אור ברסלב
חידושי המהריט על קידושין פרק האשה › דף יא.

חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

פרק האשה · דף יא.

דף י.

עד שתכנס לחופה משום דעולא וי"ל דעד שתכנס לחופה לאו דוקא אלא עד שיגיע זמן וכו' לשון התוספת והא דלא קאמר בגמרא איכא בינייהו הגיע זמן דמשום דעולא ליכא משום סמפון איכא משום דאפילו מ"ד משום סמפון למשנה ראשונה מודו דלא גזרו אל' עד הגעת זמן דבדיקת חוץ שמה בדיקה כדאמרינן התם בכתובות:

תו כ"ת וצ"ל דמאי בינייהו לא לפי האמת שמותר עכשיו קאמר לשון התוס' ותימה הוא דאמרי' מכדי בין למר ובין למר לא אכלה מאי בינייהו כלומר מאי נפקא מינה לענין דינא מהני תרי טעמי והיכי קאמר דהנפקותא אינו לפי האמת ועו' הא דשלח ליה ר"י בן בג בג שמעתי עליך שאתה או' ארוסה אוכלת במאי מוקמינן לה דהא לפי האמת לעולם אינה אוכלת ונר' דר"י בן בג בג הוא דטעי בדברי ר"י בן בתיר' ששמע שהיה אומר הטעם משום דעולא לא חייש לסמפון ושלח ליה לדבריך ארוסה בת ישראל אוכלת כגון בדמסר והלך דליכא למיחש לדעולא שלח ליה עיקר גזרה משום דעולא והואיל והוצרכו לגזור גזרו גם משום סמפון והא דקבעי גמרא מאי בינייהו לאו לפי האמת שנוהג עכשיו לדברי רבי יהודה בן בתירא אלא לדברי ר"י בן בג בג דשלח ליה שמעתי עליך דלא חיישת לסמפון וארוס' אוכלת ומפרש בינייהו קבל לפי האמת ומסר והלך לסברתו של בן בג בג והיינו דשלח ליה שמעתי עליך שאתה אומ' ארוסה אוכלת קביוסטוס פירוש בקונטרס גונב נפשות ודבר תימה לומר דסתם עבד גונב נפשות הוא דאמרינן הגיעו ואם נפשך לומר כיון דסתמו גנב היינו קוביוסטוס דמאן דעביד הא עביד הא אם כן ההיא במשה ניחא דמי שהוא גונב ממון אף הוא לוקח נפשות ומיהו איפשר דלענין מקח טעות כיון דסבר וקביל לענין גניבה ה"ה אם נמצא קביוסטוס דכיון דלא התנה שמע מינה דלא קפיד וההיא דבכורות נמי יש ליישבה לפר"שי דאדלעיל קאי דקאמר בפרטן של לויים את מוצא וכולי קביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות ואני מביא ראיה לפירוש רבינו תם דאשכחן בירושלמי בפרק השולח ההוא גברא דאתא קמאה דר' בון אמר ליה כדרנא דלא מרווחנא אמר ליה עכבין כדין אמ' ליה בקוביוסטיס קאמינא פי' לשחק בקוביא:

שכן אשה מקפדת על עצמה וכולי קא סלקא דעתיה דרבי זירא אפילו פשטה ידה וקבלה אינה מקודשת וכולי לשון התוספות ומשני פשטה ידה. לא קאמינא דאפילו בפרוטה הית' מתקדשת וכולי אין להקשות דמי הצריכו לכ' שהרי המקשה לא הוקשה לו בפשטה ידה וקבלה פחות מדינר דמשמע דבהא יש סברא לומר שתהא מקודשת דמכל מקו' מכח בנתיה דרבי ינאי דאין שם סברא כלל צריך לומר דכסף דאמר רחמנא לאו כסף דחשיב לגבי אשה קאמר ואפילו פשט' ידה וקבלה פרוטה מקודשת דע"כ הוא כסף דחשיב בעלמא דאמר רחמנא לכך הוצרכו התוספות לומר בשנויא דאפילו קבלה פחות מדינר שפיר דמי כי קאמינא בדשויה שליח:

תו כתבו ונראה דהכי פריך אלא מעתה וכולי אם כן נתת דבריך לשיעורין ואם תאמר אם כן אמאי צריך גמרא למפרק בפשטה ידה הוה ליה סתמא אפילו אם קדשה על ידי שליח אם כן נתת דבריך לשיעורין ועוד יש לדקדק שהתו' היו יכולין לקיים שיטת ר"שי זכרונו לברכה בכהאי גוונא דלא תקשי לפי המסקנא דנתת דבריך וכולי דבנתיה דרבי ינאי סתמא דעתיהו נמי כשאר נשים וי"ל דאפילו על ידי שליח פריך מכח סברא דפשטי' ידה דלא תימ' בדשוי שליח דעתיהו אקידושין כשאר נשים דמצי למימר אי דעתי' בהכי מכל מקום כיון דלא חשיב כסף לגבייהו הוה ליה כמתרצית להתקדש בפחות מפרוטה ולהכי פריך פשטה ידה וקבלה וכולי דאם תאמר הכי נמי דלא הוו קידושין אם כן נתת דבריך לשיעורין ואפילו על ידי שליח צריך לומר שלא יהיו קידושין ומשני פשטה ידה לא קאמינא והשתא על ידי שליח אינן יוצאות מכלל שאר נשים ולשיטת רש"י זכרונו לברכ' אין התוס' יכולין לתרץ בכה"ג שאם המקשה לא הו הוקשה לו אלא בפשטה ידה משום דאין זו סברא שנאמר שאף על פי שנתרצית בפחות מתרקב לא הויין קידושין משמע דבע"י שליח ניחא ליה שלא יהיו קידושין כיון דידעי' בהו דקפדן א"כ כי משני פשטה ידה לא קאמינ' משמע דבשויה שליח אפי' בבנתיה דר' ינאי לא הוו קידושין כסברת המקשה וכן פר"שי ז"ל ותימא דנתת דבריך לשיעורין אבל לדברי התוס' עיקר קושי' נתת דבריך לשיעורין מכח דהיה ס"ד דבפשטה ידה אינ' מקודשת ומסיק בפשטה מקודשת ובשויה שליח לא קפדה כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי פי' הקו' אם פירש שקלים וכו' ולקמן בשמעתין פי' הקונט' דה"ג גופא והיינו משום דאי קאי אדלעיל וכו' לשון התוספות וצריך ליישב מה שייך מה שפירש לקמן דגרסינן גופא למה שפירש כאן בדברי רב יהודה אר"א ונראה דמשום דיש לתמוה דהא מילתא דרב יוסף לא מתוקמא כלל כפי המסקנא דמסיק דרב אסי בכסף קצוב דוקא קאמר היה נראה לומר דהא דקאמר טעמייהו דבית שמאי כדרב יהודה לאו היינו דמילתיה דרב יהודה היינו מילתייהו דבית שמאי אלא הכי קא' טעמייהו בדרב יהודה דקאמר אעפ"י דמפליג בין כסף תורה לכסף של דבריהם אלמא כסף של תורה במנה צורי אלא דבית שמאי מוסיפין על דברי רב יהוד' דאילו רב יהוד' לא אמר אל' בכסף הקצוב והם אמרו אף בכסף סתם והשתא דגרסינן גופא משום דרב יוסף אמ' דטעמייהו דב"ש כטעמי' דרב יהודה ולא כוותיה ומילת' דרב יהודה גופא היכי מתפרשא ומסיק דבכסף קצוב דוקא א איתמרא והיינו כטעמיה ולא כוותיה דאילו ב"ש אף בכסף סתם סבי' ליה דכסף צורי הוא אבל ר"שי ז"ל פירש כדברי רב יוסף כל כסף סתם וכו' שאם סתם הוי פחו' שבמטבעו' וכיון דאפיקתיה וכו' משמע דבעי למימר דמילתא דרב יהודה היינו מלתייהו דב"ש ולפי זה לא היה ליה לגמרא למימר גופא דהא אדרב יוסף קאי והוה ליה למפרך והרי מעשר והרי קידושין לאסוקי דלא כרב יוסף ותירצו התוספות דהא דגרסי' גופא היינו משו' דהך שקלא וטריא באנפי נפשה אתמרא במתיבתי' אמילת' דרב יהודה תדע דאם אדרב יוסף אתמר' הוה ליה למפרך לאלתר לדברי רב יוסף דב"ש כרב יהוד' לימ' רב יהודה אמר רב אשי כב"ש אלא משום דבאנפי נפשה אתמרא קבע' גמרא בה"ג וממילא אדחיה מילתא דרב יוסף:

מה כלים שנים אף כסף שנים וכו' הכי גריס רש"י ולדברי רש"י קשה למה ליה לגמר' לאיתויי דריש' דדבר חשוב דעיקר שנוי' לא הוי מדרש' דמה כלים שני' וי"ל דלא תקשי כדהקש' רש"י לפירוש רבותיו דהיכי אתיא הך דרשה דכלים ומפקא מכללא דקי"ל בכל התורה כולה סתם כסף פחות שבצורי הא כלים איצטריך לגופיה לאשמועינן אפילו מחטין כדאמרי' התם לכך יצאו כלים למה שהן דכהאי גוונא כתב התוספות לרב דכסף אצטריך ליה לגופיה לכפירה לא דרשינן מיניה הקיש' דמה כסף כדדריש שמואל דלא דרשינן הקיש' אלא מכח דמייתר להכי קאמ' כיון דע"כ כסף מייתר לשמואל צריך למדרש מה כסף דבר חשוב שיהיו שוין שתי כסף לאפוקי הא דאמרינן לכך יצאו כלים למה שהן והשתא לשתוק מינייהו דאטו גריעי משוה שתי כסף להכי דרשינן מה כלים שנים ומפקא מכללא דכל כסף האמור בתורה:

עוד כ' רש"י נהי דמעה היא מטבע הפחות שבצורי מיהו שתים מנ"ל והא דלעיל גבי אשה כתב כיון דמפקת ליה מפרוטה אוקמא אדינר היינו משום דלגבי אשה אין:

כסף חשוב לגבה אלא דינר ומיהו איכא בין טעמא דר' זירא דשכן אשה מקפדת על עצמה דלדידה אם פשטה ידה וקבלה פחות מדינר מקודשת כיון דקרא חשיב כסף צורי ע"כ פרוטה קאמר ואם פשטה ידה וקבל' גליא דעת' דמתרצה אבל להך טעמא כסף קצוב קאמר רחמנא דבדינר מקדשה ובציר מהכי לא:

ובתוספת הקשה ר"י על דברי רש"י ז"ל דאכתי לא דמי לההיא דלקמן דבתר דידעינן דפרוטה הוי שפיר כסף איכא למימר כיון דאפקתי' אבל השתא דאמרת דסתם כסף מטבע פחות שבצורי קאמר מי הכניסה לפרוטה שתצא דאין במשמע כסף אלא מעה ויש לומר דמכל מקום ידעינן דפרוטה חשיב' לענין מעשר והקדש כדאמר קן בסמוך וכסף שכתוב באש' סתמא לא משתמע מעה משום דפחות שבצורי הוא דהא קרא לא קפיד אפחות אלא מטעם דתפסת מועט הוא דמפרש רש"י בפחות דכיון דלא גליא קרא מסרן לחכמים והכל מענינו של דבר גבי אשה יש לפרשה בדינר שהרי פחות מכאן אין זה חשוב לגבה לענין שבועה יש לפרשה במעה מדלא פריש מ"מ פחות קאמר דתפסת מועט תפסת. עוד הקשה ר"י ז"ל אהא דפרשינן דאתא לאפוקי ממ"ד טענו שני מחטין חייב דהך דרשא דמה כסף דבר חשוב אתיא אליבא דשמואל פיר' דבריו ז"ל דשמואל גופיה הוא דקאמר התם לכך יצאו כלים למה שהן וא"ת ולדידיה מי ניחא ע"כ הך גרסא איתא התם כדכתב רש"י והתוס' כתבו דאתיא אליב' דשמואל דלא אצטריך ליה כסף למידי אחרינא ודריש ליה ללמד גזל כלים דבר חשיב והא היא גופי' אמר לכך יצאו כלים למה שהן ואעפ"י שר"י עצמו בא ליישב זה במ"מ והא דקאמר יצאו כלים למה שהן לאו דוקא וכו' אך שיהא שוה פרוטה כלו' ולהכי אהני הקישא דכסף שיהי' שוין פרוטה ומ"מ גם לשיטת רש"י ולגרסתו יש ליישב כן ואעפ"י שרש"י בהדיא כ' לאפוקי ממ"ד לכך יצאו כלים וכו' מכל מקום לא מפני כן נדחה שיטתו לגמרי שהרי יש ליישבה שלא כדבריו אלא כדברי ר"י וי"ל דלשיטת רש"י הכא לא מתוקמא כלל דלרב אסי כסף דעלמא לא הוי פרוטה אם כן חשיבות דכסף היינו מע' דפרוטה לא חשיבא כסף וכי דרשינן מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב צריך לומר דכלים שוין מעה קאמר ולאפוקי מההיא דאמרינן יצאו כלים למה שהן אבל לר"י מתרץ שפיר ההיא גרסא אליבא דשמואל דלא קיימא לן כרב אסי דהכא ולדידיה חשיבות דכסף בכל התורה כולה שוה פרוטה היא והכי דרשינן מה כסף דבר חשוב דהיינו פרוטה בעלמא אף כלים צריכין שיהיו שוין כל אחד פרוט' ומיהו ההוא כסף מסרו לחכמים דמשמע להו מעה כדכת' רש"י דומיא דכלי' שהם חשובי' למלאכתן אף כסף צריך שיהיה חשוב מעה ורש"י ז"ל גריס התם אף כל דבר חשוב כלו' שאר מילי לבד מכלי' דאלו כלים אפי' ב' מחטין ויצא מידי קושייתו של ר"י ז"ל ומיהו הכא נרא' דלא חס לגרוס כן דאנן לדברי רב אסי קיימ' ורב אסי קי"ל כוותיה דשמואל בחדא דס"ל דטענ' עצמה שתי כסף ואייתר ליה כסף ללמד על כלים דבר חשוב דהיינו מעה דהוי לכל הפחות חשיבות דהכא ולאפוקי מאידך דשמואל דיצאו כלים למה שהן דאל"כ לא הוה נפיק האי כסף מכל כסף שבתור' ושמואל דס"ל הכי התם לא ס"ל כהא דרב אשי כדפיר' לעיל:

ומה שתמה ר"י על דברי רש"י ז"ל דהא אין היקש למחצ' תימא הוא דלא אמרי' הכי אלא כשאנו באים לסלקם כגון אם הייתי אומר בכלים דבר חשוב וכסף לא הוי דבר חשיב אתי' הקישא להשוות' לכל מילי אבל הכא אדרבא כסף חשיב טפי בכל התורה כולה דהוי דינר וחשיבות אנו באים ללמוד מהקישא לא גריעו' דהא כלי חשוב הוא כיון שראוי לעשו' בו מלאכ' גדולה כדכת' התוס' וכי מפני שהוק' לכלי חשוב נגרע לכסף מחשיבותו בכל ה התור' כולה:

עוד הקשה רש"י ז"ל וכי מחט דבר חשוב הוא והא גמרי' התם לכך יצאו כלים למה שהן ואע"פ שיש לדחות דהכא לא ס"ל ההוא דאמר לכך יצאו כלים כדכח' רש"י ז"ל עצמו דהך בריית' מפקא מההיא דאמרי' לכך יצאו כלים מ"מ פריך שפיר דהיכא אשכחן דכלים סתמן דבר חשוב הן אדרבה אמרינן התם לכך יצאו כלים כלו מכלל כסף לומר לך כלים במה שהן משמ' דסת' כלים כל שהן משמע והתוס' כתבו דמ"מ חשיבות גדול יש בהן שראויין לעשו' מלאכה גדולה וחשיבותן משוי להו כשוין מעה וזהו לפי שהן סבורין דכלים שוין פרוטה בעינן הלכך חשיבותן מכשירתן להיות כמעה כסף אבל רש"י משמע ליה סתמא במה שהן אפי' פחות מפרוטה ונהי דאהניא להו חשיבותן לאחשובינהו ככסף פרוטה אבל לא לומ' דחשיבי יותר מפרוטה וא"ת והא מסקי' בפר' הזהב דפירי לא עבדי חליפין לר"נ דכ"ש נעלו נעל אין מידי אחרינ' לא אע"ג דקי"ל קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה ולא אמרי' דכ"ש פירי דשוין פרוטה ולא אמרי' דכ"ש פירי דשוין הרבה:

וי"ל דהתם אין לנו אלא מה שמצינו מפורש במקרא כי היכי דאמרי' ללוי דאמר בכליו של מקנה דס"ל שהגואל נתן לבועז ולא אמרי' כ"ש בכליו של קונה דדמי טפי לחליפין כדכתבו התוס' שם דאין לנו אלא מאי דכתיב בהדיא וכן כתבו התוס' בפר' השולח בעובדא דשקל כומתא שדא בה וא"ת אמאי איצטריך טעמא לענין מטבע דאינו עושה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה כדאמרי' לעיל בההו' פרקא א"ל דנעל כת' הא לא קשיא דאצטריך לרב ששת דס"ל פירי עבדי חליפי' ונעל לאו דוקא וכן כתבו התוס' שם ועוד הקשה רש"י דבהדיא אמרינן התם איפכא מה כסף דבר חשוב וכו' ותימא הוא דמה כח אותה גרסא יפה דכי היכי דגרסי רבותיו הכא לך יכולין לגרוס שם ואם נפשך לומר דההיא ע"כ מדרש' הכי לשמואל דמייתר ליה כסף ללמד על כלים דבר חשיב כדאמרי' התם דייקי קראי כשמואל א"כ מאי קש' ליה על דברי רבותיו מינה ההיא כשמואל והך גרסא דהכא כרב מדרש' ומוקמי לרב אסי כדתירץ רב למתני' ימיהו שמואל לא ס"ל הא דרב אשי לכך נר' שכל כונתו של רש"י ז"ל אינה אלא להכריע דכלים לא חשיבי כדי שנדרוש ונאמר מה כלים דבר חשוב והכריע מסבר' דמחט ודאי לא חשוב ועוד מדאמרינן התם יצאו כלים למה שהן משמע ועוד מדאמרינן התם אליבא דשמואל מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב אלמא אי לאו הקישא דכסף כלים לא מקרו דבר חשוב שהסברא לא תשתנה משמואל לרב זו נר' כונתו של רש"י במה שהשי' על דברי רבותיו ואין עליו תמיהותיו של ר"י ז"ל אבל לשיטת רבותיו נר' לתרץ דהכי דרשי' מה כלים כל שרץ וחשיבי למלאכתן אף כסף הפחות שבחשובין דהיינו מעה ולא תימא כסף דינר בכל התורה דאתיא הקישא ומפקא מהך כללא דמה כלים כל שהן חשובי' למלאכתן אף כסף כל שהוא קרוי חשוב ואיזהו פחות שבחשיבותן מעה ואי קשיא לב"ה דס"ל דכסף בכל התורה היינו פרוטה הכא גבי טענ' דכל טענה וכפירה אי אפשר בפחות מפרוט' ואמרי' כיון דאפקתיה מפרוטה אוקמ' אמעה כסף ומ"ש מאמה העבריה דמפקי' לה מפרוטה משום דבעינ' גרעון ופדיון ומוקמי להו אשתי פרוטו' ולרבותיו של רש"י ניחא דדרשי' מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב דהיינו מעה ויש לומר דאי הוי סגי הכא בב' פרוטות לא היינו צריכי' להיקש' דמה כלים שנים אף כסף שנים ולשתוק קר' מכלים ומדאצטריך כלים אלמא חשיבת מעה בעינן ואתי כלים ללמד שיהיו שתי מעות:

והרי מעשר דכתיב וצרת הכסף בידך ותנן הפורט כו' פרש"י מיהו שמעי' מינה שחלל תחל' על הפרוטו' ותי' אימא דחלל על פרוטו' שוות דינר אבל פרוט' לחוד' לא מהניא וכן ק' לקמן דיליף הקדש ממעשר לחלל על שוה פרוטה מנ"ל דפרוטה חשיבא אימא פרוטו' שוות דינר דוקא. וע"ק לפי האמת דקי"ל כב"ה דפרוט' חשיב' כסף בכל התורה כולה יתורא דהכסף למאי איצטריך וע"ק על דברי רש"י נסמוך גבי הקדש בלשון שני שכתב ועוד דהכא כספים יתיר' כתיבי דאי כתוב בהקדש כסף יתיר' אמאי אצטריך למילף מג"ש דמעשר נדרש' מגופ' דקרא וי"ל דאף על גב דבכל התורה קי"ל שוה כסף ככסף גבי מעשר אכסף דוקא קפיד קר' דכתיב וצרת הכסף משמע מטבע של צורה ותנן אין מחללין מעשר על אסימון ולא על המטבע שאינו יוצא ואי בעלמא פרוט' לא מקרי כסף לפי שאינה כמטבע של כסף דצורי א"כ אפי' חילל על תרקב פרוטות לא מהני דכיון דכסף לא מקרי מידי דשוי' כסף לא מהני דלאו מטבע הוא ומשני דכסף דבר שהוא יכול לחלל על פרוטות אע"פ שאינן מטבע של צורי הואיל ומ"מ טבעא הוו וקרי' ביה וצרת צורת של דבר ומיהו פרוטות שוות דינר רבינן דפחות מכאן לא חשיבי בכל התורה וגבי הקדש אי קי"ל התם מכח שום דרשא דשוה כסף ככסף לפרוטות שוות דינר לא אצטריך ג"ש דלא גריעי משוה כסף אלא כי אתי' ג"ש לאוקמה אפרוטה דהוי כעין דון מינה ואוקי באתרא ובשאר מילי דלא דמי לא ילפי' וללשון שני שפי' רש"י דכסף יתיר' כתיב אהני' ג"ש לומ' דחלול על פרוטו' מהני ואהני יתורא דכסף להעמידו על שוה פרוטה:

הילכך בשאר כסף דעלמא דליכא יתורא נהי דתילף מג"ש דפרוטות מקרי כסף מיהו פרוטות שוות דינר דומיא דמעשר והשתא לפי האמת אליבא דב"ה דפרוטה חשיבא בכל התורה כלה אצטריך יתורא דהכסף דלא תימא דאכסף דוקא קפיד רחמנא ופרוטה היא של נחשת להכי מרבינן מיתורא דהכסף אפילו מטבע של נחשת כיון דהוי מטבע של צורה:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה