חידושי המהריט על כתובות· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
האשה שנפלו - פרק שמיני · דף עט.
עשאום כנכסים שאינן ידועים ואליבא דר' שמעון פסק ר"ח כר' שמעון בנכסים שאינם ידועים וכו' וכבר בא מעשה לפני רבינו תם בא' שרצה ללות וכו' לשון התוס' פי' דבריהם והצעתם כך הוא שפסקו של ר"ח אינו מתקיים אלא עם פסקו של ר"ת לפי שכל הראיות דר"ח אינם אלא מדקאמ' ואליבא דר' שמעון משמע דכל הני דס"ל דמברח' לא קני ס"ל כר"ש דלרבנן כיון דאי לא קנינהו לוקח קני להו לבעל ובהכ' לא הוי מוכרח אית לן למימר דלמתנה גמורה נתכוונה כמו שפסק רבינו תם גבי ב"ח והיכי קרעיה רב נחמן לשטריה אבל אם היינו מפרשים בפשטות השמועה דמבעיא ליה לגמרא דמשמע ליה דלא קני להו כל עיקר אפילו בעודו תחתיו ואמאי ואי לא קנינהו לוקח ניקנינהו בעל ולא יועיל השטר כלל ומשני אע"ג דלא קנינהו לוקח מהני שטרא לענין דלא ליקננהי בעל דעשאום כנכסים שאינן ידועין ואליבא דר"ש דאליבא דרבנן כיון דלא קנינהו לוקח קני להו בעל והשתא אין ראיה מרב נחמן ושמואל שהיו קורעין שטר מברחת דכ"ש דלרבנן לא מהני ולא מידי וא"ת ולמה לא נפרש כן וליכא הוכחה לפסוק כר' שמעון אלא נאמר דהלכה כחכמים והרא"ש ז"ל כתב שהוציאו שיטת הגמרא ממשמעות' דפשטא דסוגיא הכי אזלא דאי לא קנינהו לוקח לקנינהו בעל והאי שטרא חספא בעלמא הוא ומשני עשאום כנכסים שאינן ידועים ואליבא דר"ש הילכך במידי דלא שייך הך טעמא כגון גבי ב"ח אמרי' חספא בעלמא וקני להו ב"ח הפך פסקו של ר"ת ונראה לי שהגדולים נוחי נפש הוצרכו להוציא השיטה מפשטה דלשיטת הרא"ש דפריך ואי לא קנינהו לוקח משום שהן ברשות האשה לחזור בה בכל עת שתרצה א"כ לא יצאו מרשותה וקנינהו בעל א"כ כ"ש קשיא לחכמי' שאמרו שתכתוב לו מהיום ולכשארצה דכיון שהם ברשותה לחזור בכל עת שתרצה לא יצאו מרשותה וכל זכות שיש לה זכה בו בעלה ולא כל כמינה לומר אני רוצה לחוב לבעל' ולא דמי למתנה ע"מ להחזיר שאין הרשות בידה אלא ביד מקבל המתנה אימת שירצה יחזיר וכי היכי דבסתם כשנתנה כל נכסיה פריך גמרא לומר דעקרינהו דמשום דאין זכות ולא קנין לאשה בלא בעלה ה"ה במפרשת כשארצה בכך הוא מתנה בכל הנכסים בסתם כמו מתנה במקצת במפרשת דבכל הנכסים אע"פ שלא פירשה כמו שפירשה דאנן סהדי דלהכי אכוונה דלא שבקה נפשה ויהבא לאחריני א"כ אנו דנין את דבריה כאילו אמרה בפירוש כל זמן שארצה ואם כשנתנה בסתם מתנה גמורה אנו רוצין לבטלה מחמת שלא היה בלבה לתת אלא כל זמן שתרצה כשאמרה בפירוש לכשארצה לא כ"ש שנאמר כיון שהן ברשות' לחזור לא מרשותה יצאו וכ"ת הכי נמי דאף לחכמים פריך אין לומר כן מדמשני עשאום כנכסי' שאינם ידועין ואליב' דר"ש והא רבנן פליגי עלי' דר"ש והיכי מצי' לאוקומי פלוגתא דרשב"ג ורבנן כולהו אליב' דר"ש אבל לדברי רבינו תם א"ש דלא קשי' ליה לגמרא אלא אמ"ד מברחת לא קני דאמאי לא קני' כיון דמתנה גמורה נתנה והיא לא גלתה דעתה בשעת המתנה לומר שלהבריח היא מתכוונת ולא אמרה לכשארצה אפילו אם היה בדעתה כן יש לנו לומר דדברים שבלב הם דאמאי לא אמרה בפירוש וכי תימא הילכך לא הוצרכה לפרש משום שהדבר גלוי לכל דאנן סהדי דלא שבקה נפשה אי אהכי סמכה היה לה לחוש שיבטל המתנה ויקנה אותם הבעל מכח סברא זו דודאי לא לשום מתנה נתנה אלא כוונה להערים וכיון שכל כוונתה להבריח מבעלה צריכין אנו לומר שזה שלא פירשה ואמרה לכשארצה נתנה על דע' שיזכה בהם המקבל מתנה ולא יזכה בהם הבעל והשתא אחכמים אין שום קושיא כלל שהרי אמרה בפי' לכשארצה ומשני לעולם סמכה דעתה שלא היתה צריכה לפרש דלאו הא בהא תליא דכל שלא קנה לוקח קנה בעל דהא לא גריעי מנכסים שאינן ידועים לבעל שהרי ע"מ שאינם שלה נשאה והיא לא הוצרכה לפרש שהדבר נכר ואף על גב דלא קני להו לוקח לא קני להו בעל ומתוך דברינו למדנו שרבינו חננאל צריך לדברי רבינו תם על פי מה שפירש בשמועה ורבינו תם גם הוא צריך לדברי ר"ח שדקדק מדקאמר ואליבא דר"ש בואו ש"מ דסבירה ליה כר"ש שאם לא הי' דקדוק זה אין הכרח לפירושו של רבינו תם והיינו מפרשים שיטת השמועה כפשטה ואחכמים נמי פריך ומשני עשאום כנכסים שאינה ידועים אליבא דר' שמעון דאפי' רבנן דר"ש מודו הכא לענין מברחת:
דקלי ואילני דקלי היינו כפירוש רבינו תם בהמוכר את הספינ' דדקלי מתקיימי' הרבה ולא כרשב"ם וכו' לשון התוספות וקשה דאף לרשב"ם מתרצה שפיר דאף על פי דדקלי לא מתקיימ' כל כך מכל מקום דקלי עדיפי טפי שעושין פירות יותר מאילני וגופני אף על גב דגם הן עושין פירות יותר מדקל צריכין הוצאה מרובה כדכתבו התוס' בסמוך ועוד קשה על מה שהק' התוס' בסמוך מההיא דהחובל דמשמע דגופני' עדיפי מדקלי דלא קשה מידי לדברי ר"ת דדקלי' מתקיימי' הרבה ומשמע מדברי התוס' דלהכי קאמר דקלי ואילני דקלי משום דדקלי' מתקיימי' יותר שכתב היינו כפירוש ר"ת וכיון שכן אע"ג דגופני עדיפי לענין פירו' מ"מ דקלי עדיפי שמתקיימים יותר וכ"ת אמאי תלש שמואל דקלי משום אילני דהא קים להו לרבנן דדקלי עדיפי הא דאמור רבנן דדקני עדיפי היינו לענין נכסי מלוג שהפירות הבעל תולש ואוכל אבל כל אדם לעצמו גופני עדיפי ליה שפירותיהן מרובים ויכול לקנות מהפירות דקלי' וכל מה שירצה וי"ל שדברי התו' נמשכי' עד למטה דלא אתיא כרשב"ם דאין לומר דאע"ג דאילני מתקיימי' יותר דקלי עדיפי דחשיבי יותר דאי משום חשיבו' אמאי אמרי' אילני וגופני אילני דבהחוב' משמע דגופני עדיפי אבל לרבינו תם ניחא דדקלי לאו משום חשיבות הוא אלא מתקיימי' יותר ותרצו לפי' רשב"ם דדקלי עדיפי שאין צריך להוציא הוצאה עליהם אך קשה מאי קשיא להו מההיא דהחובל דילמא התם היו גפנים הרבה סביבות הדקלי' ומוטב לדחות דקל א' מקמי כמה גפנים וי"ל דכיון דשמואל לא יהיב דעתיה להכי אלא ממאי דטעים בהו טעמא דחמרא מוכח דמיניהו יניק ודאי דכל אותה יניקה מכחיש בגפנים ואם עשר גפנים היו סביביו אין הוכחה מטעמא דחמרא דלא כל אותו הטעם הוא מכחיש בהם שאותה יניקה באה לו מעשר גפנים נמצאת עישור יניקה מכל אחת ובין הכל כאלו הדקל מכחיש גפן אחת מכל וכל לגמרי ומאי חזית דדמא דגפן סימק טפי: