פרק לב · פסקה ט
יט משוקעת במים כו'. זה היה כל מ' יום עד שבסוף מ' יום כתיב ותרם התיבה מעל הארץ ש"מ דתחלה היתה עומדת על הארץ ואף שהמים היו על הארץ היתה משוקעת כעומדת בלמין:
כ על פני המים. כעל ב' קורות זהו אח"כ שגברו המים דכתיב ותלך התיבה על פני המים ודרש על פני כמשמעו שלא היתה משוקעת במים כלל. (ופליג אמאי דאמר בפ' ל"ג שהיתה משוקעת י"א אמה ושם הוא דברי סדר עולם) כדרך הספינות. אלא היתה שטה ע"פ המים כמהלכת על ב' קורות: