פרק יב · פסקה א
א הפקחים יודעים כו'. כשמתבוננים בו יפה יודעין מעט רמזי גבורותיו. ולא כולם (וכרישיה דקרא אלה קצות דרכיו ומה שמץ דבר נשמע בו כו' דמשמע שמעט נשמע):
ב מלך ב"ו א"א יכול לעמוד. שנאמר מי יבוא אחרי המלך וגו' כ"ה בקה"ר (פ' ב' פ' י"א). ועל מקרא זה סובב והולך המאמר ולקמן מיותר:
ג משל לחרישת קנים כו'. פתחים הרבה כו' משל הראשון ענינו שהפקח צריך להסיר דרכי הטעיות שהם כמו קוצים ומכשולות לרבים בעניני החכמה. ומשל השני שאף כשהסירו הקוצים והגיעו לפלטין יש בו פתחים הרבה. וצריך הפקח לסדר הדברים כראוי פתח אחר פתח שלא יתבלבלו הנכנסים בתוכו:
ד והוא שבחו. עיין מ"כ. שעיקר חזותו תלוי בחוטמו כצ"ל ופי' ראיית והכרת פניו ועיין רש"י שבת (קנ"א ע"א) וכפי' הרמב"ן בסדר אמור על חרום:
ה ומשובחין הן שנאמר אלה תולדות כו' בהבראם. לומר שאף התולדות לדורות שנסדרו ע"פ הטבע הן נאין ומשובחין מפי בוראן כביום הבראן שנאמר שם וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד: