אור ברסלב

חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא

פרשה א · פרק א

פרשה א

יום ניבול וזיבול היה ורנ"א יום תיאטרון היה והלכו כולם וכו'. כ"ה בב"ר ובפסיקתא דותשלם כל המלאכה וכצ"ל:

שהחשיך. הקב"ה עיניו שנתן עיניו ביפיו של יוסף ולקחו למשכב כדאיתא בב"ר (ואפשר שייכות הסירוס לחשכות וכהיות עינים ממש וכדאיתא (בסוטה ל"ו) הצרעה סימאה עיניהם מלמעלה וסרסה מלמטה):

זה משה במלאכת המשכן. שהיה זריז בהקמתו ובפירוקו בכל יום בעצמו כדאיתא בבמ"ר פי"ב. ועי' בפסיקתא שם ובילקוט משלי נ"א בזה:

עשית קודש חול. כ"ה גם בפסיקתא (וגי' וחול קודש שבילקוט משלי שהביא המ"כ אינה נכונה). ופירושו שמלכים קאי על הקב"ה כדמפ"ו. ואתה עושהו חול לדרשו על פרעה:

הצדיקים שהן עוסקין במלאכתו של הקב"ה. כד"א (ד"ה א' ד') עם המלך במלאכתו ישבו ודרשו בב"ר פ"ח וברות רבה פ"א על נפשותן של צדיקים ע"ש. ולענין המאמר דכאן הנו נדרש שעוסקין וגומרין לקיים מלאכתו של הקב"ה שע"י העסק בתו"מ מקיימין העולם וכמ"ש שעוסקין בבנינו של עולם. ועי' זוהר (תרומה קס"א):

וכרכמה. עי' מ"כ. ובאמת שנמצא במס' כלים במלאכת הכלים כרכום. אבל כאן נראה יותר דצ"ל כרכבה עי' בחולין (כ"ה) לכרכב ובפירש"י שם:

הרי עלי. לשון נדר הוא כן בכ"מ. ובחנם דחק המ"כ:

זה שלמה בן דוד שהיה זריז כו'. כצ"ל ועי' סנהדרין (ק"ד):

נמצא מיופה ומרובה. פי' בתמיה:

הכל מסייעין את המלך כו'. זה ג"כ בא ליישב הקושיא דלמה נבנה בהמ"ק בז' שנים. ולא לפרש מקרא דלפני מלכים ודלא כמ"כ. ולהלן כשנגמר מאמר הבנין והאבנים. אז מסיים דרשה דלפני מלכים לפני שרי תורה כו':

אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. זה שלמה שהיה משוח בשמן המשחה וגם נביא ברוה"ק:

מרביין ולא דמיין להון כצ"ל:

אביו מלך מסהע"ס וזה מלך מסוף העולם ועד סופו:

אין מביא ע"ז להלן מקראות. ובשלמה מפרש (במגלה י"א) מקרא דמתפסח ועד עזה ע"ש. פדר"א פרק י"א דרש מדכתיב והוא מושל בכל הממלכות. ועל דוד עי' באסתר רבה פ"א דוד שלט בכולן שנאמר ויצא שם דוד בכל הארצות (ד"ה א' י"ד) ובמגלה ופר"א שם לא חשיב דוד בין מולכים בכיפה. ע"ש:

מה אבא נמחל לו כו'. אף זה כיוצא בו. י"ל דדרש שיר השירים לשון מחילה כמו שרי לך ושבוק לך. והיינו שכיפרה השירה וכמש"ל פ"ד ספ"א וכמ"ש הידי משה ע"ש:

לבו של חכם מלא חכמה מי משכיל כו'. ז"ש שם לקמיה לחכם לב יקרא נבון ומתק שפתים יוסיף לקח. שכ"ז שהחכמה עצורה בלבו יקרא נבון. ומי משכיל עליו פיהו כשמוציאו משפתיו שאז יוסף לקח וכדלקמן:

פוסיה מוריה עלוי. בילקוט משלי הלשון מחווה עלוי:

מתוך שהוא מוציא ד"ת מלבו מוסיף על לקחה כל תורה. כמ"ש כי חיים הם למוצאיהם בפה. ואפשר מוציא ד"ת ללמד לאחרים קאמר וכמ"ש מתלמידי יותר מכולן:

לקח שהוסיף על ד"ת עילהו שנא' ונתתי את לבי. זה ראיה שהוסיף על ד"ת וכדמסיים לתור להותיר (והו"ל להביא קרא דוהוספתי חכמה על כל כו'). ומ"ש עילהו היינו כדלעיל ששרתה עליו רוה"ק ואמר ג' ספרים. וכמדומה שתיבת עליהו ט"ס וצ"ל על ידו ופי' על ידי כן שהוציא בשפתיו כדלעיל מתוך שהוא מוציא ד"ת כו' מוסיף כו'. ולפ"ז י"ל דדרש לה מדכתיב בתר לדרוש ולתור בחכמה כו' והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני כו':

וחמש אתוון יתירין. עיין בזוהר שיר השירים שדרשו ע"ז השירים ה' יתירים על כל השירים:

ויותר שאמרן ברוה"ק ויותר שהיה קהלת חכם. דרש חכם ברוה"ק. ואפשר סיפיה לימד דעת דרש דעת ברוה"ק וכדלקמן בברייתא דרפב"י ודעת קדושים זו רוה"ק:

ר"נ תרתין כו'. קה"ר פ"ב פ"י:

ותדע לך שע"י המשל כו' דכתיב משלי שלמה כו'. וכתיב בתריה לדעת חכמה כו' להבין כו':

שע"י שאמר ד"ת ברבים. כמ"ש קהלת שהיו דבריו נאמרים בהקהל:

בלרין. לנוסחא שלנו בבי"ת פירושו נעריך לשון תכשיט וחותם. ולפני המ"כ היה הגי' כלרין בכ"ף. לכן חיברו עם כוליאר:

ולא הנחתי שם אדם ויצאתי. שהיה יוצא אחרון. וכ"מ פירושו בסוכה (כ"ז) ע"ש. ובחנם דחק המ"כ לפרשו משום תפלה:

הזבלין והתבלין. שדרכם להשכים הזבלין בכדי שלא יריחו ב"א ריח הזבלים. והתבנין הן שמניחין תבל בכדי שיניחו עליהם הזבל להפכו לגללים וזבל:

אנחנו לא כזבלין ולא כתבנין כצ"ל (ומ"ש אפי' כזבלן כו' הוא פי' ע"ז מהמעתיק):

שנאמר וכלה מכפר. עיין מ"כ בשם הר"ן. וכמ"ש אם כילה כיפר כו'. והיינו זריזות לגמור הכל כפי שנצטווה:

סנדל לעקבה. בתוס' (יבמות ק"ג) ד"ה המסוליים הביאו הגי' לסוליתה. ועי' זוהר (נשא קמ"ה):

שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה. עמ"כ בשם הר"ן וי"ל עוד דוהשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם דרש על תחיית המתים שיקומו האבות ויהיו יחד עם הבנים מדורות ההם:

לבלווטס שהיה גדל כו'. פסיקתא דפרשת פרה:

חלום עומד על כנו. לשון והנה חלום דרש והנה מזומן החלום אמת ונמצא כבר לפניו. (ותפס לשון עומד על כנו בחלום מקוים כלשון הכתוב בקיום חלום שר המשקים והשיבך על כנך):

צפור מצויץ. כ"ה בויק"ר וכצ"ל:

שעושין סעודה לגמרה של תורה. מכאן הביאו סמך לסעודת שמחת תורה. עי' ביאורי הגר"א א"ח סי' תרס"ט סק"ד:

ואילין תרתין אחרנייתא מה את עבד להון. לר' אייבו דאמר שה"ש תלתא (וכן אמר להלן שלש שירים אמר) שואל היכן הם השני שירים אחרים:

שיר המעלות לשלמה. עי' זוהר (תרומה קס"ד):

סברין מימר שלמה אמרין. כ"ה בילקוט וכצ"ל. ועי' במכילתא בשלח ר"פ שירה ובפסיקתא דשיר חנוכת הבית (שהיא ראשונה לחנוכה) בסופה. ובשוח"ט מזמור ס"ב:

שנאמר כו' צווארך תלוי עליו כל שלטי הגבורים. שתלו הכל בדוד:

מי היו רב אמר כו'. קה"ר פ"י ושוח"ט מזמור ע"ב:

רוחות היה. עי' ספרא דצניעותא פ"ד ופי' הגר"א שם:

ולא היו נגנבות כו'. ירושלמי סנהדרין ספ"ב:

אבני עשר כו' שמנה. כמדת אבני בנין שלמה כלשון המקרא (מלכים א' ז'):

הה"ד אין כסף גו' למאומה. לעשות ממנו שום כלי אפי' אבני משקלות (ואפשר משום דכתיב (דה"ב א') את הכסף ואת הזהב כאבנים. דרש ליה דהזהב לאבני משקלות היו. וכמדומה לי ששמעתי כן מהרב המנוח מוהר"ר משה מ"מ דשקלאב דורש לציון תובב"א):

גם אותו החטיאו כו' שהיה בועלן כו' מודיעות אותו. להלן אמר דר"א בריה"ג דהכא ס"ל שלא גיירן א"כ החטיאו בנישואיהן בלא זה. רק דרש החטיאו עוד בחטא אחר לבד נישואיהן וע"י הנישואין דהיינו בנדות (ואע"ג דלא שייך בהו נדה מה"ת) ואמר ולא הודיעוהו. ר"ל שלא כמ"ש (פסחים פ"ז ועירובין כ"ג) שמגידות פתחיהן לבעליהן. ואנו לא הודיעוהו וז"ש נכריות:

אתלתיהון הרבה לו סוסים כו'. בחמשים ומאה שלש שטנים כו' ימי שלמה שלש משלות כו' כצ"ל:

הא שבעה. אדר"ן פל"ט. ועי' בזוהר בא (ל"ח) ותזריע (מ"ז):

איזו מהן כתב תחלה. עי' זוהר בא (ל"ט) ואחרי מות (ס"ד) ענין מחלקותם:

תני ר"ח רבה רק לעת זקנת כו'. היא ברייתא בסדר עולם פט"ו. (ולעיל שם דורש מקראות חטאו. וע"ז מסיים רק לעת זקנת כו') ומכאן שרבי חייא רבה סידר סדר עולם רבא ואליבא דר' יוסי שהוא סתם סדר עולם (וכמו שסידר תורת כהנים אליביה דר' יהודה כמ"ש בהגהותי ריש ויק"ר בס"ד):

שלשת אלפים משל על כ"ד כו'. זוהר תרומה (קמ"ה) ע"ש:

טעמיה דמילתא טעמא דמתלא כצ"ל:

נזם זהב וחלי וכתם. הרי הזכיר והמשיל (התוכחה שמסיים אח"כ מוכיח חכם כו') לשלשה דברים שכל אחד מסתמא ממשיל דמיון נמשל אחר:

אר"ע ח"ו לא נחלק כו'. תנחומא תצוה ס"ה:

שאין כה"ע כדאי כיום כו'. זוהר תרומה (קמ"ג):

אלא שה"ש לישראל. בילקוט הגי' לשלמה ומפ"ו המשובח כו'. (ולגי' הספרים אולי יש לפרשו שלשאר או"ה חיבר שלמה עוד שירים וירמוז למ"ש קצת חכמים שחכמתא שלמה רבתא חיברו שלמה למלכי או"ה):

שירים הרבה. כדמפ"ו ברם הכא כו'. וזהו השירים שיר שכולל שירים הרבה:

שיר כפול. שהוא מקלס שיעור קומה שלה פעמיים. ומ"ד כפול ומכופל. חושב מה שנמצא עוד כמה פעמים קלוס קצת שיעור קומתה אף שאינו בשלמות:

תוכן העניינים

חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה