אור ברסלב

חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא

פרשה א · פרק ב

פרק א

שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים. בילקוט מביא מקרא זה על הים. כאן בסיני מביא מקרא יצפון לישרים תושיה (ולפ"ז אפשר צ"ל שיר שאמרו אותו הישרים):

רבנין אמרו בבית עולמים כו'. זוהר תרומה (קמ"ג. קמ"ד):

כך וכך גזרות יש בי. בילקוט הגי' גזרות שוות (וחושב כאן שבעה דברים נגד ז' קולות שהיו במ"ת שהיה הדבור כלול מהן):

הדבור עצמו היה נושקו כו'. זוהר תרומה (קמ"ו) ועי' ספרי האזינו פסקא שי"ג:

לארקולאין בן הדיסה. הלונזאנו במעריך שלו פירש שהוא שם הסופר ואמו שכתב שמו בהעתקתו (וכי"ב נמצא בספר רזיאל בכ"מ):

ריב"ל ורבנן כו'. כמנין תרי"א. עי' בהשגות רמב"ן על שרשי ס' המצות להרמב"ם ריש שרש א' בזה:

את דברי העם אל ה' א"ל כך תבעו ר"פ בש"ר לוי מתלא אמר דנכית כו' עושה להם ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי תני רשב"י כך תבעו כו' מלכנו כצ"ל. ופי' דרש אל ה' הנה אנכי בא וכו' וגם בך יאמינו. או ויגד משה את דברי העם שבאמת א"ל תחלה ותבעו כך לראות מלכנו ואין מאמינים בדברי משה רק משה נתיירא לומר זה כדמפ"ו דנכית מחויא כו'. לכן היה מגמגם ושיחותיו אינן נשמעות. וה' יודע מחשבות א"ל הנה אנכי בא כו' ואז הגיד משה זה בפירוש שכך תבעו. ושואל המדרש וכי שומעין לינוקא כו'. ולמה הסכים ה' לבקשתם בחסרון אמנה לדברי משה. ומשני רשב"י שכהוגן תבעו שרצו לראות כבוד המלך בעצמם. ור"פ בשר"ל משני שאפילו היה שלא כהוגן שמע להם שלא יהיו אומרים אלו הראנו כו'.

גלוי היה לפניו שעתידין כו'. שמ"ר ר"פ כ"ט:

משל למלך שהיה לו מרתף כו'. שמ"ר פ"ל:

שמנעה מפיו ונתנה כו'. עי' נדה (ע') וז"ש באדרא דמשפטים (קכ"ג) דעת גניז בפומא דמלכא:

דכתיב המן העץ אשר צויתיך. אפשר ר"ל שהוא כמו גזל. ובסע"ר פ"ה צ"א בזה וע"ש בהגהות הגר"א זלה"ה:

ר"י ור"נ ורבנן רנ"א כו' כצ"ל:

זה אומר בית אב של הלכה וזה אומר כו'. עי' לקמן פ"ב פ"ג הגי' וזה אינו אומר בית אב של הלכה. וז"ש כאן אפילו הבל יפצה פיהו מ"מ שוקיות הן כו'. אך כמדומה שעיקר הגי' כאן ולהלן צ"ל זה אינו אומר וזה אינו אומר ששניהם טועין ואעפ"כ חביבין דבריהם:

אמר הקב"ה שוקיות הן עלי וכ"ה בילקוט וכצ"ל והוא לשון חביבות ותשוקה:

בד"ת ששפתיך מנושקות סוף שהכל מנשקין כו'. בילקוט משמע שהן ב' דרשות סוף שדבריך מתנשקין. וסוף ששפתותיך מתנשקות:

ר"י ור"נ ורבנן רי"א התורה שנאמרה בפה כו'. עמ"כ. ואפשר לדרוש לשון פיהו ולא כתיב פיו קאתי לומר שכולל ב' פיות. ולפ"ז מאמר זה צ"ל סוף הפסקא אחר גמר דרשות דישקני:

גבים זה על זה והוא משיקן כשהם עושין לטהרן כד"א כמשק כו' כצ"ל. וכלשון מתניתין דפ"ב דביצה משיבין המים לטהרן. ועפ"ו דמקואות מטהרן את המקואות כו'. יוציא לי נשיקות מתוך פיהו. מסיים בילקוט. לע"ל ונתתי רוחי בכם וחייתם כמו בעוה"ז ויפח באפיו וגו':

שהרי חבירו בא ללמד עליו כצ"ל. ועי' בסוף שנות אליהו להגר"א ז"ל מ"ש בזה:

כבשים כתיב. בשעה שתלמידך קטנים כו'. דרש כבשים בשי"ן שמאלית על הקטנים. וגם דרש כבשים בשי"ן ימנית לשון הטמנה שלא נגלה להם:

מה שימה זו אינה נגלית לכל אדם כך הן ד"ת א"ר יצחק כתיב ואותי צוה כו' רב הונא בעי כו' כשמעם באו מן השדה (ר"ל דקשיא ליה למה השיאו במקרא זה דכי טובים מיין ומפ"ודרשה דקרא. דמיירי בחביבות דברי סופרים מדברי תורה לכן אמר זה לר' ישמעאל שלא יהרהר אחר גזרות חכמים. וכ"מ בבבלי בעבודת כוכבים ע"ש) שמעון בר בא בש"ר יוחנן חביבין דברי סופרים כו' שהוא ימין ד"א כי טובים וגו' ד"ת דומין זל"ז כו' כצ"ל. וקצת מעין גירסא זו יש בירושלמי דעבודת כוכבים שם:

ועל השמאל שהוא ימין. בהקדמת בה"ג מסיים בה וכ"ש על טמא שהוא טמא ועל טהור שהוא טהור:

נמשלו ד"ת במים ביין כו'. ספרי עקב פסקא מ"ח וברייתא דל"ב מדות דרבי יוסי הגלילי מדה כ"א ודב"ר פ"ז שוח"ט מזמור א' וילקוט ישעיה רמז ת"פ:

וכתיב לכו שברו ואכולו. ממקרא זה אין מוכח על חיים לעולם. ונראה שחסר כאן עוד בבא זו דאיתא בספרי עקב ובשוח"ט שם. מה מים חנם לעולם אף ד"ת חנם לעולם שנאמר לכו שברו ואכולו בלא כסף וגו':

שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים. כאן מיירי מטהרת הנפש מעונות ויצה"ר לכן מביא מקרא זה דוזרקתי כו'. ואח"ז מטהרים את הגוף דקאמר היינו טבילה לטהר מטומאה לכן מביא מקרא דאורייתא ורחץ וכו':

שנאמר צרופה כו'. ובברכות (ט"ז) דרש לה מסמיכות אהלים לנחלים:

שנאמר ועל כל פשעים תכסה אהבה. ואין אהבה אלא תורה כמ"ש בתנדא"ר פ"ג:

אם אין אדם עיף בה. אפשר רמזו לדרוש המקרא (ישעיה כ"ח) זאת המנוחה (של תורה) הניחו לעיף וגו':

מים מניחין מקום גבוה כו' אין מתקיימין בכלי כסף וזהב כו'. (תענית ז') ע"ש:

ת"ל כי ישרים דרכי ה' וגו' ופושעים יכשלו בם. ולפ"ז הא דנמשכין לבתי כסאות כו' הוא רמז לפושעים המהפכים דא"ח למינות:

כך ד"ת כ"ז שמתיישנין כו'. מסיים בספרי שם שנאמר בישישים חכמה:

כך ד"ת ניכרין בגוף. חכמת אדם תאיר פניו:

יין פעמים שהוא רע לראש ולגוף. פי' למעיים כמ"ש בנדרים (ס"ו) שיין חדש רע למעיים:

שנאמר נר לרגלי דבריך. בספרי מביא על הא דד"ת טובים לראש ולגוף מקרא דכי לוית חן הם לראשך וגו' ועי' עירובין (נ"ד) וכאן נראה שחסר עוד בבא מה השמן אורה לעולם אף ד"ת אורה לעולם. וע"ז מביא מקרא דנר לרגלי דבריך:

מיין אלו הנשיאים. בילקוט הגי' אלו האמהות (וכדתנן נשים כו' כגפנים יש גפן כו'). ומלשון המאמר להלן אלו היה משה יודע כו'. משמע שהיה כתוב תחלה שטובים האבות מהקרבנות. ולפ"ז אפשר צ"ל כאן אלו הנסכים וכדלקמן:

תוכן העניינים

חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה