אור ברסלב
חידושי המהריט על כתובות מי שהיה נשוי - פרק עשירי › דף צ

חידושי המהריט על כתובות· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

מי שהיה נשוי - פרק עשירי · דף צ

מי שהיה נשוי - פרק עשירי

ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה כת' התו' ולקמן פריך לה ר"ח וכו' ותי' דגבי הקדש ודאי מה שגבה גבה דאין לחוש הואיל והכל הקד' ואי ק' א"כ אמאי איצטרי' סתם טעמא דב"ח מאוחר מה שגבה גבה לימא דאע"ג דבעלמא לא גבה הקדש שאני וי"ל דאי מה שגבה לא גבה דמה שנתן לשנייה עלו לו לצור' ראשונה ואם העשיר חייב בחמשים שקלים משום שניה ואי מה שגבה גבה יצא דקרי ביה אשר תשיג ידו כהא דתנן התם נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלעים ואם תאמר ומה תירץ רבינו חננאל כיון שהכל הקדש הא נ"מ טובא וי"ל דהכי קאמר דאין לחוש דאע"ג דליכא טעמא דנעילת דלת גם ליכא טעמא דקדימה לטרוף מן המאוחר דכי אזלי' בתר קדימה דעלמא היינו מטעמא דמאוחר איהו אפסיד אנפשי' שנכנס לשעבודו של חבירו דקלא אית לה למילתא והכא גבי הקדש אין לחוש אם חזר ושעבד עצמו שנית כיון שהכל הקדש והקשה כיון דשמעתין על כורחין במקרקעי מתפרשא דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אמאי דחיק לשנויי הקדש שאני טובא יש לחלק בין קרקעות דמלוקח גופיה טריף למטלטלי דלא מפקינן מלוקח הילכך לענין ב"ח מאוחר נמי איפשר דמה שגבה גבה ואין לומר דמוקי לה במטלטלי ואתפסה לכתובת' ואזיל ר"ח לטעמיה דפסק לקמן בפרק אלמנה כמר בר רב אשי דבין לכתוב' בין למזונות מהניא תפיסה דמכל מקום לא שייך למימר מה שגבה גבה דכיון דלא משתעבדי לא שייך בהו דין קדימה כלל ועוד ההיא דהמניח אפי' לא חשיב כמקרקעי דבעי למידק ש"מ במטלטלי דמה שגבה לא גבה בתמיהא דהוי איפכא מההיא דערכין ומסיק לא לעולם מה שגבה גבה ושאני התם דאמר אלו לא גבה הוא וכו' וההיא דערכין אתיא כמסקנ' דקמ':

תו כתבו לקמן ואתי הך סתמ' כבן ננס דמסיק שמואל וכו' ומשמע דהיינו תירוץ שני של ר"ח גם לא היה צריך לומר דאתיא כבן ננס ור' שר"ח לא אמרה אשמעתין דמשמע ליה דבמקרקעי לא שייך תפיסה דארעא היכא דקיימא קיימא אטו משום דבא מאוחר והחזיק בה שלא כדין מי לא מפקינן מיניה אלא לקמן אמרה ר"ח דמיירי ביורדת ברשות שהתפיסוה ב"ד ובהא שייך לומר דמה שגבה גבה להכי הוצרך לפירוש רבינו תם השתא דשמעתין נמי מיירי באותו ענין שהתפיסוה ב"ד ואתיא כבן ננס אליבא דשמואל בנמצאת אחר כך אחת מהם שדה שאינ' שלו כפר"ח שם:

תו כתבו התוס' ולי נראה כתירוצו הראשון ואתיא כר' טרפון וקשה דהא אמרינן הראשונה קודמת ולר"ט לכתחילה למאוחרת יהבינן שהיא כושלת וי"ל דעיקר מתני' במקרק' מיירי אלא דנקט לשון קדימה לומר דבמידי דאיכא שעבודה קודמת ובמידי דשייך תפיסה כמו במטלטלין שניה זכתה ואכתי קשה לישנא דאי קדים שניה ותפסה דהלא לכתחילה לשניה יהבי' וכן הא דקאמר ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה למאי נ"מ אי למטלטלי דיתמי לכתחילה למאוחר יהבי' ואי מיניה דידי' אכתי מנ"ל הא דילמא דוקא במטלטלי דיתמי אמרה ר"ט אבל מיני' דידיה לא וי"ל דאי מה שגבה לא גבה לא שייך שעבוד במטלטלין ובהא לא הוה אמרי' דינתנו למאוחר והא דנקיט לישנא דאי קדמה שניה כלו' אם באתה לגבות בחייו:

ש"מ אחת בחייו וכו' במותו יש להן כתובת ב"ד משמע דאף בחיי שניה קאמר דכי היכי דדייקי' לגבי יורשין מקדם הוא דקדמי הכי נמי דייקי' לגבי דידה דתנן שניה ויורשיה קודמין ומיהו הביא הרא"ש בשם ר"ח דבחיי שניה לא משום דבכה"ג חיישינן לאנצויי וקשיא ליה להרא"ש דאם כן אף לאחר מות שניה היה בדין שלא יטלו בני ראשונה דכבר זכו בני השניה לחלוק בשוה דהכי אמרי' לקמן במועטין ונתרבו וי"ל התם שאני דבשעת מיתה מעקר' נחלה דאוריתא הילכך מאותה שעה זכו אעפ"י שנתרבו אח"כ אבל הכא מעיקרא נמי בדין היה שיטלו כתובת אמן ולא מעקרא נחלה אלא משום אנצויי הוא דלא עבדינן השתא לא מנצי:

מאי קודמין לנחלה והשתא ממילא אדחיין כולהו דייוקי וטרפה ממשעבדי כדמוכח מדברי התוס' וכן כת' בהדיא בריש אע"פ דאל"כ תקשי למ"ד יסבון תנן וק"ל אמאי לא דייקי' שפיר דלא טרפה דאי טרפה לטרוף מבני שניה ולא ניחוש לאנצויי כיון דכולם באים מכח שעבוד כתובת אמן והללו יטלו כתובת אמן והללו כתובת אמן ולמ"ד יסבון תנן לא קשיא דס"ל המסקנ' דלקמן דאחת בחייו ואחת במותו ויש לה כתובת ב"ד ולא חיישי' לאנצויי וטרפה ממשעבדי וי"ל דהך טעמא דאנצויי שפרש"י משום דבני שניה מכח ירושת אמן באתה להם לא אצטריך אלא היכא דמתה שניה אבל כשהיא בחיים מסברא הוא דלא תקינו בה רבנן:

כב"ד דבהא ודאי חיישי' לאנצויי:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה