חידושי הרד״ל על רות רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ד · פסקה ה
ז בימי עתליה. דבהאי קרא מסיים כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל והיינו עתליה שאבותיה אחאב ואיזבל העבידו את ישראל לבעל (ועתליה חדשתו בירושלים ויהודה):
ח ועמד בועז ובית דינו והתקינו וכו'. תקנת בועז היתה מוקדמת הרבה לעתליה וכמ"ש למרדכי ואסתר וחנניה מישאל ועזריה. אלא ר"ל שבועז התקין בימיו ושכחוה וחזרו ויסדוה בימי עתליה ואינך שהוצרכה אז שלא להשכיח ש"ש. וכן בפרק הרואה משמע במתניתין שבימי בית שני נתקנה רק הסמיכוה על בועז ע"ש:
ט מגלת אסתר מנין ר"י כו'. ירושלמי דמגלה פ"א ה"ה:
י הרי היא כתובה בין הערכיים. כצ"ל. פי' בערכאות של מלכות. וכ"ה הגי' בירושלמי כתובה ומעלה בערכיים:
יא עד שהאיר הקב"ה כו'. עיין בר"ן בריש מגלה בלשון הרמב"ן שרמז למאמר זה. והר"ן כתב שלא מצאו בגמרא והרשב"ץ בתשובה ח"ג סי' רצ"ז כתב שלמאמר זה נתכוון:
יב רבן של יהודים קבל. עמ"כ בשם הזוהר והוא בסדר תשא (ק"צ):
יג כיון שגלו נפטרו והן חייבו עצמן כו'. עיין תוספות יבמות (פ"ב) ד"ה ירושה וכו' ובר"ש פ"ו דשביעית ובס' התרומה ה' ארץ ישראל סי' רנ"ג: