פרק ב · פסקה ג
ב זה קין וכו'. העולם לבוהו כצ"ל וכ"ה בילקוט. כי תרגום של בוהו ריקניא וזה קין שבקש להחזיר העולם ריקן מבריותיו:
ג זה אברהם כו' ממזרח צדק כו'. דרשו לקמן ה' מ"ג וש"מ כל מזמור זה על אברהם. וע' שלהי שבת:
ד זה עשו. וקשה מדוע לא הזכיר יצחק. ובזוהר תולדות קמ"א. ולחושך דא יצחק כו' ובג"כ ותכהינה עיניו. ואולי צ"ל כן גם כאן להמעתיקים שהיה קשה בעיניהם לדרוש כן על יצחק תקנו הגי' עוד בא"ר פ"א דדרש ימים יוצרו ולא אחד בהם זה כאידך דרשא דערב ובקר:
ה זה יום הכפורים. שאין רשות לשטן (שרו של שעיר) בו כדאיתא ביומא (כ') ולומר שאף בערבו של שעיר ניתן ליעקב יום אחד של אורה שאין שעיר ושטן שולטין עליו בו (וע' תדבא"ר פ"א דדרש ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יוה"כ):