אור ברסלב
חידושי המהריט על כתובות מי שהיה נשוי - פרק עשירי › דף צה

חידושי המהריט על כתובות· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

מי שהיה נשוי - פרק עשירי · דף צה

דף צד

בשקנו מידה קשה דכיון שאין לה קנין בגופה של קרקע אלא שעבודא בעלמא להפקיע השעבוד מי בעי קנין הא קי"ל דמחילה אינה צריכה קנין אפי' מוחלת כתובת' עצמה כ"ש מוחלת השעבוד כדמוכח בפ"ק דקידושין גבי עבד עברי דאמרי' אין גופו קנוי לימא באפי בי תרי זיל ומיהו יש לומר דלשון דין ודברים לשון גרוע הוא ולא מהני בתורת מחילה והתם לאו דוקא נקט לימא ליה באפי בי תרי זיל אלא שיאמר לו לשון טוב ועיקר הקושיא הוא דאמאי צריך שטר מה שכתו' בשטר יאמר לו בע"פ והכי מוכח מדברי התוס' שם שכתבו אקשיא אחריתי אך קשה אכתי מאי פריך מההוא דהאומר לחבירו דין ודברים נהי דהכא לא דמי להרוחא כדכתבו התוס' מ"מ לא דמי לההיא דהתם מיירי בשותף שיש לו חלק בגוף הקרקע וצריך הקנאה בלשון דין ודברים לשון גרוע הוא דמדין ודברים סליק מגופה של קרקע לא אסתלק אבל הכא חוב בעלמא הוא שאין צריך קנין להפקיעו כל מה שיש לה בקרקעות אלו אין קנין הגוף אלא דין ודברים שתערער עליהם מחמת שעבוד כתובת' וכל שעה שבאה לטרוף יכולים לסלק' בזוזי ומנ"ל דלא מהני בהא לשון דין ודברים וי"ל שכל שלא מחלה עיקר החוב יש לה שעבוד על הנכסים והיא לא מחלה השעבוד אלא מדין ודברים בעלמא הוא דאמרה ליה דהא דקנו מידו גבי נשואה סבר רב יוסף למימר מדין ודברים קנו מידו ולא מגופו של קרקע אלא דר"נ אמר מגופו של קרקע קנו מידו שהקנין אינו חל על דבר שאין בהם ממש ואלימא מילתיה לפרושי דבגופה של קרקע קונה אבל הכא שחק' בו שלא מחלה אלא דין ודברים הוא דקאמ' וניחא נמי ההיא דפ"ק דקידושין דנימא ליה באפי בי תרי זיל בזה הלשון מהני לפי שאין לו על המכר חיוב ממו' אלא שיפר' לשו' זיל ולא תשמשני משמע והיינו מחילה:

מקדו בטל אפילו בחיי הבעל ובבבא בתרא מוקמינן ליה בא' מאותן ג' שדות לשון רש"י פירוש דמ"ה לא פריך גמרא בפשיטות והא נתן מקחו בטל ואמאי אצטריך למזב' אלמא יכולה היא שתאמר נחת רוח וכו' אלא דהתם מיירי באותן ג' שדות ולהכי מקחו בטל אפי' בחיי הבעל ודייקי' מ"ט אע"פ שנתרצית בטל משום טעמא דנחת רוח אלמא יכולה היא שתאמר ה"נ תאמר נחת רוח וכו':

הא ר"מ והא ר' יהודה ופירש לנו רבי וכו' וק"ל א"כ לבסוף דמסיק רב אשי וכו' אמאי אהדר ביה מאותה סברא ראשונה וכו' לשו' התוספות ויש לומר שכך הם דבריו של רבי דסתמא דגמרא דאמר סברא זו דיותר נחת רוח שייך בשני לקוחות מבלוקח אחד לא אמרה אלא משום רבותא ולא משמע ליה שיחלוק ר' יהודה בזה וכ"ש רב אשי דאסיק למילת' דלא מסתבר ליה חילוק זה אפי' לרבותא להכי אמר איפכא דבהכי שייך לחלק שפיר שייך יותר נחת רוח בלוקח א' מבשני לקוחות:

כתבה לראשון ולא חתמה לו יש מקשים והא בהנזקי' וכו' ותירץ רבי בשכתב לו שטר בפני עצמו ואם תאמר אמאי לא מוקי מתני' בשכתב' בשטר בפני עצמו וי"ל דטעמא דמתני' בכה"ג משום דכיון שכתב לו בענין זה שיוכל להוציא שטר שלה בלא שיצטרך להוציא שטר של בעל דהא לית לה שום טענה השתא נמי אע"פ שגם שטר הבע' יוצא מתח' ידו לאו לנחת רוח מכוונה אבל הכא בדכתב לה דין ודברים אין לי עמך אפילו בשטר בפני עצמו לא מהני שהרי מוכיח מתוכו שבאה לקיים מכרו של בעל ועוד דשטר זה לחודיה לא מהני ליה אם לא שיוציא שטר המכ' ועוד תי' רבי דה"ק אבל בשטר קנה בהדי לך חזק וקנה וק' נוקי מתני' בדאמר ליה לך חזק וקנה ועוד קשה במה שהק' מאי תיובת' נוקי בדלא אמר אמאי לא הקשו כן לתירוצא קמא נוקי בדלא כתבה בפני עצמו ותו קשיא איפכא דשפיר פריך התם דמדקתני עד שתכתוב באחריות ודאי דבלאו הכי לא סגי דאל"כ למה לו אחריות הא סגי לה שתאמר לך חזק אי נמי בשתכתוב בפני עצמה ולמה תתחייב באחריות וי"ל דכי אמרי' בדאמר לך חזק היינו בשעת חזקה קודם שיחזיק דהיינו לקח מן האיש וחזר לקח מן האש' שלקח רשות להחזיק ממנו תחילה ואחר כך ממנה והחזיק על פיהם בהני מהני אם כתבה לו שטר אבל אם כבר החזיק על פי הבעל מאי אהניא ליה דבורא שתאמר לו לך חזק אין אחר קנין כלום כדאמרי' בפרקא קמא דמציע' שדה זו כשאקחנה ממך הרי היא קנויה לך דהשתא אין ראוי להקנותה לעצמו ולהכי לא מצי לאוקומ' מתני' בהכי דקתני מכר את שדהו דמשמ' שכבר מכרה כדכתב' התוספות לעיל והשתא הק' התוס' שפיר נימא דהא דתניא עד שתכתוב היכא דלא אמרה בתחילה לך חזק דהשתא לית ליה תקנת' אם לא שתתרצה לכתוב לו אחריות:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה