר זה לאחר פטירתו שהאבן שהיה יושב עליו ר"א דומה לארון הברית (ועי' בביאורי לפדר"א פ"א מ"ש בזה בס"ד) אבל אין נראה לפרש זה על ר"ע שיאמר עליו ר"י רבו כן בחייו. גם לשון ישב עליו משמע שכבר נפטר בשעה שאמר זה. והיינו ר"א שמת קודם ר"י:
חובל עולו של סנחריב כו'. סנהדרין (צ"ד):
מזרזיף. עמ"כ. ועיקר המלה הוא לשון המקרא (תהלים ע') זרזיף ארץ ופירש"י נטיפת מטר כההיא דיומא (פ"ז) זרזיפא דמיא:
ד"ת אין מזרזפין כדברי ליצנות כצ"ל בכא"ף:
אין להם בת קול בעוה"ז שנאמר ושפלת מארץ תדברי אבל לעולם הבא כתיב (ישעיה מ') הרימי בכח קולך וגו' כצ"ל. (ולגי' הספרים אולי י"ל דדרש ושפלת מארץ. כשתשפלו עד לארץ אז תדברי. והיינו לימות המשיח כד"א ישפילה עד ארץ וגו' תרמסנה רגל רגלי עני וגו' (ישעיה כ"ו):
ממה שאתה מביא אורה כו'. זה נדרש מן שמניך שהשמן מביא אורה כדלעיל:
על שנתת לנו ביזת כו'. אפשר דרש ליה מן לריח שמניך וכעין מה שתרגם אונקלוס בסדר האזינו חמאת בקר וחלב צאן ביזת מלכיהון וכו'. ועמ"כ. ולדבריו נדרש על כן עלמות בשביל ביזת העלמות (שנתת לי שמניהון) לכן אהבוך ישראל:
אלו בעלי תשובה. אפשר דרש עלמות. לשון העלם דבר מהם שאח"כ הודע אליהם חטאתם והתודו ושבו:
זו כת שלישית. שמגעת עד מות (וזהו על מות) ואח"כ מצפצפת ועולה כמ"ש בר"ה (י"ז):