חידושי הרד״ל על קהלת רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ד · פרק א
א כלום מתנו אלא בעון כו'. עי' סוטה מ"ט:
ב מלמדין קטיגור באותה שעה אליהו כו' כצ"ל ושבנתיים יתיר וכ"כ בא"א:
ג ר' חנינא פתר כו'. נראה דצ"ל ר' נחמיה וזהו שהתחיל המאמר ר"י ור"נ ורבנן ולגי' הספרים דברי ר"נ חסרין כאן:
ד בהרוגי מלכות שהן באין לחלק עוה"ב כו'. סנהדרין מ"ז. ושוח"ט סוף מזמור ע"ט:
ה אע"פ שאין מתודין. אפשר דרש כן מ"ש ואין להם שאם מתוודין מתנחמין שמיתתן כפרה על עונותיהם:
ו בחנפי תורה. אפשר דרש העשוקים אשר נעשו תחת השמש. העושקים שנעשים תחת שמתלבשים בלבוש התורה המאירה כשמש וע"י כן עושקין לבריות (וכעובדא דתפילין שבפסיקתא דעשרת הדברות שהביאו התוס' שבת (מ"ט) ד"ה כאלישע ע"ש) וז"ש ואין מנחם להעשוקים שאין מאמינים להם שאדם המוחזק בתורה יעשוק:
ז עלי להפרע כו'. אפשר דרש ומיד עושקיהם כח. מיד עושקיהם יפרע להם רב כח שהוא הקב"ה בעצמו הואיל ואין להם מנחם אחר:
ח בממזרים. עי' אדר"נ פי"ב ובזוהר משפטים (קי"ג) אבל לע"ל אמר זכריה כו'. אפשר אתיא כמ"ד שלהי קדושין עתידין ממזרים להטהר ע"ש:
ט זהב כולה וגולה על ראשה תרין אמורין. כצ"ל:
י שבבבל שגלתה שכינה עמהם. וז"ש וגולה על ראשה כד"א וה' בראשם (מיכה ב'):