חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
פרק האשה · דף כב
אמר בתחיל' שש ולא אמ' בסוף שש וכו' שנא' לא אצא חפשי כיון דהאי תנא דריש אם אמור יאמר אלא לא ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם דפלוגתא היא בכמה דוכתי וא"ת לא לכתוב רחמנא אם אמור יאמר וע"כ מתרי קראי מפקי' שיאמר בתחילה ובסוף וי"ל כיון דאי לאו כפילה מסברא אמרי' דבחד זמנא סגי השתא דכתי' תרי קראי לקולא דרשי' להו דהאומר בתחילת שש או בסוף שש מהני דסד"א דסוף שש כמי שיצא לגמרי הוא קמ"ל קרא דלא אצא אפי' בשעת יציא' והדר כתי' העבד לומר אפי' אמר בתחיל' שש וא"ת השתא נמי נימא שיאמר וישנה או בתחילה או בסוף וי"ל דמדה שהתורה נדרשת בשני כתובי' המכחישים זה את זה הכתוב השלישי הכריע כדברי שניהם כדאמרי' כתוב א' אומר וירד ה' על הר סיני וכתוב א' אומר מן השמי' בא הכתו' הג' והכרי' שהרכין שמי השמים על ההר ועוד סברא הוא דבחד זמן מה לי חדא אמיר' מה לי תרתי ועי"ל דאי לא כתי' אם אמור יאמר דתרי קראי מיירי בשמור פרוטה אחרונה עד שעת שקיעה ותרווייהו צריכי דאי כתי' העבד ה"א קודם פרוטו' דבתוך זמן כלאחר זמן וכאילו יצא לחרות קמ"ל לא אצא ואם מלא אצא ה"א אפי' לאחר שקיעה קמ"ל העבד ועי"ל דאפי' מאן דדריש לשון כפול אית ליה דהיכ' דליכ' למדרש אמרי' שפיר דברה תורה כלשון בני אדם דהכי כת' התוס' בכמה דוכתי ובפ' ארוסה:
והא דכת' רש"י ז"ל דבלשון אחר' גרסא זו בפי הכל והרבה תשובות בה ועוד קשה עליה מנ"ל השתא דאמירה בסוף פרוטה אחרונה מהניא הא כולהו קראי משתמעי עד שיאמר כשהוא עבד ויש ליישבה דלהך לישנא כיון דלא אצא משמ' שעדיין לא יצא ע"כ העבד מייתר ליה למדרש שיאמר כשהוא עבד כלו' בזמן שעובד אפי' סמוך לשקיעת החמה לאפוקי אחר שקיעה אלמא באותו זמן מהני:
כמין חומר ר"ת פי' חומר מעשה פי' היה דורש המקרא מעין המעשה אזן כנגד אזן דלת כנגד דלת ויש לפרשה ההוא דריש פרקין ההוא גברא דהוה קמזבין חומרי פתבייתה וכהא דאמרי' אביי הוה מנקיט חומרי מתניית' ושמא כלהו מלשון קשרים הם כפרש"י וכן דאית ליה חומרתה גבי מנעל וכן רמי חומרי בפ' י' יוחסין ובפ' היה מביא אר"ג סופרים הניחו לי ואדרשוהו כמין חומר וגם שם פי' ר"ת מעין המעשה היא עשתה מעשה בהמה וכו':
לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים וא"ת למה צריך שיהא לרבו בנים דבית לא משמע אלא אשה דהא גבי כ"ג דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו דרשי' בריש יומא ביתו זו אשתו ולא בעי שיהיו לו בני' וי"ל דלרבו אשה ובנים לאו דוקא אלא אגב דנקיט גבי דידיה לו אשה ובנים נקט גבי אדון ולרבו אין אשה ובנים ועוד י"ל דהכא מענינא דקרא דיהיב טעמא כי אהבך ואת ביתך ועיקר אהבה שהוא מחבב את הבנים למצוא חן בעיני אמם דאשתו לאו אורח ארעא:
כי טוב עמך עמך במאכל ולעיל דרשי' ליה להיכ' שרבו חולה ולגרסת הר' אברה' שכת' התוס' לעיל דמדשכיר כתושב יהיה עמך דרשי ניחא וכתב הרא"ש דצ"ל דשכיר חדש שכיר שנה לא אמרי' הכא כדאמרינן בהשוכר את הפועלים הכל כמנהג המדינה וקצת נר' שכיון שהוקש לשכיר לענין זה אלמא כשכיר נוהג הדין הזה וכן בדין שאילו נתחייב אדם לזון את חבירו פשו' שצריך שיהיה עמו במאכל ולא יהא הוא אוכל פת נקי וכו' אף שכיר שמכניסו לביתו ע"ד כן נכנס ולא דמי לפועלי' שאינו מספק להם מזונות אלא בשעת מלאכתן:
ת"ל לעולם בהם תעבודו וא"ת בס' פ"ק דסוטה פליגי ר' ישמעאל אמר רשות ר' עקיב' אמר חובה ולר' ישמעאל אצטריך למשרי אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית והוליד ממנה בן ור"ע ממהם תקנו נפקא לעולם בהם תעבודו למה לי והא אצטריך הכא לומר שאינו חוזר לבעלים ביובל וי"ל דר"ע מבהם תעבודו דייק דהו"ל למכתב לעולם יעבודו כדכתיב בע"ע שש שנים יעבוד ובנרצע ועבדו לעולם אלא שמע מיניה דמצוה עלינו לשעבדם וא"ת נימא דקרא בלקוח מן העכו"ם מיירי ולמצוה אבל לוקח מישראל חוזר מאחר שהוקש לשדה אחוזה וי"ל דסמך אהא דדרשינן בת"כ גאולה תתנו לארץ למעט עבדים ושטרות ומטלטלים שאינן חוזרות ביובל ועיקר קרא לעבדים שהוקשו לקרקעות אתא דאילו שטרות ומטלטלין מהי תיתי לרבינהו דאי מבכל גאולה תתנו הא דרשינן ליה לרבות בתים וע"ע:
אלא מעתה שפחה כנענית תקני בביאה וקשה דהגביהו לרבו ליכא פלוגתא ומאי קאמר השתא דאמרת וכו' וי"ל דה"ק בשלמא אי הגביהו לרבו מטעם הגבהה הוא האי לאו הגבהה מקרי שאין הגבהה אלא מכחו דומיא דמשיכה דתקפו ובא אצלו קנאו קראו ובא אצלו לא קנאו והאי שפחה נמי כדאמרינן בהמניח אע"ג דכתיב הנפשות העושות הנאה לתרוייהו אית להו איהו מעש' הוא דקעביד ולא היא והא דאמרי' לקמן גבי פיל בחבילי זמורות לפרש"י שפיר מטעם הגבהה מ"מ מכח' הוא שמניח תחתיו כדי שיעלה עליו ושם פירש בתוס' בענין אחר אבל השתא דאמרת דהגביה רבו לא קנאו אלמא כי הגביהו לרבו לאו מטעם הגבהה הוי אלא מטעם שימוש שמחזיק בו בכך דומיא דשלוף מסאני ואף על גב דלאו מכחו הוא דהא דאמרינן בהנחנקין גבי שימוש דגונב עבד ישן דזכה עלי' דרך עמור בכך או אין דרך עימור בכך הא אם דרך עמור בכך הוו עליו שימוש אע"ג דלא עביד מעשה הא נמי אורחא היא והשתא א"ש דמשני כי קאמרי' זה נהנה וזה מצטער דמחזי שהעבד משמש את הרב בכוון אבל הכא לצורך עצמה מכוונה ולא הוי חזקה דומיא דאמרי' בפ' חזקת נועל דלת בפני הלסטים לא קנה דמבריח ארי הוא ולא מחזי (שבועתו) שמירתו להחזי' אבל אי מטעם הגבה' הוי מנ"ל דהגבה' בעי שיהא מצטער:
מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרווייהו ואם תאמר והא אמרי' בפ' ד' מיתות ודבק באשתו ולא שלא כדרכה ופרש"י אין כאן דבוק מתוך שאינ' נהני' בדבר אינה נדבקת עמו וגם שם כ' התוס' דלא כדרכ' מצערה כדאמרינן אם תענה את בנותי שלא כדרכה ואמר וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה ותמיה אני אם איתא בשום דוכתא הכי שהרי אמרו בפ' בתרא דיומא תשמיש המטה דאיקרי עינוי מנ"ל דכתי' אם תענה את בנותי מתשמיש ואמרי' התם א"ל רב פפא לאביי הא תשמיש גופיה אקרי ענוי דכתי' וישכב אותה ויענה א"ל התם שעינה מביאות אחרות ופרש"י שהיתה מתאוה ולא בא עליה ואני שמעתי שבא עליה שלא כדרכה וקשיא לי א"כ אם תענה את בנותי נמי נימא שלא כדרכן וכי' אבל רש"י עצמו בפי' החומש פי' ויענה שלא כדרכה מ"מ קשה דאמרי' הכא דאית לי' הנאה וי"ל דאע"ג דאית לה הנאה בקירוב בשר מ"מ חשיב ענוי שהאשה מתאוה לביאה כדרכה והוא עושה צרכיו ממקום אחר ולכך אמרי' התם דאינה נדבקת עמו ויותר נוח לי לפרש אותה דיומא שענה מביאות אחרות שבעל ושנה ושלש בע"כ וביאה ראשונה אע"פ שבע"כ לא חשיב עינוי דיצר אלבשה אבל ביאות אחרות צער הוא לה כדאמרי' בהמוצא תפילין ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה שלא לדעתה ולפי"רשי עשית לדינ' פרוצה ולשכם פרוש:
איכא דאמרי גדול הוא וכו' הק' התוס' על פי' רש"י ועוד הול"ל וכרבנן ולכאורה ק' מה בין וכרבנן ודלא כאבא שאול וי"ל דהכי הו"ל למימר קטן הוא ולא המתין לאחר מיתה דבעיא לאפוקי נפשיה מפלוגתא דרבנן ולאו משום דפסק דלא כאבא שאול:
והא דמפ' ר"ת בלשון שני שאם היה גדול לא היה מועיל בו זה פירוש וכו' ואף על פי שעבדות אחרים עליו קשה דהא לא שמעינן לרבנן דקנו עצמן אלא לאחר מיתה אבל מחיים דרשות אחרים עליו דכשזה פירש למיתה וזה פירש לחיים לא שמעינן ויש לומר שהוכרחו התוספות לומר כן דאי במחיים מודה ללישנא קמא מאי אתא לישנא בתרא לאשמועינן הא בלישנא קמא אוקמא בכל ענין וככ"ע כי היכי דלא (נוקי) באחר מיתה וכיחידאה והא דכתב ולא אמר לו שלף מסנאי מחיים כלומר לא צריך לאוקמה במחיים כלישנא קמא אלא אפילו לאחר מיתה מתוקמא: