חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
פרק האשה · דף כט
מאי כל מצות הבן על האב אילימא וכו' וא"ת מאי דוחקיה לאוקמי בהכי דודאי פשיטא דמתני' מצות המוטלות על האב קאמר וי"ל דבעי לאיתויי סייעת' לההיא ברייתא דלא מתניא בי ר' חייא ממתני' דע"כ מתני' המוטלות על האב קאמר דאי מוטלות על הבן אף נשים חייבות דכתיב תיראו כדתניא וכו' ולקמן מייתי סייעתא להך בריית' מכח ברייתא דהאב חייב והכי אורחיה דגמרא וא"ת נוקי מתני' בשרשו' אחרים עליה כדמסיים איש ספק בידו וי"ל דמשמע לית אמתני' דקתני בסתמא נשים פטורות לגמרי קאמר:
איהו מנ"ל דלא מחייבא ולרב דאמ' בפרק אין מעמי' אשה אינה כשרה למול ונפ"ל מואתה את בריתי תשמור ואשה לאו בת מילה כת' התוס' שם דהא דמצריך קרא דאותו ולא אותה הכא היינו שאינו מחוייב לבקש למוהלו וא"ת אמאי לא מפיק ליה הכא מקרא דהת' ואתה את בריתי תשמור ולזרעך אחריך אלמא לדידיה מזהר ולא לדידה דלאו בת מילה היא וי"ל דמההוא קרא אין הכרע דמיירי במצות הבן על האב אבל בהך קרא דאשר צוה אותו הוא דדרשינן בהדיא שנצטוה למול את יצחק וכתי' אותו ולא אות':
אותו ולא אותה כת' בתוס' דאתיא כמ"ד נוהג' בליל' מילה שלא בזמנה וא"ת למ"ד אינה נוהגת אותו למה לי וי"ל דס"ד דמילה שאני הואיל ורמיא אב"ד כ"ש דרמיא על האם א"כ מקר' דהמול לכם הו"א אתרוייהו קאי דומי' דפרי' ורביה דמדכתיב פרו ורבו לשון רבים דרשי' דקאי אתרוייהו כדאמרינן בשלהי פרקין וק"ל אמאי לא תירצו התוס' אפי' למ"ד אינה נוהגת אלא ביום דמ"ה לא מקרי זמן גרמ' דמצות' אחר שנעש' נוהג' בין ביום בין בלילה ויכול למול בלילה ויכול בלילה לאכול בקדשים שלא יבואו לידי נותר ולא דמי לציצית דכיון דאינה נוהגת בלילה כלל דפוטר מן המצוה ה"ל זמן גרמא ויש שהקשו בלאו הכי הי"ל מצוה שהזמן גרמ' משום דלא מצי נממהל בשב' וי"ט ותי' כיון דבזמנ' דוח' את השב' לאו ז"ג הוא ופירוקייהו לאו פירוק' דבזמנ' נמי זמן גורם לה ביו' ולא בלילה ותו פדיון לעולם ליתיה בשבת מיהו קושי' מעיקר' לית' דאטו מעקה ושילוח הקן וכמה מצות שאין יכול לעשותן בשבת זמן גרמ' מקרי אין הדבר כן אלא כל שמצותן נוהגת אחר עשייתן לעולם אף בשבתו' וי"ט לאו ז"ג דעשייתן מחמת איסור נגעו בה שאין דוחין שבת אם נעשו בין בהיתר על ידי עכו"ם בין באיסור מי לא מתקיימ' מצוה:
ואזיל כהן טריף פרש"י ואין כאן אונאה פירוש לפי' דלא תקשי ליפלגו בהדי' אי ככתובה בשטר דמי או לאו ותירץ דאי לאו טעמ' דמצות בנו עליו היה כאן הונאה והקשו בתוספות ולמרי לקוחות הנחנו לך מקום וכולי וקשה דמאן לימ' לן דהיו אז בני חרי דילמ' לא קנה חמש' דבני חרי אלא לאחר שנולד הבן דכבר נשתעבדי לפדיונו של בן ולא מצי למימר לך אצל בני חרי המאוחרים שהרי דינו ליקח קרקע זו אלא דא"כ מצוי לקוחות לטרוף מבני חרי דאפילו לוקח קרקע בעדים טריף ממשעבדי ושמא אהך קושיא סמכו התוס' מיהו היה קשה ליה לוה ולוה ואחר כך קנה דמשתעבד לשניהם כדאמרי' בפ' מי שמת ועוד הדרא קושי' דרש"י לדוכתא לפלגו בעלמא אי טריף כהן ממשעבדי אלא ע"כ בדתרוייהו היו שם ולכך הקשו ועל פי' התוס' קשה דאפי' היו לו יותר מחמש סלעים לימא להו נשתעבדו נכסי אבא ונהי דמדקתני לשון קדימה משמע דאין ברי לזה וברי לזה מיהו אגופא דברייתא קשה דאפילו עשיר גדול אינו מחוייב לפדות עצמו אלא מנכסי אביו כדאמרינן בפ' יש בכור גבי מת האב והבנים קיימים דאם לאחר ל' יום לכ"ע נתחייבו הנכסים וחייבים הבנים לפרוע מן האמצע ובא מצו' למדחי ליה:
מהו דתימא מה להלן ראשית אונו וכו' וא"ת והא קרא כתיב כל פטר רחם לי וי"ל דה"מ מלחייב את הבן לפדות את עצמו אבל אביו ס"ד דלא מחייב למפרק אלא ראשית אונו דומיא דנחלה:
אדידך אצוארי דבריך פרש"י בלשון ראשון לענין נישואין ומה שק' עליו מפ' (קושרין) (הנשרפין ע"ו:) דאמ' התם בסמוך לפרקן שם פרשתי ומיהו לשון שני עיקר דהא אמרינן הכא כיון שהגיעו עשרים או' תפח עצמותיו: