חידושי הרד״ל על קהלת רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ג · פרק יד
א ראוי היה אדם הראשון שיהיה חי וקיים לעולם. דרש כל אשר יעשה האלהים זה אדה"ר מעשה ידיו ויציר כפיו של הקב"ה הוא היה ראוי שיהיה לעולם (ור"ל דריש סיפיה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ג"כ על ענין אדם שהוסיף על הציווי ואמר לא תגעו בו ובזה בא לידי גרעון):
ב וכ"כ למה ותראה היבשה. אפשר בא לדרוש ותראה לשון יראה כדדרש הכא והאלהים עשה בדור אנוש והפלגה שייראו מלפניו. כן הקיף הקב"ה היבשה במים סביב כדי שתראה היבשה ויושביה תמיד וייראו וכמ"ש כאותי לא תיראו אשר שמתי חול גבול ים ועמ"ש בביאורי לפר"א פ"ה בס"ד:
ג אבל הצדיקים מוסיפים עליו וגורעין ממנו כצ"ל. ופי' לצורך שעה כאליהו בהר הכרמל כדמפ"ו שהוא גרעון. וזה בא ג"כ והאלהים עשה להתיר לצורך שעה להוסיף או לגרוע ע"י הצדיקים שייראו מלפניו כאליהו בהר הכרמל שקבלו אז ישראל עול מ"ש ביראה ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים:
ד מכאן שאין הבמה כו'. לשון מכאן עי' בויק"ר שקאי אקרא דהשמר לך פן תעלה עולותיך וגו':
ה א"ר שמלאי דבורא א"ל ובדברך כו' כצ"ל וכ"ה בירושלמי תענית פ"ב ה"ח ובשלהי פסיקתא דעשרת הדברות (ויש שם ט"ס וחסרון) ועי' בויק"ר פכ"ב. ופי' ע"פ הדבור עשה כן כמ"ש ובדברך עשיתי:
ו ביתך וממלכתך עד עולם אימתי אם ישמרו כצ"ל. ודרש ג"כ ע"ז כי כל אשר יעשה האלהים שבחר בזרע דוד הוא יהיה לעולם כסאו כשמש אך האלהים עשה שייראו מלפניו כמ"ש לדוד אם ישמרו כו' וא"ל ופקדתי כו':
ז ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה כו'. אפשר ר"ל הא דכתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ בשביל היראה שנקראת ראשית כד"א ראשית חכמה יראת אלהים נבראו שמיה וארץ:
ח הוי עליל מן חמת גדר כצ"ל:
ט ואילן קרייא מסריה כצ"ל. פי' אלו הן המקראות שמסר לו:
י מהלל כתיב. עמ"כ. וכן דרש ליה בשוח"ט מזמור ק"ט מהלל חסר ללמד שמקלס בשעה שהולך:
יא כך השקיע הקב"ה את השמש כצ"ל:
יב דבורה וברק ועשו לילה ויום כו' ביום ההוא כו' ששה נסים כו' בו ביום אמרו שירה וכיון שכ"ז נעשה ביום אחד ע"כ עמדה להם חמה ונעשה להם הלילה יום (ויש לסמוך עוד זה שהרי כתיב הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. והיינו שהיה באמת זמן לילה שהיו הכוכבים עולים כבר למשמש במסלותם רק שעמדה להם חמה). אבל באמת קשה למה תפס דבורה וברק ולא יהושע (ושמא מפני שכבר חשב יהושע לעיל לענין הקלוס. תפס כאן אחרים):