אור ברסלב
חידושי המהריט על קידושין שמעתא דבני גד ובני ראובן › דף סא

חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

שמעתא דבני גד ובני ראובן · דף סא

שמעתא דבני גד ובני ראובן

ר"מ אומר וכל תנאי שאינו כתנאי בני גד וראובן אינו תנאי שנאמר וכו' פרש"י וה"ה דבעי' תנאי קודם למעש' מדלא אמר תנו להם אם יעברו בהא ניחא דמסתבר שנתבטל המעשה בתנאי שקדם לו ואם איתא לאשמועי' רבותא דתנאי מהני לבטל מעשה דקדי' אבל הן קודם ללאו דדייק מדלא אמר תחילה אם לא יעברו לא תתנו ומה בכך ואי כתיב נמי הכי הוה דייקינן דבעינ' לאו קודם להן וי"ל דכיון דבעי' תנאי כפול לבטל המעשה כי אמר להו ברישא כגון אם לא יעברו תתנו הא לא מקרי כפילא דעדיין לא שמענו שיתנו וכשאו' אח"כ ואם יעברו תנו לא אתי תנאה גרידתה ומבטל המעשה וקשה הא דפרש"י דר' חנינא אתנאי כפול לחודיה פליג דכיון דלדידיה הוצרך הדבר לאומרו ולא מטעם כפילה א"כ בעלמא דלא בעינן כפילה ואינו מזכיר לאו כל עיקר דמכלל הן אתה שומע לאו וגם לשון התוספות שכתב לכן נר' דפליג אכולהו קשה דלא שיי' לומר דפליג על הן קודם ללאו דהא לא שייך כיון דלדידיה אינו מזכיר כלל וי"ל דאע"ג דר' חנינא לא בעי כפל דמכלל הן אתה שומע לאו מ"מ לא כתיב אלא אם לא יעברו אל תתנו אע"ג דמכלל לאו אתה שומע שאם יעברו יתנו מ"מ הלאו קודם למשמעות ההן ואנן בעי' שיהא הן קודם ללאו מדלא כתיב אם לא יעברו אחזו בתוככם ותו לא וההיא דלקמן דאם לא שכב הנקי הרי הק' שם התוס' דלאו קודם להן הוא ותרצו ובס"פ שבועת הדיינים דבעי לאוקמי מתני' באל יכך ויברכך וייטב לך דלרבנן דר"מ מחייב דמכלל הן אתה שומע לאו גם יש לתרצה בדברי התוס' לקמן דלעולם ההפסד זהו לאו ולשיטת התוס' דר' חנינא פליג אכולהו א"ש טפי:

שאף בארץ כנען לא ינחלו פרש"י אף בארץ כנען קצין בה מפני מקנה רב וכו' וכתב התוס' והכא פי' לא מבעיא ארץ גלעד וכו' נ"ל דאזלי לשיטתיהו דרש"י דמפ' אם לא יעברו כל עיקר לכבוש אדרבא טפי מסתבר שלא יקחו בארץ כנען שלא סייעו בה וסלקו עצמן הימנה ממה שלא יקחו חלקם בארץ הגלעד שהיתה יד הכל שוה בו לכך פירש דלא מבעיא אכל חלקם קאי דהכי משמע קרא ונתתם להם את ארץ הגלעד בשביל כל חלקם הא אם לא יעברו לא מבעי' שלא יטלו כנגד כל חלקם בארץ גלעד שהיו רוצין בה בארץ אפי' בארץ כנען שהיו קצין בה לא יטלו ומפ' לא מבעיא לענין רצונם שהיו רוצין בגלעד יותר אבל התוס' דס"ל שהתנאי היה שיעברו חלוצים בראשי הצבא א"ש דאם לא יעברו בראשי לא מבעיא בגלעד שנתייפ' כחם אם יעברו שדין הוא שיקנסו כיון שלא קיימו תנאם אלא אפי' בארץ כנען שגם הם סייעו בה ולא נתייפה בהם בשביל התנאי כלל דמן הדין ראויה להם היה אפי' הכי הורע כחם אם לא יעברו בטעמא דכתב' התוספות לקמן בסמוך:

אי לא כתיב בארץ כנען וכו' פרש"י אבל בארץ כנען כלל כלל לא שהרי לא סייעו לכבשה וקשה וכי איזו סברא היא שישבו בבתיהם וירשו עם אחיהם שיצאו למלחמה לשון התוספות ולי קשיא דמאחר שכבר היתה של כל ישראל אפילו מקמי כבוש לא הפסידו מפני שלא עלו וכבשו דע"פ הגורל היתה נחלקת הארץ וכל אחד היה עולה וכובש חלקו ומסתמא אם אחד מהשבטים כבש גורל חבירו לא הפסיד חבירו בכך ותד' דבפ' חזקת גבי בנות צלפחד שנטלו חלק בכורה של אביהם פרכינן והלא הבכור נוטל בראוי ומשני א"י מוחזקת היא אע"פ שצלפחד מת במדבר ועדין לא כבשו זכה בחלק בכורתו מחיים שמוחזקת היתה בידם ושמא שאף התוס' לא תמהו אלא היאך ירשו עם אחיהם שיצאו למלחמה שוה בשוה דשכר טרחם מיה' צריך לחשב עמהן דכיורד לשדה חבירו ברשות חשיבה וקרא משמע ונאחזו בתוככם חלק כחלק שוין ולא יהיו צריכין להעלות להם שכר ומיהו רש"י ז"ל יכול לתרץ דלענין חלוקת הארץ קאמ' ומכל מקום צריכין לתת להם שכרם כפועל אך זו שכתב התוס' דסד"א שהוקצת ארץ כנען לשאר שבטים שהרי מאותה שעה ששאלו ארץ גלעד נעשו כמי שסלק עצמן מלחלוק קשיא לי כיון דמוחזקת היתה בידו של ישראל ויד הכל שוין בה היכי מהני בה סלוק הא אמרינן בריש הכותב לאשתו דין ודברים וכולי וכי כתב לה הכי מאי הוי ותניא האומר לחברו דין ודברים אין לי על שדה זה ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום ופירש רש"י ז"ל כגון שדה של שותפין ואמר אחד לחבירו אחד מן הלשונות הללו ומוקמינן לה בכותב לה ועודה ארוסה דלא זכה עדיין ובס"פ מי שהיה נשוי דתנן וכתב' ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי וכולי פריך הכי ומוקי לה בשקנ' לה מידה אף על גב דלית לה עליו אלא שעבוד לבד ועוד בריש השולח אמרינן מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מבוטלת היא תבטל אי איפשי בה לא אמר כלום ואף לגרסא דפרק בתרא דכריתות שהביאו התוספות שם דאמרינן התם דבריו קיימין היינו שתבטל המתנה ותחזור לבעליה אבל שותף שאומר על חלקי אי אפשי בה וידי מסולק הימנה פשיטא דלא מהני ויש לומר שכך הם דברי התוספות דמששאלו את ארץ גלעד היינו משבררו אותה לחלקם דמאות' שעה זכו שאר השבטי' בכל א"י אף בחלק המגיע לבני גד ובני ראובן דאמרינן בפרק בית כור האחין שחלקו כיון שעלה הגורל לאחד מהם קנו כולם ואמרינן התם בתחילת ארץ ישראל מה תחילה בגורל וכו' ומסיק רב אשי בהיא הנאה וצייתי אהדדי גמרי ומקני להדדי ואכתי קשה נהי שסלקו עצמן מלחלוק בארץ כנען כסבורין ליטול חלקם בארץ גלעד אבל לאחר שנתבטלה זכותן שבגלעד מחמת שלא נתקיימו התנאים אגלאי מילתא למפרע שבאותה שעה זכו בארץ הגלעד ומכיון שהם לא זכו בגלעד אף שאר שבטים לא זכו בחלקם שבארץ כנען דאפילו תימא דהוי כמו סלוק אדעתא דהכא לא נסתלקו כדאמרי' בהגוזל בתרא גבי חמריה דרב ספרא אדעתיה דאריא אפקריה אדעת' דכ"ע לא אפקר' והיכי תיסק אדעתין דאף בארץ כנען לא ינחלו, ויש לומר דשאני הכא שהיה בידם לקיים תנאם ולעבור לפניהם חלוצי' כמו שהתנו ואם מדעת רצה שלא לקיים תנאי מפסידין לגמרי דלא שייך לומר אדעתא דהכי לא התנו דמי מעכב על ידם הלכך אבידה מדעת הוי ועוד קשה הא דאמרינן אי לא כתב רחמנא בארץ כנען הו"א ונאחזו בתוככם בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל וכלל לא דבארץ גלעד היכי תיסק אדעתין לומר שלא יטלו חלק המגיעם בה שהרי סייעו בה כשאר שבטים ומה שכתב לבסוף דהואי' ונתייפה כחם בה יקנסו נהי דהוי סברא לומר דאיפשר לקנסם טפי דגלעד יותר מבארץ כנען אבל אי לא כתיב קרא ואם לא יעברו כלל מנין לנו לדון דיני קנסות לומר שיפסידו חלקם בה זו אינה תורה דהא דלקמן משני דאצטריך ואם לא תטיב דלא תימא לא אגרא ולא דינא וכן ואם בחקותי תמאסו דלא תימא לא ברכה ולא קללה אף על גב דיש שם סבר' לקנוס טפי מהכא ותו הא דפריך לרבי מאיר ודחיק לשנויי בתוככם כל היכא דאית לכו משמע ונימא רבי מאיר סבירא ליה דלארץ גלעד לא אצטריך דמהי תיתי שיפסידו בם חלקם ואכתי לשתוק קרא מארץ כנען ועל כרחין לכפילא אתי והיה נראה לי דפשטיה דקר' שמשה רצה לקנסם אם לא יעברו חלוצים שלא יטלו חלק בגלעד כלל אלא חלק המגיע להם אף כנגד הגלעד יהיו נוטלין בארץ כנען ודבר זה קנס להם שיקחו כל חלקם בארץ שיהיו קצים בה והיינו דכתיב ונאחזו בתוככם בארץ כנען והא דקתני אלמלא כן יש במשמע שהרי בארץ כנען וכו' כדפי' בדברי רש"י שאף בארץ כנען שלא היו חפצי' בה קמ"ל שיטלו כל חלקם בארץ כנען ופשיטא דאפי' לא כתיב כפילא כלל יש במשמע שתתבטל חלוקתן ויחזרו לחלוק בשוה בשני המקומות ולהכי כי פריך ר"מ לכתוב קרא ונאחזו בתוככם אמר ליה רבי חנינא הו"א ונאחזו בתוככם בארץ גלעד דאי לגמרי כתיב שיטלו חלק כאן וכאן לשתוק קרא מיניה אלא מדאצטריך ונאחזו לומר באותה הארץ דמיירי בה גרידתא אבל בארץ כנען כלל כלל לא ואם תאמר מה סברא היא זו כיון שסייעו בכבישה פשיטא דאי ונאחזו קא אארץ גלעד כ"ש אארץ כנען ותירצו דיש סברא לומר מאחר שסלקו עצמן ממנה כשבררו להם ארץ גלעד כדפירש לא יחזרו לזכות בה דלהכי אהני כפילא דונאחזו בתוככם כלו' אותה הארץ שכבר מוחזקי' בה לאפוקי ארץ כנען שסלקו ידם הימנה שלא יחזרו לזכו' מטעם שע"מ כן לא סלקו כדכתיב ואי כתיב ארץ כנען ולא כתיב ונאחזו בתוככם הו"א דלהכי אתא קרא לומר שיטלו חלק המגיע להם מארץ כנען בתוכה וחלק של גלעד יפסידו לגמרי מדין קנס הואיל ויפו כחם בה. להכי כתיב תרוייהו לאשמועינן שלא יפסידו כלום מחלקם אלא שיטלו כל חלקם בתוך ארץ כנען אף כנגד ארץ גלעד והא דא"ר מאיר כל בתוככם כל היכא דאית לכו משמע שלא יחסר כלום מחלקם בין כנגד שבגלעד בין כנגד כנען ומדאצטריך שמעינן דליטול בארץ כנען אתא דהיינו בתוככם אם כן לשתוק קרא מארץ כנען ואי קשיא לך הא דאמרינן לקמן דממתניתין משמע דכפילא לארץ גלעד מהני לאו שאם לא כן הייתי אומר שיפסידו חלק גלעד אלא דמדקתני אף בארץ כנען דמאי לא מבעיא איכא אדרבה חלק גלעד מוחזק בידם טפי אלא הכי קאמר חלקם משלם שנוטלין עכשיו בגלעד לא מבעיא שלא יטלו בגלעד אלא אף בארץ כנען שהיו קצי' בה לא יטלו כדברי רש"י ז"ל קמ"ל שיטלו מיהת בארץ כנען אלמא כפילה אף כנגד ארץ גלעד מהני שיטלו כל חלקם משלם והכא קתני ירשו עם אחיו בשאר נכסים משמע ולא באותה שדה ומשני הא דבתר דנימא ליה ונאחזו דכי היכי דאמר ליה רבי חנינא הכא ונאחזו הוה אמינא בארץ גלעד אבל כנען כלל לא כלו' דמלישנא דונאחזו אף כאן אי כתב לא יירש עם אחיו גרידא הוה אמינא באותה הארץ בלבד אבל בשאר נכסים לא להכי כפליה וכתב בשאר נכסים כך נראה לי להעמיד השמועה ונראה שכך הם דברי התוספו' במה שכתבו והכי נפרש דאי לא כתיב בארץ כנען כלומר אי כתי' ונאחזו ולא כתיב בארץ כנען ואהא הקשו היכי תיסק אדעתין כלומר אפילו אי כתיב הכי אדרבא וכולי ותרצו כיון דהוקצה וכו' קמשמע לן בארץ כנען ומיהו שיטת כל השמועה מוכחא דלפי האמת יהיו נוטלים חלקם כאן וכאן ונר' דלר"מ על כרחין מכלל הטובה אתה שומע הרעה מדאמרינן בסמוך בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי אם תטיב וכולי כלומר דלתנאי כפול אתו דאי לאו משום תנאי כפול מכלל ברכה אתה שומע קללה ותדע דבס"פ שבועת הפקדון תנן אל יכך ויברכך וייטב לך ר"מ מחייב ומסיק גמר' דבאיסורא לא בעי ר"מ תנאי כפול ויש ממשמע ברכה קללה ונר' דרבי מאיר גמר מכל הנהו קראי דכתיב אם תטיב ברכה ואם לא קללה כי היכי דגמר מינייהו לענין תנאי כפול דאמרינן במי שאחזו אין לך תנאי בכתובי' שאינו כפול וגמרינן מינייהו הכי נמי גמרי' היכא דנעשו התנאים כדינן לרבי מאיר כדאית ליה ולרבי חנינא כדאית ליה ממשמע מתנה אתה שומע קנס דהכי אשכחן כל תנאים שבתורה אם לא תטיב אם בחקותי תמאסו ולא אמרינן היכא דגלי גלי או דהוו שני כתובי' או שלשה כלישנא קמא דפרק מי שאחזו דסוגיין דהכא כוותיה כדכתבו שם התוספו' ואף ר' חנינא סבירא ליה דגמרינן מינייהו מדהוצרך לתרצה אלא דסבירה ליה דלאו לכפילה אתו אלא דנגמר מינייהו דמכלל ברכה נשמע קללה ולהכי אמרי' בתנאי בני גד ובני ראובן דאינו כתוב בתורה דלכפילה לא אצטריך דלא בעי' תנאי כפול אלא לפי שהיה במשמע קנס להכי אצטריך תרי רבויי שלא לקנסם לא בארץ גלעד ולא בארץ כנען ולפי שיש סברא בזה מה שאין בזה ויש בזה מה שאין בזה כדכתבו התוספות הוצרך הכתוב לפרש שלא נקנסם לא כאן ולא כאן והשתא ניחא דאם לא מטעם קנס לא מסתבר שיפסידו לא בארץ גלעד ולא בארץ כנען דאדעתא דהכי לא סלקו עצמן ממנה:

והא לא דמיא משל למתני' ואם תאמר ולעיל דאמרי' הו"א בארץ גלעד אבל בארץ כנען לא אמאי לא פריך והא לא דמי למתני' אלא ע"כ דמתני' מקמי דנימא לי' ר"מ ומאי קשיא ליה השתא ויש לומר דקשיא ליה לישנא דקאמר מי גרם לו כפלו דס"ד דכפל. של תנאי קאמר בכפילא דאם לא יעברו אף לגלעד אהני ומשני הא לבתר דנימא ר"מ לכתוב בתוככם ואהא קאי כפלו כלומר כפל הלשון בתוככם בארץ כנען:

בשלמא לר"מ היינו דכתיב אז תנקה כתבו התוספות ומה שפירש הקו' קשה להבין שהרי משמע מתוך פי' שאם לא ירצה יהא מותר בבנות כנען ע"כ וקשה דאפילו אתיא לדברי רש"י היכי ניחא קושית התוספות דהא אצטריך תחילה להתירו בבנות כנען אם לא נתנו דלא תקח לגמרי הוה משמע ועוד קשה מה שפירש ר"י דלר' חנינא דאזיל בתר סברא למה הוצרך לפרש פשיטא דיהיה נקי דמנ"ל דרבי חנינא אזל בתר סברא לבטל המעשה דהא דקאמר מכלל הן אתה שומע לאו לא מסברא הוא אלא ממשמעו' הלשון שאם כוונתו לתת בין כך ובין כך למה אמר אם יעברו לימא ונתתם אבל הכא אי כתיב ולקחת אשה לבני בין יתנו בין לא יתנו משמע וי"ל דקרא דייק דכתיב אם לא אל בית אבי תלך דמה לו להזכיר ההליכה ודי במה שישביענו שיקח אשה ממשפחתו ואיהו כל טצדקי דמצי למעבד לעביד וכן הם דברי רש"י שכתב לפי שהשביעו אם לא אל בית אבי תלך תחול עליך השבועה ומיהו מה שהשביעו לא תקח אשה לבני מבנות כנען ס"ל לרש"י שהות' מכללו אם ילך דהכי משמע לא תקח וכו' כי אל ארצי וכו' אם ילך יותר בבנות כנען לכך פי' התוס' דלר"מ דלית ליה מכלל הן אע"פ שסברא הוא ומשמעות התנאי מוכיח כן כמו כן כאן אע"פ שסבר' הוא שלא השביעו אלא על ע"מ שיתנו לו דהכי משמע קרא דכתי' כי אל ארצי תלך דמשמ' דאם ילך ולא יתנו לו מפטר אעפ"כ צריך לכפול אלא לר' חנינא דאזיל בתר סברא עם משמעות הלשון אף כאן מקר' ומסברא מוכח כן ולמהר"ר יצחק נרא' דשתי שבועו' השביעו וכו' והשת' ע"כ שבוע' דכי אל ארצי תלך היינו אם יתנו דאם לגמרי משמע אמאי אצטריך די להשביעו שלא יקח אשה מבנות כנען ואם תאמר והיכי תיסק אדעתין שתחול עליו עונש השבועה בין יתנו בין שלא יתנו דאם לא יתנו אנוס הוא וכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס ובפרק ארבעה נדרים אמרינן גבי ההוא גברא דאתפיס זכוותיה ואתניס ולא אתא אמר רבא אנוס הוא וכתיב ולנערה לא תעשה דבר וכי תימא קטלא שאני התנן נדרי אונסין כיצד וכולי וכי תימא במפרש בהדיא שתחול עליו השבועה בין כך ובין כך אי האי שבועה מעיקרא לא חיילא דהוי כנשבע על דבר שאי אפשר לו כדאמרינן בפרק שבועות שתים בתרא גבי שזרק איש פלוני צרור דליתיה דלהבא שיזרוק איש פלוני פירש רש"י זכרונו לברכה שאין זו שבועת ביטוי אלא שבועת שוא שהרי אין פלוני ברשותו וצריך לומר דהכי קאמר דאם לא יתנו דניתי לה בעל כרחן דכלהו כדבעי למימר בגמ' אך קשה דאכתי לפירוש הר' יצחק לא ניחא כלל דשמא הא דאצטריך שבועה שלא יקח מכנען שאם לא יוכל לקחתה שיהיה אנוס ויפטר משבועה זו ויכול ליקח משאר לשונות ולא מכנען ועוד קשה דבלא כן שניה אקמייתא חיילה ע"י כולל דמגו דחלה שבועה שנייה על שאר אומות חלה נמי אכנען ולעבור עליו בשתי שבועות כדאמרי' שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחיילא אענבים חיילא נמי אתאנים:

בשלמא לר' חנינ' וכו' ופי' בקונטרס וכו' וקשה דהא בעינן הן קודם ללאו וכו' דמה שאנו רוצה שתעשה חשיב הן ותימה דאכתי לא דמי לתנאי דבני גד דהתם ההן קודם הוא קיום המעשה והלאו הוא התנאי שמבטל המעשה אבל הכא אם לא נטמאת אין כאן חיילות שבועה ומה שאנו באים להשביעה אינו אלא שאם נטמאת תחול על' האל' וזה הוא ההן ואם לא נטמאת הוא התנאי שלא תחול ותו דאמרי' בפי' מי שאחזו אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואתקיף רבא מכדי כל תנאי מבני גד גמרי' מה התם הן קודם ללאו וכו' אלא אמר רבא אם לא מתי וכו' ולא אמרי' דאם לא מתי חשוב הן שאנו חפצין שלא ימות ועוד קשה דפ' א' דיני ממונות אמרי' אם לא שכב. מכאן שפותחין בדיני נפשות תחילה לזכות ואי קרא הוי הן קודם ללאו היכי דייק מינה דפותחים לזכות ועוד תימה על מה שהק' בסמוך ואם לאו חנקי דא"כ דקאי אאם את כי שטית דכתיב בתריה הו"ל מעשה קודם לתנאי דכיון שכתב דההן הוא אם לא שכב מאי נ"מ בלאו שיהיה המעשה קודם והלא לא הוצרך לאומרו אלא לכתחילה אטו האומ' לאשה אם תתני לי ק"ק זוז ה"ז גיטך ולא יהא גט אם לא תתני מי לא הוי תנאי וי"ל דחיילות השבועה נמי שייך באם לא נטמאת שמתוך השבועה היתה מתברכת כדכתיב ונקתה ונזרעה זרע ואמרי' בפ' ארוסה שאם היתה עקרה נפקדת שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח זכרים ארוכים לבנים והיינו דקאמר לה הנקי ממי המרים כלו' התברכי וזה ודאי חשוב הן שאנו רוצים שתחול עליה שבועה זו שאם לא נטמאת תתברך בגללה ועוד דכל זמן שלא שתתה אסורה לבעלה דעשאה הכתוב ספק כודאי וכשתשתה ותצא נקיה תהא מותרת לבעלה אי נמי לענין כתובתה שעד עכשיו הפסידה כדתנן מתו בעליהן עד שלא שתו אינן נוטלות כתובה ועיקר שבועה אממונא נמי אתיא כדאמר' בפ' שבועת הדיינים דסוטה איסור דאית ביה ממונא הוא שתשתה גובה כתובתה ומיהו מ"מ גם הכפל ואם לאו הנקי הוה חיילות השבועה שאם נטמאת תחול עליה שבועה לצבות בטן ולנפיל ירך גם זו חשוב מעשה שהרי כל עיקר שהוזקק הוא לבודקה במים הילכך גם בזה צריך שיהא התנאי קודם למעשה ולא הוי כשאר כפילא שלא בא אלא לכפול התנאי והשתא ניחא דדייקי' בפ' אחד דיני ממונות מדנקט הן דברכה קודם ללאו ולא נקט הן באלה קודם דהול"ל אם שטית וכו' אלמא שפותחין לזכות תחילה ועי"ל דר"מ לטעמיה דס"ל בס"פ היה מביא שהיה מתנה עמה גם שלא תטמא דתנן ר"מ אומ' אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ואמרי' בירוש' המים פקודים בה לכשתטמא בודקין אותה למפרע להכי א"ש מ"ש התוס' שמה שאנו רוצין שתעש' פי' שלא תטמא להכי חשוב הן דומיא דאם לא אל בית אבי תלך כלו' שתחול עליו השבועה כדי שילך ומ"מ לענין אם נטמאת שהוא עיקר השבוע' שע"י קינוי וסתירה באה לא חשיב הן מה שלא נטמאת דמאי דהוה הוה ומאי דחשיב הן והוא מעשה היינו ואת כי שטית וכו' הילכך היה ראוי שיהיה כדין תנאי שיה' תנאי קודם למעשה וניחא נמי ההיא דפותחין לזכות דדייק מדלא נקט הן דאם בטמאת תחלה שהיא עיקר השבועה וכן פר"י דלא קאי כלל אאת כי שטית וכו' והכהן היה כופל אם שכב הנקי והשתא נמי לפי זה מתרצא נמי קושיא קמייתא שהקשו דהו"ל לאו קודם להן דכפלה לא כתיב בהדיא אלא דהמסור' אהני לגלויי שהכהן היה כופל וזה הכפל היה כתקנו הן קודם ללאו אם שטית טומאה וכו' ואם לא שטית והו"ל התנאי קודם למעשה:

בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא והק' בתוספות מה ענין זה למחלוקתם וכו' ותרצי דהכא משמע קצת לשון תנאי וכי תימא אטו משום הכי גרע דאמר בלשון תנאי ויהיה קאי תנאי וי"ל שהלשון משמע שהוא תנאי לטבילה שבשבי' וה"ק טבילה זו אם היא מגעלת כשהוא יתחטא בג' ובשביעי ואלמלא כפל הייתי אומר שתנאי בטל ומעשה הטבילה קיים וא"ת דבסוף שבועת הדיינין מסיק גמרא דלענין איסורא אית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא והכא גבי הזאה מאי ממונא איכא ושם דחקו התוס' לתרץ דשייך ממון במטמא תרומה ועוד הקשו דבסוף פ"ק דנדרים גבי נדר לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ותירץ ה"ר י"ט דשאני פרועי ראש דאיסור חמור במיתה הן ונ"ל דה"ק כי לית ליה מכלל וכו' בממונ' אבל באיסור' כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד לא צריך כפילה שהרי בכמה מקומות כתיב צווי ולא הוצרך לכפול כדכתבו התוספות כאן וכל דעבר אמימרא דרחמנא לקי אבל הכא חיטוי בלשון תנאי כתיב שלא תועיל טבילה אא"כ התחטא וכן אמרינן גבי נדרים שבא לאסור על עצמו דבר המותר צריך כפל:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה