פרק לד · פסקה יד
יט בלא עדים. בירושלמי ריש קדושין ליתא וכן נכון שהרי כבר אמר בעד א' ואולי יש לדחוק שהוא חוזר על בדיין א' לומר שאם הדיין בעצמו ראה בלא עדים כלל יכול לדונו ולא אמרינן שאין עד נעשה דיין:
כ אף החונקו. עיין בירושלמי שם ומפרשיו.
כא לכשיבא אדם. נראה כשיבא משיח דכתיב ביה וארו עם ענני שמיא כבר אינש. וכן בפרשת ואתחנן ככה ולפנינו שם נדפס לכשיבואו בני אדם וט"ס הוא: