חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק יט · פסקה כז
עג זש"ה כו' ושכן ארץ. בתנחומא וילקוט אין מביא מקרא זה כאן. ולגי' הספר אולי הכוונה להביא מזה שמצות ה' יכולין להתקיים כששוכן בטח במקומו וא"צ לרדוף ולחזור לרחוק לקיימם (ואמר ורעה אמונה שהיא כלל המצות כמ"ש בא חבקוק והעמידה על א' צדיק באמונתו גו' *) רק על השלום שהוא דבר שבין אדם לחבירו צוה לרדוף אחריו כמפורש:
עד אם באו לידך אתה מצווה. משמע שמיד שבא לידו מצווה וגם בשלוח הקן כן ועמש"ל פ' תצא בס"ד בזה:
עה אל סיחון אעברה בארצך כצ"ל בכל המאמר