פרק ב · פסקה ד
ו על קרן השור. במגילת תענית ספ"ב מפורש שהיה הגזירה כן שהיו כותבין על מצחו של שור וחמור שאין לבעליהם חלק בא"י וע"ש דמסיים כמו שהיו הפלשתים עושים. שנאמר וחרש לא ימצא. ואפשר י"ל ששם אליל היה חקוק על חרבם והיו רוצים שישראל יחקוקו ככה. ולכן לא היו יורדים ללטוש אצלם רק והיה הפצירה פים כו':
ז התהום הזה וכו'. עיין הגירסא בפסיקתא דאנכי. ובתהום כתיב (איוב לח) ובחקר תהום התהלכת. (ועיין שבת י"א א'):
ח רוחא שייפה כך התשובה אף בשעת החשך והכעס של הקב"ה ע"י התשובה מרחפת רוח רחמים כת"י:
ט ובן זומא בעולם. עיין מ"כ. ולהגי' הציץ ונפגע. יש לפרש וב"ז בעולם על זה. וכמ"ש בירושלמי שלהי יבמות. אינו בעולם אנא אומר רוחו טפת עליו. כלומר יצא מדעתו. ולא נקט אינו בעולם מפני דרך כבוד: