חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
פרק האשה · דף כד
אלא בזוזי דידה הק' ר"ת לפרש"י דלא הו"ל להזכיר איש אלא ממעשרו ועוד קשה מאי איכא בין זוזי דידה לאתא מדבי נשא דקני לה לבעל למ"ד ממון הדיוט הוא ונ"ל דמאיש דייק דאילו מדכתיב ממעשרו הו"א כיון דסוף סוף המעשר שלו חייב חומש ולא ממעטינן מחומש אלא היכא שהלוקח המעשר אינו בעליו אלא איש אחר אבל אלו אחר פדה לו את המעש' שיהי' שלו ממעשרו (כיון) (קרינן) ביה דה"פ אם גאל יגאל ממעשרו אפילו ע"י אחרים שפדאוהו לצורכו אבל מאיש ממעשרו דייק דקאי אאם גאול יגאל דבעי שיהא מעשר של הגואל פרט להיכא שגואל של אחרים אע"פ שנשאר לבעליו ליכא חומש ואשם אע"פ שהמעשר נשאר להם לאכלו בירושלם מ"מ לענין זה כאחר דמיא:
והא דכתב ונר' דר"ת דזוזי דידה ובמעשר דידה ק' דמה שקנתה אשה וכו' כדכתבו התוספות בסמוך ואין לתרץ כדכתב ר"י דר"ת לא מחלק בין עבד לאשה לעיל ושמא דבאלמנה הוא דפליגי א"נ כשנתן לה בעלה מתנה דזכתה לגמרי:
והא דתניא בת"כ אם גאול יגאל לרבות את האשה פר"ת דלענין פדיה דוק' מרבי' אשה ולא לענין חומש וקשה דמנ"ל לרבות אשה ולמעט קטן לגמרי נמעטינהו תרווייהו מחומש מדכתיב איש וארבי תרווייהו לענין פדיה מרבויא דיגאל ועוד דמסתבר טפי לרבויי קטן דשייך ביה טעמא דלימוד ונר' דמאיש לא ממעטי' אשה דמ"ע שלא הזמן גרמא היא ואף אשה במשמע כדילפינן בשלהי פרקין ומיעוטא למעוטי קטן דוק' אבל מדכתב רחמנא למען תלמד ס"ד דאשה כיון דליתה בלימוד ליתה בפדיה להכי אתא רבויא דיגאל והשתא לא קשה מה שהקשו התוס' דבחנם הזכיר ר"ת למען תלמד:
והא דפירשו התוספות דזוזי דידה מיירי כשהקנ' לה אחר מנה על מנת שאין לבעלה רשות בהם קשה טובא דבע"מ סתם פריך בפשיטות איש אמר רחמנא וכו' דזכתה אשה וחשוב דידה ובע"מ שתפדה בו את המעשר פריך איפכא שמעינן להו אלמא אי לאו משום דאיפכא שמעינן להו הוה ניחא ליה ועוד קשה דלעיל פירש ר"י דיש לחלק בין עבד לאשה א"כ מאי פריך לר"מ בעבד מדר"מ לענין אשה ונראה דלא נקט בגמ' ע"מ שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נותנת לתוך פיך דהא דומיא דע"מ שתצא בו לחירות דבהא מכ"ש דלא זכה אבל בע"מ שתפדה לא סלק זכותו של בעל אלא כמי שנותן מתנה לחברו וא"ל ע"מ שתפדה המעשר בלא חומש והיינו פלוגתא דר"מ ורבנן דלר"מ דסבר דאע"ג דלדידה נמי לא אקני ע"מ לא כלום הוא דהוי כמתנה תנאי שא"א לקיימו ה"נ א"א שיפד' בעליו בלא חומש ולרבנן דמהני תנאה ע"מ שתצא בו לחירות אף כאן כיוצא בו הוא:
ישלחנו רבויא הוא וא"ת לא לכתוב רחמנא שן וע"כ מישלחכו מרבי' אף שלא נברא עמו כיון דרבויא היא ויש לומר דאי לא כתב שן היה מרבינן מישלחנו אפילו מומין החוזרים ומאי אהני מיעוט דעין לגמרי מומין שבגלוי דוקא אבל השתא דכתיב שן מדאצטריך למכתב עין ממעטי' שן דחלב וה"ה כל מום החוזר וא"ת אימא אף מומין שבסתר אתרבו ומיעוט' דשן ועין לומר מה שן ועין בטל ממלאכתו ומה ראית:
הואיל ומדדרש חכמים הוא פר"ת דגט זה אינו אלא מדרבנן שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה וק' אי טעמא דר' עקיבא דאמר צריך מדרבנן קאמר מאי בעי בגמ' מ"ט דר"ש ר"ש נמי מדרבנן קאמר ואי ר"ע מדאורייתא קאמר אף בשן ועין היכי אמרינן נראין דברי ר"ע בשאר אברים אף בהני לא נראו דבריו דאיהו אמר צריך מן התורה ובניו אסורים בבת ישראל ולית' אלא דכופין את רבו ועושים אותו בן חורין ואם לא שחררו מות' לבא בקהל מן התורה ואם קדש אשה אין חוששים לקדושיו וי"ל דה"ק נראין דברי רבי טרפון לר"ע בשן ועין שדברי ר"ע אינם אלא בשאר דברים וכה"ג אמרי' בערכין גבי נראין דברי רבי יהודה בקרקעות ודברי ר"ש במטלטלי' וכן בפרק קמא דחולין ושוב ראיתי דלא מתוקמא לפרש הכי דבפרק השולח בעי לאוכוחי דמעוכב גט שחרור אין קנס לרבו מדקתני הפיל את שינו וסימה את עינו יוצא בשינו ונותן דמי עינו ואי אמרת יש לו קנס לרבו השתא חבל ביה אחריני יהבי לדידי' חביל ביה רביה גופיה יהיב לדידיה ומוקי לה כמ"ד אינו צריך גט שחרור אלמא בשן ועין נמי פליגי וכן הרי"ף זכרונו לברכה פסק כרבי עקיבא דבכלהו צריך גט שחרור ולא כמכריעי' משום דלא אמרו הלכה כדברי המכריע אלא במתניתי' ולא בברייתא והרא"ש זכרונו לברכה כתב טעמא אחריתי דהוה ליה הכרעה שלישית דתרוייהו לא חלקו בין שן ועין לשאר דברים ואין הכרעה שלישית מכרעת וריב"א זכרונו לברכה פירש דודאי שן ועין לא בעו גיטא וכולי וקשה מאי פריך שן ועין מאי אהני אהנו דלא בעי גט כשאר דברים ויש לומר דהכי קתני מה אהני מיעוטא למעט מתוך רבויא דישלחנו דדרשינן ליה דריבה ומיעט וריבה אם כן נכתבינהו באנפי נפשי הו מדאמרינן בעלמא מאי טעמא כתבינהו רחמנא לפרט גבי כלל ותו לישתוק מרבויא דכי יכה:
ישלחנו ריבויא הוא ואם תאמר לרבי דדריש כל התורה כלה בכלל ופרט כדאמרי' לעיל מנ"ל וי"ל דמשום דלא דמי כללא קמא לכללא בתרא לא דייני' ליה בכלל ופרט דכי יכה רבה הכאות וישלחנו רבה שילוחין וכמ"ד במרובה דהיכא דלא דמיין לא דייני' להו בכלל ופרט וא"ת ולר' ישמעאל דאע"ג דלא דמו דריש להו מנ"ל וי"ל דלדידיה יש לתרץ דאע"ג דלא דמו מילי אלא בחד פרטא סגי וכמ"ד כללא בתרא דוקא בפ' בכל מערבין ובגמ' לא פריך אלא למ"ד כללא קמא דוקא ומתרץ לה שפיר לרבנן דר' ישמעאל ומיהו ר' ישמעאל ס" ס"ל כמ"ד כללא בתרא דוקא:
מכעי ליה לכדתניא וכו' כתב התוס' שאני הכא דאיכא תרתי לטיבותא וק' דמקר' דושחת ממעט אבן שלא הכיר בה מעולם שהרי לא נתכוון כלל ומנ"ל דקרא קפיד כמתכוון לרפאות וי"ל דכי היכי דבדברי רופא לא ממעיט מושחת לרבנן שהרי מתעסק בעין הוא אע"ג דברשות קעביד כדאמרי' בפ' החובל שניתנה רשות לרופא לרפא ובדין הוא שרופא מומחה שטע' פטור דאנוס הוא דומיא דדיין מומחה אע"פ שנשא ונתן ביד דלביה אנסיה ובפ' הנחנקי' דרשי' מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור ומייתי מינה דבן מותר להקיז לאביו אלמא פשיטא ליה דבנזקין לרפואה פטור לגמרי והשתא כ"ש אבן שלא הכיר בה מעולם אע"ג דלענין ד' דברים פטור כיון דבנזק חייב גבי עבד נמי יוצא לחרות:
מ"ט מחוסר אבר הוא ותנא תונא תמות וזכרו' וכו' וקשה אמאי צריך לאתויי מקרבנות הא מגופיה דעבד שמעינן שאם חתך אזנו אף על פי שלא בטל שמיעתו או שהיה חרש מעיקרא פשיטא דיצא לחירות דרשי' מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינו חוזר דעין שלמה אע"פ שאינו רואה דמיא לאזן שאינה שומעת וכשחטטה הו"ל מומין שבגלוי וי"ל דהכא מיירי כגון שהיתה סמויה ומתקלקלת כבר בידי אדם וכבר היה מום גלוי לכל אלא שעדיין דבוקה במקומה עכשיו שחטטה לגמרי יוצא לחירות משום שעשאו מחוסר אבר ומייתי מדבעי גבי עין חטיטה משמע שאף על פי שהיתה מקולקלת לגמרי כיון דלא מחסרה כשרה ולא דמי ליבשה גפה דשמא בסופה ליפול דומיא דדלדל עצם בזקנו שסופו לייבש וליפול אם כן שאני גפה דניחא לה שתפול לגמרי לפי שמעכבתה בפריחתה והשתא ניחא מה שכת' התוס' ואע"ג דלעיל אמרי' בכהויה וסמאה וכו' שדבריהם קשים להלום דהא ודאי להבי יהיב טעמא תלמודא משום מחוס' אבר אלא שהוקשה להם ת"ל משום מום גלוי ותרצו דמסתמא קאי אדלעיל דאמר שהיתה כהויה וסמאה דמ"ש שסמאה בידי' ונתקלקלה לגמרי ואהא קאמר היתה סמויה ומקולקלת וחטטה יוצא משום דמחוסר אבר: