חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק יד · פסקה י
סט א"ר תנחומא כל השבטים כו'. שמ"ר פ"א:
ע וי"ז בניו כו'. עי' רש"י סוטה י"ג א' ד"ה ל"ו כתרים:
עא תמן כתיב כו' הרי ט' ששם נוסף קרח וחושב ז' ועם תמנע ואליפז עצמן כדלעיל הן ט':
עב בני אליפז תימן כו' ותמנע ועמלק (דה"א א) ותמן כתיב הוא קרא דאורייתא:
עג תמנע בתו של אליפז היתה. כלומר תמנע זו החשוב בקרא דד"ה דלעיל ג"כ נקבה היתה ולא חשבינן אלא זכרים:
עד כי עיף אנכי פער פיו כגמל כד"א אין אובסין כו' וכצ"ל עי' בב"ר שם:
עה שפסלן הקב"ה כו'. כדמפורש שקערה לשון צרעת והיינו פסלן והמאיסן כצרועין:
עו כסף בל' ירושלמי כלומר בלשון ש"ס ירושלמי והוא מדברי ר"מ דרשן המסדר:
עז מזרק א' אלו ישראל שהפריש כו' ומזרק הוא שנזרקו מארצם כדמפורש מעבר הנהר ואולך אותו כו':
עח למנחה של עובדי כוכבים ולישראל כו' כצ"ל:
עט כתר תורה זה הארון כו'. יומא ע"ב:
פ וגדול המעשה יותר כו'. ב"ב ט' א':
פא וע"ז אמר אכתב לו רובי כו'. שמ"ר פ' י':