פרק יג
פסקה א
א אלו ואלו לא צמחו כו'. אף שבג"ע יצאו האילנות עצמן אבל לא צמחו עלין ופירות בלא גשמים ועיין חולין (ס' ע"ב) וזוהר ר"פ וירא:
פסקה ב
ב משיחין כו' עם הבריות. כענין שיחת דקלים שבש"ס:
ג ובאת הרוח ופגעתו. אפשר שהוא רוח ממש שכשהיו האילנות טעונין פירות לא היה הרוח מזיזן ממקומן אך הלשון משמע כפירוש המ"כ:
פסקה ו
ד ושקולה כנגד תח"ה. דריש לה מקרא יחיינו מיומים. וסופו. ויבא כגשם לנו. ירושלמי פ"ה דברכות. ופ"ק דתענית:
ה בזו שירה ירונו יושבי סלע כו'. ובתח"ה קאי (עיין ספרי האזינו פסקא של"ג) שדרכן היה לקבור בטרשין בהרים ומקום סלעים:
פסקה ז
ו אם זכה הוא עמל בתורה. ואז איננו עובד לאדמה (וי"ל יעבד את האדמה. שהאדמה עובדת אותו). ולשון עמל דנקט הוא ע"ש המקרא אדם לעמל יולד. ועיין סנהדרין (צ"ט ע"ב):
פסקה ט
ז מפני ד' דברים חזר כו'. ירושלמי תענית (פ"ג ה"ג):
ח הבל תולין. וז"ש כי לא המטיר (מלמעלה בשביל) ואדם אין רק ואד יעלה:
ט לשום שפלים למרום. הבריות יושבי הארץ השפלה. ושהיו שפלים במצות יגביהו עיניהם למרום. וע"י המטר דכתיב לעיל מיניה:
פסקה י
י כדקין הללו של בהמה. שהם שופכין אלו באלו. כ"ה בשו"ט. וזהו כמ"ש ענני דשפכי מיא להדדי. וכן הגירסא שהם שוחקים אלו באלו:
פסקה יא
יא שנאמר מעלה נשיאים וגו' בשוח"ט שם הגי' דכתיב ואד יעלה (וע' תוס' סוכה י"ג ד"ה בפסולת):
פסקה יב
יב שובר אידן. בילקוט ל"ג תי' שובר. ובשוח"ט (תהלים קל"ה) ל"ג תי' אידן. וכאן ארכבוה אתרי ריכשי:
יג ומשרה רוה"ק על הבריות. אסמכתא לדבר שנאמר (ישעיה נה) כי כאשר ירד הגשם גו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו':
יד טבת. פי' שעדיין אין הפירות ניכרים רק מתחלת להוציא עלים ולהציץ ציץ שהם ירוקין (גרין) ודלא כמ"כ דהכא ודאי בא"י איירי. שטבת זמן צמיחת אילנות. ובט"ו בשבט ר"ה לאילנות:
פסקה יג
טו אין לך טפת יורד מלמעלה וכו'. כנגדו טפחיים כצ"ל לנוסחא דידן וכן הוא בירושלמי ברכות ותענית ובבלי שם ולגי' טפה צ"ל כנגדו טפיים (פי' ב' טפים):
פסקה טו
טז ועל הנהר שמספק למדינה. כ"ה בירושלמי ברכות יפ"ת:
פסקה טז
יז אף הדגים מרגישין. כלומר אע"פ שהן שרוים במים תמיד מכ"מ מרגישים בירידת גשמים וכמש"ל (פ' צ"ז). כשיורדת טפה מלמעלה מקבלין אותה כצמאון. ובפר"א ספ"ט שהגשמים היורדין בים זרע הם לאשר בים ומהן הדגים מזדווגין:
פסקה יז
יח אחד לל' יום כו' לרגעים אשקנה. פירשתי בביאורי לפר"א ספ"ה בס"ד. דהאי רגע אחד מתתר"פ בשעה (שהיא הרגע הנחשב בדיני התורה והמולדות) וא"כ בשעה של הקב"ה שהיא פ"ג שנה ושליש שהן אלף חדשים עולה הרגע חודש אחד פחות מעט ופורתא לא דק: