אור ברסלב

חידושי המהריט על כתובות· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

הנושא - פרק יב

אלמנה ניזונית - פרק יא

דף קא

אתמר האומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר ר' יוחנן אמר וכו' פרש"י שמסר לו שטר בפנינו וכתב לו אני חייב לך מנה ולא חתם וקשה הא דמייתי ממתני' דהנושא את האשה ופסק' וכו' דלקמן מוקי לה בשקנו מידו דקתני והיא נזונית מנכסים משועבדין והתוס' כתבו כאן דאע"ג דלא הוי שטר גמור גבי ממשעבדי דאית ליה קלא ולקמן פרי' איפכא ופי' הם דאי לאו שטר גמור הוא לא הוי גבי ממשעבדי ותו מי עדיף מכת' בכתב ידו דגובה מבני חרי ואפי' נתנו בפני עדי מסירה אמרינן לקמן דלא משתעבדי ועוד קשי' הא דמייתי מכת' לכהן שאני חייב לך וכו' דכת' התוס' דאי בחתם מאי קמ"ל דנימא הא קמ"ל דכיון דחייב ליתן לו להכי אף כשיתן אין בנוי פדוי דמהכא משמע להו לתוס' בסמוך דלגמרי קאמר דאינו פדוי תו כת' התוס' וה"מ לשנויי שכתב לו משום דלא לימא ליה פרעתי הואיל ובשטר גמור מיירי ולא ידענא היכי מיירי בשטר גמור דהא כתבו דא"כ מאי קמ"ל דחייב וגבי כתב יד מנ"ל דלא מצי אמר פרעתי:

דף קב

כתנאי ערב היוצא אחר חיתו' שטרו' וכו' הקשו בתוס' מההיא דגטין ואומר רבינו דלעולם מחמ' הודאה מחייב והכי פשיט רבא דאי א"ב כה"ג בעלמא קני משום הכי מחשב הודא' דאלימא מילתא בשטר וכו' ותימא דאכתי היכי פשיט דאמרי אקנויי אקני ליה שטרא נהי דודאי אלימא מילתא דשטרא לשויי כמלוה בשטר ולהכי חשיבא הודאה אבל דנהוו כשטר הקנאה כגון שדי מכורה לך דבההיא קפדי' אספרי מקנה זו מנין לנו הא ודאי לא אמרי' מסתמא אקנויי אקני מינה והתם בפ"ב דגטין מוכח דבשטרי הלואה שהם לראיה לא בעי' שיהא הספר משל לוה כדכתבו שם התוספות ושם כתבו התוס' דלפר"ת דבסמוך מתרצ' שפיר הך קושיא:

תו כתבו התוס' אליבא דבן נכס כולי עלמא ל"פ ותימא וכו' דהא אמר רבי יוחנן גופיה חלוק היה רבי ישמעאל אף במנה לשון התוס' וקשה למה לא הכריחו התוספות דמלישנ' דמתני' מוכח דבר מחנוק פליגי דבתר הכי הוא דמייתי בן ננס הרי החונק את חבירו בשוק משמע דעד השתא לא לא איירי בחנוק ועוד מה שדקדקו מדקתני אחר חיתום לרש"י ז"ל ניחא דאז הוא רגילות למכתב לשון גרוע כדכתבו בסמו' אבל לרבינו תם אדרבה הוה עדיף לה למתני שלא בשעת מתן מעות ועוד ק' למה לא הק' התוס' קושיא זו שם בבתרא גופה דמדקאמר אף בחנוק משמע דבתרתי פליגי והשתא מנא ליה דבחנוק נמי פליגי דאפושי במחלוקת הוא ועוד התם דמבעיא לן אי פליג ר' ישמעאל בחנוק או לא עד דבעי לפשוט מדרבי יוחנן תפשוט ממתני' גופה דאף בחנוק פליגי כדכת' התוס' ונראה דודאי האי מילתא דהודאה בתרתי פליגי דרישא בערב שלא בשעת מתן מעות וסיפא בחנוק דרישא טעמא דמצוה קעביד להצילו מחניקה ומיהו התם אין להוכיח דבחנוק נמי פליגי מדמייתי ב"נ הרי החונק וכו' לראיה ודוגמא בעלמ' הוא דמייתי דבן ננס מדמה לה לחניק' דכל שלא בשעת מתן מעות לא משתעבד אבל השתא דמיירי בהודאה ס"ל לר' ישמעאל דחשיבה הודאה שנתחייב בשעת מתן מעות ובן ננס ס"ל דלא חשיבא הודאה היכי מייתי דוגמה מחניק' ומה ענין זה לזה כלל אלא ע"כ דבערב שלא בשעת מתן מעות גרידא נמי פליגי ולהכי מייתי בן ננס מחנוק וס"ל לר' יוחנן דאף בחנוק פליגי ולפי זה בתלתא פליגי בהודאה ובערב גרידא שלא בשעת מתן מעות ובחנוק והא דכתב התו' ודילמא דוקא בחנוק פליגי כלומר בערב בשטר גמור שלא במ"מ דומיא דחנוק אבל לא בהודאה וכי תימה ס"ל לר' יוחנן דבשטר גמור אף שלא בשעת מתן מעות פליג בן עזאי הא ליתא מדקאמר ר"י גופיה חלוק היה ר' ישמעאל אף בחנוק מכלל דבערב גרידא שלא במ"מ פליגי דומיא דחנוק דליכא השטאה ומדמייתי בן ננס ראיה מחנוק בערב גרידא פליגי כדבעי למימר בסמוך. ותרצו דמדנקט אחר חיתום ולא קתני שלא בשעת מתן מעות אלמא מטעם הודאה הוא דפליגי לרש"י דרגילות הוא לכתוב לשון גרוע נקט אחר חיתום דאג' שטרא הוא דמשתעבד מתוך שטרח לכתוב בשטר ואי הוה קתני ערב שלא בשעת מתן מעות הו"א בדברים בעלמא וליתא דבלא קנין ולא כתיבה לא מצי לשעבד נפשיה במה שאינו חייב ולר"ת צ"ל דהא דאמר ר' יוחנן חלוק היה ר' ישמעאל אף בחנוק לאו שאמר לו הנח לו בדברים אלא שכתב לו בשטר ובן ננס הוה פשוט לו דבהכי ליכא סברא למימר דמשתעבד אפילו בשטר להכי מייתי לה מחנוק תו כתב התוס' ואין לתמוה היכי משתעבד בשטר זה וכו' דשמעינן ליה לר' יוחנן במתנה מועטת וכו' ועוד אשכחן לר' יוחנן בסוף ה השוכר את הפועלים גבי מתנה ש"ח להיות כשואל דפרכי' אמאי בדברים ומשני בשקנו מידו ור' יוחנן אמר אע"פ שלא קנו מידו בההיא הנאה דמהמני' ליה גמר ומשתעבד נפשיה ועוד אשכחן דבהודאה בעלמא קני כהא דמייתי בפרק מי שמת גבי איסור דנפקא אודייתא דהנך זוזי דרב' הם של רב מרי אע"ג דידע רבא דלאו של רב מרי הם מ"מ קננהי באודיתא:

תו כתבו התוספות ואם תאמר ואמאי לא הוי שעבוד בזה השטר דלעידי מסירה ולפרש"י כתבו התוספות דלא חשיב האי עידי מסירה לא לאשתעבודי כיון שאין מוכיח מתוך כתיבתו שהוא מסרו וק"ל דתנן בהמגרש כתב בכתב ידו ואין עליו עדים וכו' רבי אלעזר או' אע"פ שאין עליו עדים ונתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדין ומסתמא התם מיירי בכתיבת ידו שכתב את הגט ולא חתם ועוד משמע אפילו כתיב סופ' שכתב נוסח הגט ונתנו לה בפני עדים אע"פ שאין מתוך אותה כתיב שום הוכחה כלל שכל לשון הגט לשון של בעל הוא אמרינן עידי מסירה כרתי וה"ה בשאר שטרות שכתב מכתיב' ידו או מכתיב' סופ' אני פלו' מכרתי לך שדה זו ונתנו בפני עדים גובה מנכסים משועבדים ומיהו לפר"ת יש לתרץ דשאני הכא שלא נעשה השטר אלא להקנות בענין אחר להכי הו"ל כאילו הלו' בפני עדים אבל במלוה בעלמא כיון דכתב ליה ומסר בפני עדים משמע דבעי לאשתעבודי דאל"כ למה כתב ליה הילכך משתעבד דעדים מפקי לקלא ואין להק' ומנ"ל דרבינו תם מיירי בעידי מסירה הא אחר חיתום משמע שאין עדים בדבר הכי נמי בשמעתין בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל שלא בפני עדים קאמר דמדנקט בשמעתין כמ"ד אתם עדי משמע דבפני עדים קאמר אע"ג דכתב התוספות דלאו דוקא היינו משום דאין הדמיון טוב מ"מ מוכח דעדי' מיהת בעינין דבשטר מעליא הוא דמשתעבד כדמוכח בירושלמי:

דף קג

לקמן אותו היום שמת רבי בטלה קדושה פי' התוספות לפי שהיו קורין אותו רבינו הקדוש והק' הרב מהר"י אליה ז"ל דאמ' בפ' כל כתבי אדר' יוסי דאמ' מימי לא נסתכלתי במיל' שלי והא אמ' לרבי אמאי קרו לך רבינו הקדוש ומתרץ שאני רבי שלא הניח ידיו וכו' אלמא יחי' בזה הוא א"כ היכי אמרי' בגמ' איפוך ונר' לתרץ דאדר' יוסי דוקא פריך משום דקדים לרב דאם איתא לא היו קורין לרבי הכי דהא איכ' ר' יוסי וכו' אבל ר' חייא דבתר הכי הוה וכבר זכה רבי לשם זה מקמי ר' חייא אם גם דר' חייא היתה מדת קדושה זו דגמיר ליה מרבי לא מפני זה יעקר שם רבי ממקומו:

והיה אומר הר' חיים כהן אלמלי הייתי כשנפטר ר"ת וכו' ואין לומר רבי שאני דכי היכי דלרבי אטמו הכל כדאמ' אין כאן קדושת היום ה"נ דגברא רבא אחרינא מטמאין לו תלמידיו דהוי דומיא דכל העם בנשיא א"נ מדאמרי' איפיך ור' חייא הוה ואין נר' לרבי דהתם מיירי בטומא' בית הפרס וכו' וקצת מוכח כן מדאמרינן התם מטמא כהן לראות את המלך ואמרי' בגמ' בפ' מי שמתו מדלגין היינו על גבי ארונות ופר"ת דלאו טומאה דאורייתא היא ומיהו מדאמרינן כד דמך ר' יודן נשיאה דחף ר' חייא בר אבא לר' זעירא בכנישתא דגופנא דצפורין וסאביה משמע טומאה ודאית ועוד בירו' דנזיר מייתי לה הך סוגיא ובעי נמי התם מהו שיטמא לכבוד רבו ומשמע דהויא פלוגתא דלא אפשיטא ובפסחים פ' מי שהיה טמא אמרינן כגון שמת נשיא ואטמו ליה צבור:

סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית תימא היאך חבל בעצמו והלא אפי' בשעת מיתה אמרו מוטב שיטלנה מי שנטלה ולא יחבול בעצמו והאיך אמר לו שמזומן לעה"ב והא אמרו ותהי עונותם על עצמותם ובירשלמי דקירין מייתי מעשה נסי' נעשו באותו היום ע"ש היה ונכנסו כל העיירות להספידו ואישירוניה תמני עסרי בניסן ואחתוניה לבית שריי ותלא לון ימא עד שהי' כל א' וא' מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק את הנר כיון ששקעה חמה קרא הגבר שריין מסיקין דילמא מחלילינן שבתא ואתא ב"ק ואמרה להון כל מי שלא נתעצל בהספדו של ר' יהא מבושר לעה"ב בר מן קצרה כיון דשמע כן סליק לאיגר' ומלי' גרמי' ומית וכו' וזה העני ראה בדעתו שחלל שבת שלא במקום מצוה דרבי וקיים סקילה בעצמו דמחלל שבת ונרצה לו לכפר עליו:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה