חידושי המהריט על כתובות· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
שני דייני גזרות - פרק יג · דף קה.
קשיא תלת אתרין כת' התוס' ועוד לחנן המצרי הי"ל להיו' יותר שהיה חשיב יותר מחנן בן אבישלום וק' דלפי האמת לר' נתן חנן המצרי לא היה מדייני גזרו' אע"פ שהוא חשוב יותר מחנן בן אבישלום ומנחום המדי דקחשיב בברייתא ג' דייני גזרות ותו לא וי"ל דרבי נתן סבר דחנן ונחום עדיפי מחנן המצרי ודוחק אך קשה מנ"ל שלא היו לחנן המצרי שררות אחרות בר מההיא דגזרות:
דחשיב ליה קתני ול"ל דחשיב ליה חשיב יותר דאעג"ב וכו' הכי נמי כר' אלעזר בן עזריא ור' עקיבא מדברי התוס' משמע דבההוא עובדא דר' דוסא הוה רא"בע וקשה דהיאך לא ידע ר' דוסא אם היה ראב"ע בעולם דודאי כשנתמנה לנשיא נתפרסם בעולם ואפי' תימא דרבי דוסא זקן היה ולא היה הולך לב"ה מכל מקום לא היו ממנין נשיא אלא בעצתו ומיהו לפי דברי התוס' שכבר היה ראב"ע נשיא קשה דאין ראיה מראב"ע דכיון דנשי' היה והיה דורש שבת אח' דמעלין בקדש ולא מורידין והא דלא אוקמוה לר' עקיבא דהוה עדיף בחכמה לאו משום שהיה ראב"ע מיוחס אלא כיון דלר"ע לא הו"ל זכות אבות דילמא עניש ליה רבן גמליאל כדאמרינן בפרק אין דורשין ולפי שנתמנה לנשיא לא הוה ר' עקיבא עייל לקמי' וגם גמרא חשיב ליה ברישא מפני נשיאותו ומיהו ר' יהושע לא היה כפוף לו לפי שגם הוא נהג שררה קודם לו שהיה אב ב"ד ושייך ביה מעלין בקדש ועוד שהיא היה אב ב"ד גמור וראב"ע לא היה נשיא אלא שבת א' משלש שבתות וצריך ליישב דבפרק בתרא דיומא גבי מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת קתני נענה ר"ע נענה ראב"ע וחשיב ר"ע ברישא וצ"ל דהתם מקמי שנתמנה לנשיא הוא אך תימא לי מההיא דרבי טרפון דחשיב ליה לבסוף אחר ר"ע שהיה גדול ממנו הרבה ובפרק הכות' לחד לישנא חשיב לית רביה וגם ללישנא דהיה חבירו מ"מ גדול ממנו הרבה היה:
והא דכת' התו' דהא אמר ר' נתן אף נחום המדי וכו' ה"ק אף נחום חשיב כמות' ותימ' דקתני ולא הודו לי חכמי' מאי נפק מינה אם היה חשיב כמותם או אינהו חשיבי מיניה ועוד דבפרקא קמא דע"ז חשיב כמה מילי דאמר נחום המדי ועל כל אחת א"ל נשתקע הדבר ולא נאמר ואמר רב אחא גברא רבא אתא מאתרין כל מילתא דאמרו אמר לי נשתקע הדבר וכו' ובפרק ששי דנזיר וזו טעות טעה נחום המדי ועוד מדתני' בסמוך רבי נתן אומר אף נחום המדי א' מדייני גזרות היה וכו' משמע שבא להוכיח דלא כר"ת וקשה דמהא לא תקשי לר"ת דרבי נתן נמי בא לפרש כדמפרשי בגמרא לא תימא שנים נמי לא דהא נחום המדי היה אלא דלא חשיב אלא אות' שהוזכרו להלכותיהן ונרא' דהאי ועוד דכתבו התו' בא להכריע דיוק שדייק ר' דקתני במתני' היו ולא תני שהיו משמ' דמנינ' קא חשיב תדע מדאמר ר' נתן אף נחום המדי ומאן לימא לך שלא היו אחרים יותר אלא דדייק מדקתני היו ולא קתני שהיו:
גוזרי גזרות שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ומהאי טעמ' נמי א"ש הא דאמרי' ומלמדי הלכות שחיטה וכו' לשון התוס' נרא' לר"ת דגבי דינין ס"ל דדוקא מבעלי דינין אסור אבל מן הצבור שרי אע"ג דגבי ב"ד נמי אסור מטעם אף אתם בחנם כדאמרינן בפרק עד כמה הנוטל שכר לדון דיניו בטלים ומייתי מכאשר צוני ומכל מקום מן הצבור מותר דמשמע ליה דלא דרשי' מה אני בחנם אלא לגבי הלומד אבל המלמד לא נאסר ליטול שכר מאחרים לפי זה ההיא דמלמדי הלכות שחיטה דנוטלין שכרן מתוקמא אף בשכר הגמרא וכיון דמשל צבור הוא שרי וקשה אמאי איצטריך מקרא דשוחד לא תקח דדרשי' הכא אפילו לזכות את הזכאי וכו' ת"ל דמה אני בחנם דמייתי בפרק עד כמה ושם התוס' הוקשה להם קושי' זו וכ"ת דלאו פרכא היא דתרי מילי נינהו דבתורת אגרא היינו שכר טרחו ובתורת שוחד היינו להשתדל לדונו יפה ולהפך בזכותו וק' דהכא פריך אקרנא היכי עביד הכי אף על גב דנקט מתרוויהו דלא אתי לאצלויי דינא ואינם נותנים לו להפך בזכות אחד מהם שהרי שניהם נותנים בשו' ואפ"ה הוי בכלל לא תקח שוחד אם לא דיהבי ליה בתורת אגרא בפירוש ולשיטת רבי ז"ל יש לפרש דמה אני בחנם אתא לאסור שלא יטול שכר הדין אפי' מן הצבור דאילו שוחד לא שייך אלא בבעלי דינים ועוד יש לתרץ אף לר"ת דמשל צבור שרי ודהיא גופה מסי' גמרא ה"מ היכא דשקיל בתורת שוחד כלומר היכא דנוטל מאחד מבעלי דינין אבל קרנא מתרווייהו הוה נקיט ובתור' אגרא הוה שקיל: