אור ברסלב

חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

פרק האשה · דף ט.

דף ח:

הב אשקי ושדי אינה מקודשת וא"ת מי גרע מתן מעות לפלו' לשון התוס' וקשה דודאי גרע דהתם אמרה תן ואקדש אני לך דאילו לא אמרה אלא תנם לפלו' התניא לעיל דאינה מקודשת ולעולם דאתן לפלו' ואקדש לך אפי' היתה שואלת מעיקרא שלא בתורת קדושין ואמר לה אי יהיבנא ליה מקודשת לי ואמרה כן מקודשת ונראה דס"ל לתוס' שאם לא היתה שואלת מעיקרא שלא בתור' קידושין כי אמרה תן לא חיישינן דתן שלא בתורת קדושין קאמרה שהרי על דבריו הוא נותן והיא אינה אומרת תן לרמות שהרי לא גלתה דעתה שיתן שלא בתורת קדושין והא דתניא לעיל אינה מקודשת בשלא אמר הוא אבל אמר הוא אתן מנה לפלו' והתקדש לי ואמרה תן פשיטא דמקודשת בתן כדקאמר הוא לכך חלקו ואמרו דשאני הכא שאמרה לו מעיקרא הב לי ולא בתורת קידושין:

והלכתא שיראי לא צריכי שומא ושמא יש לדחות דהתם יש ספרים דגרסי בהא דמשמע בהא דוקא לשון התוס' משמע מתוך לשונ' דלאותם ספרים יש לדחות הראיה ואכתי לא פרכ' ולא סייעת' וליתא דלפי אותם ספרים יש להוכיח דלא אתמר הך כללא אלא במילי דבתרא מדקאמ' בהא משמע דבכוליה גמרא לא קי"ל הכי ונר' דאפי' לאותם ספרים איכ' למימר דהא דאצטריך לומר בהא משום דלא מצי למימר בפשיטות והא קי"ל הלכת' כרבה דהא דקי"ל הלכתא כרבה לגבי דרב יוסף היינו במילי דאיפליגו אינהו בסברת עצמן אבל במה שנחלקו בהלכתא דרבה פסק כרשב"ג ורב יוסף כרבנן אפשר דלא קי"ל כפסקיה דרבה דלא שבקינן רבנן ועבדינן כיחידאה לפי הא דס"ד דגמרא דפלוגתא דרבה ורב יוסף היינו פלוגתא דרבנן ורשב"ג בהלכה למעשה בההוא עובדא להכי אמר דבההוא עובדא שמעינן בהדיא במתיבתא דהלכתא כוותיה דרבה ואנן ק"ל דלית הלכתא כרשב"ג בהא אלא ע"כ לומר דגירושין שאני דלצעורה קמכוין להכי כתבו התוספו' דלאותם ספרים יש לדחות ולא פירכא ולא סייעתא:

תו כתבו התוס' ולפיכך נהגו העולם לקדש בטבעת שאין בה אבן וכת' הרא"ש ומיהו ברירא לי הך טעמא דהא אמרינן דבכל דהו לא פליגי ללישנא קמא ע"כ ואין לדחות דהא ללישנא בתרא בכל דהו נמי פליגי דרב יוסף אמר צריכי שומא ואע"ג דקי"ל כרבה היינו דוקא בדבר ששומתו ידועה קצת דע"כ מדאמרי' בלישנא קמא דבכל דהו כ"ע לא פליגו היינו דבכל דהוא ליכא למיחש לסמיכות דעתה אלא דללישנא בתרא פליגי נמי בכל שהוא מטעם דמידי דקיץ בעי' דסבירא דעתיה דרב יוסף דהא דקתני בכסף הוא נקנה היינו במידי דקיץ ולא בתבואה וכלי' דלא קייצי וכיון דלא ק"ל כרב יוסף בהא וברייתא מתרגמא בחליפין השתא בכל דהו מה טעם לומר דאינה מקודשת כיון דטעמא דסמיכות ליכא וגם טעמא דמידי דקיץ ליתא דמיעוטא דקרא ע"כ לחליפין אתיא דאם איתא לההוא דרשה אפילו בתבואה וכלים ששומתן ידוע' קצת הו"ל למעוטי כדקתני בברייתא אבל אינו נקנ' בתבואה וכלים ומדברי התוס' במשמע דאף בכל דהוא אין לקדש בטבעת שיש בה אבן מדלא תירצו ההיא דאבנא דכוחלא בדאמר לה בכל דהוא וזה תימא דבאמר לה בכל דהו טפי אין לה לטעות באבן דאפשר דלא שוי מידי מבשאר דברים שהיא רואה שהן שוין קצת:

כתב על הנייר ועל החרס וקש' דאמרינן בכתובות לכתוב אחספא וכו' לשון התוספות הא דלא תרצי' התוס' דהתם נמי כר' אלעזר ולא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא משום דר' יוחנן פליג התם בפ"ב דגיטן דאף בשאר שטרות מכשיר ר' אליעזר בעידי מסירה אך קשה דמשמע מדברי התוס' דההוא דכתובות לא מתוקמ' כר' אלעזר וליתא דשפיר מתוקמא ההיא אף כר' אלעזר דכי לא בעי ר' אלעזר חתימה זהו לענין כריתות דעידי מסירה הוא דכרתי אבל כי מפקא הך גיטא שכתוב על דבר שיכול להזדייף לראייה לאנסובי ביה אינה ראיה כלל וכן כת' רש"י בהדיא בפ"ב דגיטין ואתתא דבעי לאינסוב' בהאי גיטא צריכ' להביא לפנינו עידי מסירה והשתא בההוא דכתובות אי כתיב אחספא ליכא שום חששא דאפילו כתיב עליה מאי דבעי לא מהני ליה בלא עידי מסירה דכיון דדבר שיכול להזדייף הוא אימור זייופי זייף ועוד קשה אמאי לא העמידו התוס' הכא והתם כר"מ ושאני התם שאין הכתב שעל החרס ניכר אלא חתימתו לבד ואיכא למיחש דמילתא אחריתי הוה כתיב בה וחתי' עלה וזה מחק וחזר וכתב ולא מנכרא מילתא דדבר שיכול להזדייף הוא אבל ההוא דכת' בתך מקודשת לי או שדי מכורה לה ונכרת כתיבתו בטביעות עינא אה ליכא למיחש למידי דודאי גוף כתיבתו הוא וחשיב שפי' שטר בין לענין קידושי אשה בין לענין קנין שדה וכי בעי ר' מאיר עדי' בשטר קידושין כשאין כתיבת השטר אלא מיד סופר אבל אם הוא כתב ידו כמאה עדים דמיא הדע דתנן בפרק המגרש כתב בכתב ידו ואין עליו עדים פסול והולד כשר וכת' התוס' דפסול מדרבנן דהוי כאין בו זמן דכיון דכתב יד הבעל הוא דילמא אקדמיה וכתב לחפות עליה אבל מן התורה גט מעלי' הוי דכתב ידו עדיפא מחתימת העדים הילכך גבי קידושין שטרא מעליא הוי לכתחילה דהא לא תקנו זמן בשטר קדושין כדאמרינן בפרק ארבעה אחין:

הכא נמי קרי ביה כ' יקח מקשי' א"כ לשתוק קרא מיניה דקידושי כסף נפ"ל מויצאה חנם דאמרינן לעיל דאצטריך כי יקח דלא תימא היכא דיהבא איהי לדידיה וקדשתו הוו קידושין וי"ל דמ"מ דרשי' כי יקח איש אשה ולא שתלקח אשה לאיש לענין שלא תאמר היא הריני מקודשת לך אבל כשנכתב השטר בלשון האשה הריני מקודשת לך דומיא דשטר מכר ויהבה ליה אכתי לא מקדשה עד שיאמר הבעל הרי את מקודשת לי בשטר זה נמצא דגמר הקדושין בדידיה תלוי ולא בדידה דומיא דמכשרים בנתנה היא ואמ' הוא באדם חשוב שיאמר הרי את מקודשת לי בנתינה זו וקרינן ביה שפיר כי יקח ולענין לשון השטר גרידא הוא דילפי' מאת בתי דומיא דשטר מכר ולהכי הוא דקרינן ביה כי יקח ודרשי' נמי כי יקח שהאיש לוקחה דיש אם למקרא ויש אם למסורת דומיא דאמרינן בסנהדרין קרי ביה כי ישכב:

הלכתא נינהו ת"י כיון דהלכתא נינהו ל"ל קרא דויצאה והיתה וכו' לשון התוס' גם בכאן מק' דהלכתא לא קאמר אלא דבקידושין בבעל תלי רחמנא דבהלכתא לא מצית למימר קרי ביה כי יקח והשתא דמרבי' שטר מויצאה והיתה הלכתא קאי נמי אשטר ועם מה שפי' לעיל לא קשה דאי הלכתא לא אתיא לענין שטר בהדיא אלא אסתם לקיחות לעולם אימ' דלשון השטר בלשון המקנה כשאר שטרות דעלמא וכי אתיא הלכתא ולאפוקי אמרה היא אתיא אלא עכ"ל דהלכתא אשטר בהדיא קאי שיהא בלשון הבעל ושאר שטרות בלשון המוכר א"כ לשתוק מויצאה והיתה בשמעת' ובביאה מנ"ל לא כתבתי ועמי היתה ושלחתי':

תוכן העניינים

חידושי המהריט על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה