אור ברסלב
חידושי הרדד פסחים › דף ב.

חידושי הרדד· רבי דוד דוב מייזליש

פסחים · דף ב.

פסחים

חידושי רבי דוד דוב מייזיליש על פסחים:

א בפסחים ד"ב בתוס' ד"ה אור לי"ד הקשו אפירש"י דבודקין כדי שלא יעבור בב"י דהא כיון דהבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול סגי דתו לא מקרי לך. וי"ל ליישב שיטת רש"י דהנה תוס' תירצו דלכן צריך בדיקה דילמא אתי למיכל ומה דלא גזרו בשאר אסורין הוא משום דחמץ בכרת ולא בדילי מיני' כוליה שתא. והנה לכאורה קשה לפי מה דמבואר לקמן ד' י"א דלא בדק לפני המועד יבדוק בתוך המועד דלא חיישינן דילמא אתי למיכל בשעת בדיקה דהוא עצמו מחזר לשרפו לא קאכיל מינה. ולפי"ז למה תקנו כלל הבדיקה בי"ד יבדוק בליל ט"ו דא"כ כיון דזמן בדיקה הוא תחלת לילה בשעה שב"א מצוים בבתיהם א"כ לא שייך דאתי למיכל דהא עצמו מחזיר לשורפו לא קאכל מינה ואין לומר דילמא אתי למיכל ביום י"ד דלפני זמנו נמי אסור דז"א דהא כ"ע מודו דלפני זמנו לא הוי בכרת רק בלאו וא"כ לא שייך דילמא אתי למיכל דלא תקנו רק במקום דאיכא כרת ובתחלת ליל ט"ו דאיכא כרת לא יאכל כיון דמיד יבדוק דמצות בדיקה מיד בתחלת ליל ט"ו כמ"ש בט"ז סי' תל"א דאז ב"א מצויין בבתיהם. אמנם י"ל דכיון דהמוצא חמץ ביו"ט אסור לשרפו רק כופה כלי עליו א"כ נהי דבשעת בדיקה לא שייך לומר דיבוא לאכול כיון דמחזיר לשורפו אבל אח"כ כשיכפה עליו כלי. איכא למיחש שיאכל ממנו דאז אינו מחזיר לשורפו. ומה דאמרינן לקמן די"א דיבדוק היינו בחוה"מ שיכול לשרפו מיד א"כ אין לחוש דבשעת בדיקה ודאי לא יאכל אבל ביו"ט איכא למיחש דיאכל אחר גמר הבדיקה דאז אינו עוסק בענין ביעור ישכח ויאכל. לכן תקנו הבדיקה באור לי"ד. אמנם הש"ע בסי' תמ"ו כתב דהא דמוצא חמץ כופה כלי דוקא בביטל דאז ליכא לאו דב"י אבל בלא ביטל דאיכא לאו דב"י מותר לשרוף ביו"ט משום מתוך. ולפי"ז הדרא קושין לדוכתי' למה תקנו בדיקה בליל י"ד לבדוק בליל ט"ו ואי דיבא אכול אחר גמר הבדיקה כיון דלא יוכל לשרוף מיד הא יוכל למנוע מלבטל ואז יוכל לשרוף מיד דבלא ביטול רשאי לשרוף מיד ביו"ט ובשעת הבדיקה לא חיישינן שיאכל כיון שמחזיר לשרפו. אמנם זה ל"ק דא"כ על רגע שיהא החמץ בביתו קודם שימצא החמץ יעבור בב"י וב"י וא"כ ע"כ א"א רק שיבטל כדי שלא יעבור א"כ א"א להמתין עד ליל ט"ו ולפי"ז פירש"י דלכן באור לי"ד בודקין כדי שלא יעבור בב"י ע"כ צריך לבטל וא"כ אם לא יבדוק בליל י"ד רק בליל ט"ו אם ימצא יהי' צריך לכפות כלי ולא יוכל לשרוף ביו"ט חיישינן דאתי למיכל וא"כ דברי רש"י ותוס' עולין בקנה אחד ודו"ק (אב"ה מה שיל"ע בפלוגתת רש"י ותוס' לקמן ד"י ע"ב עמ"ש בחי' לקיים הדברים ואכמ"ל):

ב ברש"י ד"ה הבוקר אור כתיב כמ"ד צפרא נהר ולפי דרכו לימדך הכתוב ד"א מאחי יוסף, עד שהאיר המזרח כדר"י. ותמהני דרש"י בדר"י א"ר פירש בכי טוב הנץ החמה ואילו האיר המזרח קדים טובא וכן מבואר ביומא ר"פ א"ל הממונה דהאיר המזרח עד שבחברון ויצאו איש למלאכתו ופריך א"ה נגה לה טובא ומשני דלשכור פועלים קאמרינן. ובמס' ב"מ ר"פ הפועלים מבואר דזמן יציאת הפועלים מהנץ החמה וילפינן מקרא תזרח השמש יאספון יצא אדם לפעלו אלמא דהאיר המזרח קדים טובא א"כ סותרין דברי רש"י אהדדי וביותר תימה לפי' מהרש"א דהך כדר"י לשיטת רש"י בתי' צפרא נהר והא הבדל גדול יש דצפרא נהיר הוי האיר המזרח דהוא מיד אחר עלות השחר ובכי טוב פי' מהנץ וכן מבואר ברמב"ם דזמן תמיד משהאיר המזרח שהוא קודם הנץ החמה. ולכאורה אפשר ליישב דהנה הפנ"י הקשה מתזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון דמשמע דאיכא סכנה עד הנץ מחיות ומזיקין ואילו בסוטה אמרינן דכיון שעלה עמוד השחר נצול. ותי' דלא שכיח הזיקא רק בלילה אבל מ"מ לפעמים יש היזק עד הנץ החמה. והנה לקמן אמרי' (דף ח') דשלוחי מצוה אינן נזוקין רק היכא דשכיח הזיקא שאני ולפי"ז י"ל דאחי יוסף שהלכו לדבר מצוה לכבוד אב גם להחיות נפשות בבר ומזון א"כ לא הלכו בלילה דשכיח היזיקא אבל בעמוד השחר דלא שכיח הזיקא שפיר הלכו וע"ז למדך ד"א שלא ילך עד שיאיר המזרח אבל ר"י דמיירי בדבר רשות שפיר בעי עד הנץ אבל צ"ע מדברי התוס' דף ז' וישכם אברהם דמשמע דאף בלילה יצא יחידי ת"ח דשלוחי מצוה אינן נזוקין ויש לחלק דהתם בל"ז קשיא דלמה אמר הטעם דלא יצא אברהם משום שיצא בכי טוב ומנ"ל דת"ח אל יצא יחידי ועכצ"ל דמקומות הקרובים דל"ש מזיקין רק מטעם אל יצא יחידי בלילה זה הוה נמי כלא שכיח הזיקא אבל לילך בדרך בלילה דהוה שכיח הזיקא אף בשליח מצוה יוכל לינזק מפני חיות ולסטים. אמנם י"ל בדרך מרווח. דהנה רש"י פירש יכנס בכי טוב בעוד שהחמה זורחת למלון ויצא ממלון הנה רש"י הרגיש בקו' תוס' דלמה לא נקיט יצא ונכנס ולכן פירש"י דמביתו אין חשש שאדם רגיל ויודע סביבותיו לשמור מפני חיות ולסטים ורק בדרך כשהוא במלון שאינו מכיר המקומות אז יצא בכי טוב. וא"כ לפי"ז פירש"י דלא כתוס' שכתבו דאף מביתו צריך ליזהר. והנה במצרים אם כי לא הי' השבטים רגילין שם עכ"ז כיון שכתיב הבוקר אור והאנשים שולחו ואיתא במ"ר בשלח ויהי בשלח אין שילוח אלא לשון לווי' שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם וא"כ היו יכולין לילך אף בלילה כיון שגם אנשי מצרים היו אתם כי הי' מלווים אותם והם יודעין ומכירין שם וכתיב והאנשים שולחו. והנה בסוטה דמ"ו איתא דשיעור לווית תלמיד לרב פרסה וא"כ מסתמא ציוה יוסף למצרים שילוו אותם פרסה כדין תלמיד לרב והשבטים היו גדולים מיוסף בשנים וכדין רב להם. והנה מע"ה עד הנץ החמה מבואר בפ' מי שהי' שהוא ד' מילין שהוא שיעור פרסה וא"כ השבטים לא היו יכולין להקדים בלילה דא"כ יהי' נגמר הפרסה קודם הנץ ואין לשבטים להלוך קודם הנץ החמה לכן הקדימו כשהאיר המזרח כדי שילוום המצריים עד פרסה ואז כשיחזרו המצריים לביתם ויהי' נשלם הפרסה אז יהי' הנץ החמה ויהי' יציאתם בכי טוב וא"כ שפיר ילפינן מדלא הקדימו השבטים ללכת בלילה שאין לילך רק מהנץ החמה שאם היו מקדימין היה כלה הפרסה קודם הנץ והי' חוזרין המצריים לביתם ואין להם לילך קודם הנץ א"כ דברי רש"י עולים בקנה אחד:

תוכן העניינים

חידושי הרדד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה