חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
ריש פרק עשרה יוחסין · דף עט
שכן יצירתו בעבירה וא"ת והרי חלל שנשא כשרה שאין יצירתו בעבירה ונפ"ל מהיקשא דמה הוא בתו פסולה וכו' וכ"ת שכן בא מטפה פסולה חלל עצמו יוכיח שבא מעשה כשרה. וי"ל דה"ק מה לזרעו שלא היה לו שעת הכושר תאמר בהיא עצמה שכן היה לה שעת הוכשר ואינו בדין שתחזיר ובמה הצד מהכא כל דהו פרכי' וא"ת נבעלת לפסול לה מוכיח שאין יצירתו בעבירה וי"ל דההיא זונה מקריא חללה לא מקריא:
אילימא פסולי' לו וא"ת אמאי לא פריך והרי סוטה דאמרי' בפ' האומר הכל מודים וכו' בסוטה והרי יבמה לשוק ועוד שאני מחזיר גרושתו דגלי קרא וי"ל דכולהו מק"ו דאלמנה שאין איסור' שוה בכל אתיין אלא דאיכ' למימר מחזיר גרושתו יוכיח כדאמרי' בפ' תנוקת וא"ת והרי בעולה לכ"ג דפיסול כהונה היא דחייבי עשה כדאמרי' בס"ע האומר:
איזו היא חללה שעיקרה מד"ת ואינה צריכה לפ' מדברי סופרי' וא"ת ומאי נ"מ אי צריכה לפרש וי"ל דנ"מ לענין זקן ממרא דלא מחייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כדאמרי' בהנחנקין א"נ לענין ב"ד להביא פר העלם כדאמרי' בהוריות:
והרי גופין מוחלקין כתב התוס' דבכדי נקט גופין מוחלקין וכו' ולא הוקשה מלישנא דגמרא דנקט גופין מוחלקים דחדא ועוד קאמר וכן בכריתות פ' אמרו לו פריך הרי גופין והרי שמות אלא קשיא להו אמאי נקט אלמנת שמעון ואלמנת לוי דודאי האי לא חשיב שמות מוחלקים כיון דשם איסור אלמנה חד הוא ואך מה שהוכיחו מה' נשים נדות בהעלם א' יש לדחות שאני התם דדרשי' בכריתות ואל אשה לחייב על כל אשה בפני עצמה וכ"ת נילף מינה חייבי כריתות שאני אלא נרא' דהכי דייקי אי ס"ד שמות מוחלקין הוו אימא דלא אתא קרא אלא לג' נשים של ג' בני אדם ומנ"ל לאוקמי קרא בחמש נשיו אלא של ג' בני אדם בכדי נסבה ומקשה הרא"ש ז"ל ותירוצו לא הבנתי הכא מהא דאמרי' בס"פ גיד הנשה בשר מן החי ובשר מן הטרפה אינו לוקה אלא א' משום דשניהם בלאו א' נאמרו ונ"ל דלא קשה דהתם לא מקרי גופין מחולקי' דיכול לאכלן כאחת אבל הכא בעילות מחולקות לגמרי:
איסור מוסיף אית ליה וא"ת ואפי' רבנן לא אמרי אלא איסור חמור על איסור קל דוקא וי"ל דר"מ היא דאית ליה איסור חל על איסור ומודה באיסור מוסיף ובאיסור כולל בפ' אמרו לו:
פרט לכ"ג שבא על אחותו הק' בתוס' דהאי איסור מוסיף הוא לגבי שאר כהנים גדולים ואי נמי דאינו דומה לכהן שעבר ולכהן משוח מלחמה דשניהם מוזהרין באלמנה כדתנן בהוריות ותרצו התוס' בלשון סגי דהכי מייתי כיון דר"ש לית ליה איסור חמור חל על איסור קל ה"נ לית ליה במוסיף איסור קל על איסור חמור וק' היכי אמרי' בסמוך דאי ר"ש השתא איסור חמור על איסור קל חמור לא חייל איסור קל מבעיא דהא טובא קמ"ל דאע"ג דהוי איסור מוסיף לא חייל משום דקיל ושמא דלהכי פשיטא ליה לגמרא משום דבאיסור איכא תוספת איסור על שאר אחיו מה שאין כן באיסור אלמנה שאין האיסור אלא על א' מהם שהוא כ"ג ואם היו שוגגין באחותו היו פטורי' ועוד דאיסורא קל שהוא בלאו ועוד נראי דהכי פריך בגמ' השתא איסור חמור על איסור קל לא חייל לר"ש אפי' באיסור מוסיף כדאמרי' בפ"ד אחין דאשת אח באיסור מוסיף הוא דלא חייל אאחות אשה ולדידי' אין איסור חל על איסור אלא באיסור בת אחת איסור קל על איסור חמור מבעיא וזו היא שכתבו בתוס' בלשון ראשון דאיתא בברייתא אחרת דר"ש אפי' איסור מוסיף לית ליה אלא דקשיא להו היכי מייתי מברייתא דגדלה דליכא למידק מינה מידי וההיא דפ"ד אחין הו"ל לאייתויי ולכך תירצו דהכא מייתי וכו' אבל הכא דפריך גמרא סתמא אפרק ד' אחין סמוך:
או דילמא אין חללה אלא מאיסור כהונה וא"ת אי קים ליה דרשא דחללה דלקמן מאי בפי האי דרשא מפקא מק"ו ואי לא קים ליה פשיטא דמקל וחומר אתיא וי"ל דבעי אם נאמר דדרשה דחלל' לא אתיא אלא לומר דאין חללה מחייבי לאוין דאתיא בק"ו דלאו השוה בכל הוא כדאמרי' התם אבל חייבי כריתות נדון בהו ק"ו וליכא למימר חייבי לאוין יוכיחו שכן אינם בכרת וא"ת והא אין מזהירין מן הדין ואין לומר דפגום לכהנה בעי למידק דודאי פגום מיהא הוי אפי' מחייבי לאוין וי"ל כדפי' לעיל דחללה דקרא בעי למילף וזו סברא הוא דהויא חללה טפי והשתא כי לקי מאזהרה דוחללה לא יקח הוא דלקי:
לא יאמר גרושה ותיתי בק"ו מכהן הדיוט ואין לומר לעבור עליה כ"ש בשני לאוין כדאמרי' באיזהו נשך גבי נשך ומרבית וכן גבי כובי' שכר שכיר דבפ' כל שעה אמר ליה רבינא לרב אשי ואימא לעבור עליו בשני לאוין א"ל כל היכא דאיכא למדר' דרשי' ולא מוקמי' בלאוי יתירי אע"ג דהכא חד להדיוט וחד לכ"ג הוא מ"מ לגבי כ"ג לאו יתירי הוא:
כשם שחלוקה גרושה מזונה וא"ת ות"ל דאיסור מוסיף הוא כדאמרי גבי נבלה בי"ה והאי תנא איסור מוסיף אית ליה וי"ל דמ"מ אם שניהם בלאו א' נאמרו תרווייהו חד איסור' הוא ולא דמי לנבלה וי"ה דתרי לאוין נינהו:
אך אלמנה לכ"ג למדו לחלק בלאו הני לאוין חלוקין הם ולקי משום אלמנה לא יקח ומשום גרושה לא יקח ואין לומר דס"ד דלהכי כתו' אלמנה וחללה זונה לכוללן בלאו א' דלא לקי אבל חדא מינייהו בהדי אלמנה אלא א' ולא דרשי' הנך דרשות דא"כ לימא וה"ה לאידך ואי דרשי' חד לכוללן וחד לדרשא אחריתי השתא נמי נדרוש גרושה לכוללן ולא לחלקן ושמא י"ל דטעמא דלעיל בעלמא אפי' איסור מוסיף לית ליה ובמצות שבכהנה דוקא הוא דגלי קרא ודוקא באיסור מוסיף דתפסת מועט תפסת אבל קשה לרבנן דאית להו בעלמא איסור חל על איסור כו' וכ"ש באיסור מוסיף למאי אתא קרא וכ"ת מינה ילפי' שאני כהנים שרבה בהם הכתוב מצות וע"כ לחלק אף שלא כסדרן ותימ' הוא אי ברייתא דלעיל לא אתיא כרבנן: