אור ברסלב
חידושי המהריט על שבת פרקא קמא דשבת › דף י.

חידושי המהריט על שבת· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

פרקא קמא דשבת · דף י.

דף ו

רמי פזמקי ומצלי כתבו התוס' מכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בר"ה וביה"כ ומיהו לפירוש רש"י אין הוכחה מכאן שפירש אנפלאות חשובין ברגליו והיינו משום הכון לקראת אלקיך ישראל כמי שעומד לפני המלך דבפ' אלו קשרים אמר ר' יוחנן מנין לשנוי בגדי' מן התורה פירוש שהוא כבוד לפני המקום דכתיב ופשט את בגדיו ואתא דבי ר' ישמעאל וכו' ולמדה תורה ד"א בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו ואף לענין תפלה כן ובפ' אין דורשין גבי הא דכתיב בשתים יכסה רגליו אמרינן לאו אורח ארעא לגלוי כרעיה קמי מאריה:

חלש לבייהו פירש רש"י בלשון ראשון מצטערי' שלא עסקו בתורה תנא לנו שגדול שכר הדיינים וקשה דאדרבה מוכח מהת' דתלמוד עדיף מדקא מתמו וכי תורתו מתי נעשית אלא שעה אחת הוא דהוה יתיב והם מצטערי' על שבטלו ת"ת כל היום וי"ל דודאי דינא עדיף והא דפריך תורתו מתי נעשית לאו משום עדיפותא אלא דע"כ משה היה מלמד תורה לכל ישראל והיה שונה להן פרקן ד' פעמים כדאמרינן בעלמ' ובאיזה זמן היה אפשר שיספק כדי לזה וכדי לזה:

אי איכא דאית ליה דינא ליעול משמע דעדיף דין מת"ת הקשו התוס' מההוא דעיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערת' דדייני וקבלוה ואי דדלא קבלוה במערתא דחסידי קשיא להו דילמא חסידי עדיפי וכדאמר' ליה אליהו לרב ענן וכי משנת חסידים היא ונראה דההוא צורבא מרבנן מוכח דלאו דיינא הוא מדאמרינן התם לשמותיה צריכי ליה רבנן כלומר שהיה שונה לחכמים ואין לזלזל בו כל כך ואם איתא נימא צריכי ליה עלמא לדינא ולהוראה דהא דינא עדיף מתלמוד תורה אלא לאו דיינא היא אלא ראש ישיש' א"כ אמאי קבלוה במערתא דדייני אכתי עדיפי מיניה:

דין אמת לאמיתו כת' התוס' לאפוקי דין מרומה ורוצים לפרש דנקט הכי לאפוקי דין מרומ' דלא דייני' ליה כדאמ' בפ' שבועת העדו' אם בא לפניך דין מרומה לא יאמר אחתכנו הואיל והעדי' מעידי' ויהא קולר תלוי בעדי' ת"ל מדבר שקר תרחק ועוד יש לפרשה כמשמעה שלא דנו כשאר דיני' דקיימא לן דיני ממונות לא בעי דרישה וחקירה אבל בדין מרומה בעי כדאמרינן בריש פרק אחד דיני ממונות וכתב שם הרא"ש משום רבי מאיר דהתם טעמא כשהנתבע טוען ברמאו' שאם יסתלק הדיין התובע לכך צריך לדונו בדרישה וחקירה לבטל ראיותיו ולהוציא בלעו מפיו והיינו שדן דין אמת לאמתו ואין צריך לפ' לאפוקי דין מרומה שלא ידוננו דזה ודאי עבירה הוא בידו ובפ"ק דמגילה בסופו גבי ולרוח משפט זה הדן דין אמת לאמתו פי' התו' בדין מרומה שיחקור יפה ואז ידונו אותו לאמתו וקש' דמ"ש הכא שפירשו לאפוקי דין מרומה ולא פירשו בדין מרומה עצמו וי"ל דהכא בכל דין מיירי ומייתי לה ממשה וכי תעלה על דעתך שבכל יום היה בא דין מרומה לפניו אלא בכל דינין דעלמא מיירי שכל היושב ודן נעשה כשותף להקב"ה ונקט לאמתו לאפוקי דין מרומה שלא ידון כמשמעו ומיירי כשהתובע טוען ברמאות דאז לא הוי לאמתו ושם במגילה דכתיב ולרוח משפט ליושב על המשפט דמשמע שהקב"ה נותן לו רוח חכמה שיוציא הדין לאמתו וידוננו ובפ"ק דבתרא אמ' והמשכילים זה דיין שדן דין אמת לאמתו ופי' התוס' לאפוקי דין מרומה והכל לפי מקומו:

שאני ב"ה דנפיש זוהמיה הקשו בתוס' דבסוף נדרים מבעיא ליה נמי בית המרחץ והעלו בתירוצם דמשני בית הכס' וכו' בתר דבעיא הדר פשטה וקשה דלבית הכסא נמי לשני כה"ג ועוד הא דדייק מאי לאו כי היכי דלא איפשיטא ליה בי' הכסא הכי נמי בית המרחץ מנ"ל דבית הכסא לא איפשיטא טפי מבית המרחץ הא תרוויהו סלקי בתיקו ואי מדלא קאמר הכא רב אדא אין זימון אלא לענין מרחץ אלמא בית הכסא מבעיא ליה א"כ היכי בעי למידק דמרחץ לא איפשיטא:

ושמא י"ל דדייק מדבעי רבינא יש יד לבית הכסא או אין יד והיינו את"ל דיש זימון אלמא בית הכסא ע"כ לא איפשיטא ליה דלא הויה הזמנה ודייק כי היכי דב"ה לא איפשיטא ה"ה מרחץ ומשני בית הכסא הוא דלא איפשיט' ליה מדהד' בעי אי יש לו יד אבל מרחץ דנפיש זוהמיה לא בעי אי יש יד משום דפשיטא ליה דאין לו זימון ועוד כתב אי נמי הזמינו לבית המרחץ גמרא הוא דמסיק ותימא כיון דגמרא לא משמע ליה לחלק א"כ נפשוט גמרא מדרב אדא דאין זימון וה"ה למרחץ וה"ה לבית הכסא ואי פליג אדרב אדא נימא דבהא נמי פליג אדרב אדא דפשיטא ליה ואי גרסי' הכא בשמעתין רבינא במקום רב אדא ניחא הכל דפריך גמרא שפיר דרבינא אדרבינא אבל מרחץ גמרא הוא דמסיק לה ולא ס"ל כרב אדא:

הבה ניהליה דמותרת לזרים הק' בתוספות מדאמרי' בפ"ב דכתובות חזקה לכהונה חילוק מתנות ותימא מאן קשיא לה נהי דמב"י אתא די"ל כהן מצי כהן למהבה לזרי' אבל טבח ישראל אינו יכול ליתנם אלא לכהן דנתינה כתיב בהו ואיכא למ"ד בהזרוע מתנות כהונה אינם נגזלות דכל דאיתנהו ברשות כהן איתנהו ואפי' למ"ד נגזלות מכל מקום בתורת גזל אתו לידי ומכי חזינן דשדר להו טבח חזקה דכהן וי"ל דמכל מקום אינה חזקה דאיכא למימר שמא הקדים לכהן מעות להיות מפריש עליו ואע"ג דלא אתא ליד כהן זכה הטבח כדאמרי' בפרק כל הגט דעשו שאינו זוכה כזוכה משום מתנת כהן א"נ במכירי כהונה ולויה דשאר כהנים מסחי דעתיהו לכך תירצו דבתורת כהונה יהבה ניהליה פירש דאמר הולך מתנות אלו לפלוני אע"פ שלא אמר פלוני כהן אך קשה דאכתי שמא בשביל אשתו הוא אוכל כי הא דרב כהנא אכל בשביל אשתו ורב פפא אכל בשביל אשתו כדאמרי' בהזרוע:

ומתגרמינן אלהא מהימנא הק' בתוס' דשלום נמי מתרגמי' דעבד ליה שלם וכו' ותירצו דהתם קראו שלום ע"ש שהוא עושה שלום וכו' ואכתי קשה סוף סוף מנ"ל דשם גופי' אקרי שלום ועוד דמדברי התוס' בפרק שני דמגלה אהא דאמרי' מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל מוכח דלמזבח הוא שקרא ה' שלום על שם שעשה לו הקב"ה שלום ומתגרמינן ופלח וצלי ע"ש:

משקל שני סלעים מילת הוא צמר חשוב ונקי כאות' שאמר בפרקא קמא דשבועות צמר לבן ונקי בן יומו שמוכרים אותו למילת והוא דבר חשוב כדאמרינן מילתה אלבישייהו יוקירן וא"ת דבפ' ראשית הגז תנן כמה הוא נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל שנא' תתן לו שיהא בו כדי נתינה ומפ' בגמ' בשיעור אבנט אלמא בציר מהני לא חזי אפי' לאבנט כ"ש לכתונת ולמה שפי' רש"י בשם רבותיו שלא תיקן אלא סביב פס ידו ניחא אבל קשה שאם דרשו פסים מלשון פס ידו מנא להו שהיה של מילת ולא של דבר אחר אלא משמע דפסים הוא הצמר הטוב שהוא קרוי כן וגם בשלהי כתובות דרשו עתידה א"י להוציא כלי מילת דכתיב יהי פיסת בר ונרא' שהיה פשוט להם זה הלשון אע"פ שגם דרשוהו שם מלשון פס ידו מכל מקום מי ששנה זו לא שנה זו ונ"ל דמשקל כסף שני סלעים שוויו של כתונת קאמר כלומר בשביל דבר מועט ששינה ביניהם נתגלגל הדבר:

נתגלגל הדבר וירדו למצרים כתבו התוס' אע"ג דבלאו הכי נגזר שמא לא נגזר עליהם עינוי כ"כ שהרי ד' מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנה וטעות נפל בספרי' שד' מאות שנה שנגזר עליהם בבין הבתרים לא אתחילו אלא משנולד יצחק שנקרא לו זרע אבל ת"ל שנה שנא' ומושב בני ישראל וכו' ארבע מאות ושלשים שנה חשבון זה מתחיל ממראה בין הבתרים ל' שנה קודם שנולד יצחק וצ"ע באותה שאמר ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שהזכות גרם שנא' בחבלי אדם אמשכם וכו' והכא קרי ליה חובה:

מאי קרא דכתיב אמלטה נא משמע דבעי לאייתויי מנ"ל דהיתה קריב' בישיבתה וק' מאי מייתי והלא איפשר שגם סכום לא היתה אלא נ"א וכן מוכח מתוך החשבון שכתב רש"י אם לא שנחשוב מתחלת שנת מ"ז ועד סוף פ"ט ומנ"ל הא אם לא מקרא דקרובה:

וי"ל דלא מייתי אלא להוכיח שלא היתה ישיבתה קרובה טפי מסכום יתר על שנה דטפי מהני לא איפשר ואע"פ כן קרי ליה קרובה והא דמיירי נמי דשלותא עשרים ושש נר' דלהכי מייתי לה להוכיח דלא מבעיא היכא דאותו התוספות של ישוב הוא בימים של שלוה דודאי עונותיהם מרובים כמ"ש בספרי וישמן ישורון אנשי סדום לא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה ואמרו בהגדת חלק אנשי סדום לא נתגאו אלא מתוך טובה שהשפיע להם ומה כתיב ארץ ממנה יצא לחם וכולי וכאן בימים של שלוה שלוין היו משעה שנחו ממלחמה הא אין עליך לומר אלא מתוך שישיבת' קרובה ונתאחר בניינ' שנה אחת זכתה ושל נ"ב כ' התוס' וצ"ל שהיתה בשלו' שתי שנים בתחילה וצ"ע א"כ היכי מייתי מקרא שהם כו' דילמא כל י"ג של מרד היה בשלוה:

אנא עבדי למתא מחסיא דלא חרבה פרש"י שמנעם מלהגביה בתיהם יותר מב"ה וק"ק דהיה לו לתלות הזכות בהם שקבלו ממנו לסתור בתיהם ושמא דעשויי עשויינהו:

ונ"ל דהיינו הא דאמרי' בריש בתרא דרב אסי חזא תיוהא בבי כנישתא דמתא מחסי' ועיילי' לפורייא וכו' ואז כשסתר בית הכנסת וחזר ובנאו הגביהו למעלה מבתי העיר:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה