אור ברסלב

חידושי הרד״ל על קהלת רבה· רבי דוד לוריא

פרשה ד

פרשה ג

פרק א

א כלום מתנו אלא בעון כו'. עי' סוטה מ"ט:

ב מלמדין קטיגור באותה שעה אליהו כו' כצ"ל ושבנתיים יתיר וכ"כ בא"א:

ג ר' חנינא פתר כו'. נראה דצ"ל ר' נחמיה וזהו שהתחיל המאמר ר"י ור"נ ורבנן ולגי' הספרים דברי ר"נ חסרין כאן:

ד בהרוגי מלכות שהן באין לחלק עוה"ב כו'. סנהדרין מ"ז. ושוח"ט סוף מזמור ע"ט:

ה אע"פ שאין מתודין. אפשר דרש כן מ"ש ואין להם שאם מתוודין מתנחמין שמיתתן כפרה על עונותיהם:

ו בחנפי תורה. אפשר דרש העשוקים אשר נעשו תחת השמש. העושקים שנעשים תחת שמתלבשים בלבוש התורה המאירה כשמש וע"י כן עושקין לבריות (וכעובדא דתפילין שבפסיקתא דעשרת הדברות שהביאו התוס' שבת (מ"ט) ד"ה כאלישע ע"ש) וז"ש ואין מנחם להעשוקים שאין מאמינים להם שאדם המוחזק בתורה יעשוק:

ז עלי להפרע כו'. אפשר דרש ומיד עושקיהם כח. מיד עושקיהם יפרע להם רב כח שהוא הקב"ה בעצמו הואיל ואין להם מנחם אחר:

ח בממזרים. עי' אדר"נ פי"ב ובזוהר משפטים (קי"ג) אבל לע"ל אמר זכריה כו'. אפשר אתיא כמ"ד שלהי קדושין עתידין ממזרים להטהר ע"ש:

ט זהב כולה וגולה על ראשה תרין אמורין. כצ"ל:

י שבבבל שגלתה שכינה עמהם. וז"ש וגולה על ראשה כד"א וה' בראשם (מיכה ב'):

פרק ב

א אשר המה חיים עדנה. אלו הסדומיים והמצריים. לאו דוקא חיים עדנה. שבימי שלמה לא היו חיים. רק בעת שהיו חיים קאמר. שהיה ראוי לשבח יותר מהמה הרשעים שכבר מתו דור אנוש ודור המבול. ובילקוט ל"ג רק דור המבול לחודיה ולפ"ז מקום לפרש ששבחם שחיים עדנה הוא שהן נדונים בגיהנם. אבל דור המבול לא חיים ולא נדונים. וזה שנדונים הוא להם שבח שמחמת זה יהיה להם תקומה מעט יותר מאותן שלא נדונים כלל שכאלו לא היו חשובים:

פרק ג

א על אותה שעה כו' ושבח אני את המתים וגו' מן החיים כגון אני וחבורתי כצ"ל:

ב ריבא"א כו' חיה (כצ"ל בחי"ת) דוד באותה שעה כצ"ל וכ"ה במ"א במאמר זה:

ג ביחזקאל כו' בתחלה ולא שמעתם. כמ"ש ביחזקאל שם העצמות האלה כל בית ישראל כו' נגזרנו כו'. שהיו רשעים:

פרק ה

א מלמה"ד לשני בני אדם כו'. ז"ש בקרא דלקמיה את כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו. ועל זה אמר הכסיל כו':

פרק ו

א את הארץ הזאת לעבדיך ואף הקב"ה אומר חביב כו' מנחה לה' א"ר יצחק כתיב וכסה ענן כו' עון עמך כסית כל חטאתם וגו' אספת כל עברתך וגו' זו עברתו של מה"מ ושבתי ואראה הבל תחת השמש יש אחד ואין שני יש אחד זה הקב"ה כו' כצ"ל. ופי' דמייתי דר' יצחק לראיה שקטורת מכפרת מדכתיב כסית כל חטאתם סלה דדריש ליה ע"י כיסוי ענן הקטורת על העדות וכ"ה בשה"ר פ"א פ"ך והדר מפרש ספיה דקרא אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך. דהיינו ע"י הקטורת שב ה' מחרון אפו כי ישימו קטורה באפו לריח ניחוח ואוסיף לכל עברתו זה של מה"מ. שהקטורת עוצרת בעדו וכדעובדא דאהרן במחתה שעצר המגפה. וכמ"ש בזוהר וירא ובכ"מ:

פרק ח

א אח אין לו בן מאין יש לו. כי פירוש אח הוא חבר ובן זוג. וכיון שהוא יחידי בלא בת זוג ממילא בן אין לו:

ב לכל עמלו לכל מה שעשה בששת ימי בראשית. וסיפיה דעינו לא תשבע עושד. אולי נדרש גם כן לפי זה שאין השגחתו לטובה על בריותיו תמיד להשפיע רב טוב בעושר שיעשו הטוב והישר:

פרק ט

א שלם כו' מרי מיתה. אפשר צ"ל מרא מיטה. מלשון כי ימוט וכמ"ש כאן אלו האחד שיפול כו'. ולגי' הספר פירושו כמש"ל שאם יפול ומסתכן כו':

ב מרי שלמא. עמ"כ. ונראה ז"ש והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ששלשה שנשתתפו הקשר יותר חזק משנים שהן מרי קטטה שאם תפול קטטה ביניהם לא יהיה הכרעה שלישית ביניהם. אבל שלשה שיש מכריע ביניהם לא במהרה ינתק ויתפרד ע"י קטטה וגם הן מרי שלמא. ועי' זוהר בראשית (י"ז):

ג זה עמרם ויוכבד כו'. מפני שגרשה תחלה ואח"כ חזר ולקחה והולידה משה לכן דרש טובים השנים מן האחד כו':

ד וכשבאו שניהם ונזדווגו שרתה שכינה. וזהו החוט המשולש הקב"ה שהסכים להשרות שכינתו:

ה א"ר זעיראי משפחות כו'. שוח"ט מזמור ע"ט:

ו דאמר בר קפרא אם לא כו'. (שבת קנ"א):

פרק יד

א יצא למלוך בגזירתו של פרעה יצא כצ"ל:

פרק טו

א להיות חיים תחת השמש שמהלכים עם הילד כצ"ל:

פרק יז

א תני לא יכנס אדם להר הבית כו'. תוספתא וירושלמי שלהי ברכות:

ב חביבה ק"ש בעונתה כו'. וזהו קרוב לשמוע לקבל מצות שמע:

ג ר"ש בן חלפתא אומר חלש כו'. זה שייך לפ"ה שמתחלת כאן:

תוכן העניינים

חידושי הרד״ל על קהלת רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה