חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק יד · פסקה ט
ס קערה כו' מביא לחם. וכמאז"ל פי"ג שקערה הוא דפוס של לחם:
סא מן כל ימי נזרו קדש כו'. שמשם מתחיל טעם קדושת הנזיר שלא להיטמא:
סב לפי שפסוק האחרון כו'. על שמשון. לכן אינו בחשבון שבט דן בכללו. וכמדומני דגרסינן על משיח וכמ"ש בב"ר שם פצ"ח והביאו רש"י בתורה:
סג שהם נזרקו על הארץ שהיה להם רגלים. והיו מהלכים בקומה זקופה כמ"ש בב"ר ונזרקו על הארץ לילך על גחון:
סד שמשון היה חיגר בב' רגליו. סנהדרין ק"ה:
סה בין קודם כו' היה כנזיר טמא. שהיה מותר לטמא למתים:
סו שעל שמטמא כו' לאותו גילוח. ולא היה גילוחו כגילוח לנזיר טמא:
סז ולאחר גילוח הרג. אפשר דורש שניהם מלאים לטובה בגבורתו וישועתו לישראל שהרג בהן לאחר גילוח יותר מבתחלה:
סח שהוא שפט כו'. ירושלמי ספ"ק דסוטה: