חידושי המהריט על כתובות· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
אלמנה ניזונית - פרק יא · דף צט
נתן לו דינר זהב וכו' כתב התוס' וכן מוכח בהגד' ר' אלעז' בן הורקנוס וכו' דכתי' בד"ה שקלי זהב משקל ו' מאות וה"פ שקלי זהב נתן שוין משקל ו' מאות של כסף וקרא דשמואל ה"ק כסף שוין חמשים שקלי זהב ומ"מ קשו קראי אהדדי דממה נפשך או כסף נתן או זהב נתן ושמא דהאי כסף דכתי' בשמואל דמי' קאמר דאורחי' דקרא למקרי את הדמים כסף כמו מכסף מקנתו כי כספו הוא והא דבעי ר"ת למימ' דההיא דבכורות שנותן קלבון לכל דינר של כסף להכרע קשיא לי דהיכן מצינו שיתן הכרע בפדיון הבן דדוקא גבי שקלים שאינן נפדין בשוה כסף כדתנן בפ' יש בכור בעינן שיתן הכרע לפי שאי איפשר לצמצם דאמרינן בירו' בפ"י דשקלים כמין מטבע של אש הראה הקב"ה למשה ואמ' לו זה יתנו ואילו גבי פדיון אמרי' בפ"ק דקידושין עגל זה בה' סלעים לפדיון בנו טלית זו בה' סלעים לפדיון בנו פדוי ומוקמי' מדלא שוי' וכגון דקביל כהן עילוי כדרב כהנא דשקיל סודרא בפדיון הבן ואמר לדידי שוה לי ה' סלעים ועוד קשה דאפי' תימה דצריך הכרע אינו צריך הכרע לכל דינר חצי שקל ואין ראיה מאות' דאחין השותפין שחלקו וחזרו ונשתתפו שחייבין בקלבון לפי שכל אחד נתחייב בפני עצמו בקלבון ולא מפני שהם מביאין בשותפות ישתכרו הקלבון דכשני ממונות דמו ואדרבה משם ראיה שאם עדיין הנכסים היו בחזקת תפיסת הבית פטורין מן הקלבון דכחד ממון חשיב ומשמע מדברי רש"י בפ' בתרא דבכורות דפטורין מן הקלבון כל עיקר דהו"ל כאדם ששקל שקל א' על שני בניו או ששוקל על שנה זו ועל אשתקד דנותן שקל שלם ואינו צריך להוסיף והכי איתא בירו' פ"ק דשקלי' סבר ר"מ בנותן שקלו שלם שהוא פטור מן הקלבון וההיא דהנותן סלע ונוטל שקל דנותן שני קלבונות שניא היא משום דכשתי ממונות הם אחד שקל שהוא שוקל שחייב עליו קלבון ואחד שקל שהוא נוטל:
כל שכן דהוו שוו תרתי סרי כן הוא ודאי כפי' הקו' תרתי סרי גדולי' יתר מכפלים וכו' אבל אם נפר' דחשיב ליה מעביר וכו' לשון התוס' ויותר מזה קשה הא דמסיק דאמר דנא דנא בפרוטה ומיהו קשיא לי אמאי לא נפרש דקטן ורע אינו יכול לתקן במה שיקנה רע אחר כמותו שהוא היה רוצה אחד בי"ב להתייקר בו והיינו דקתני מודה ר' יהודה בקטניות שהקטניות בסלע וקטנית בפרוטה כלו' דכך לי ליקח קטנית ביחד בסלע או לצרפה בפרוטה פרוט' ובאתרא דכיילי בדני דלא מוזלי גבי טפי דדנה דנה בפרוטה:
אמר לא' סתמה מאי וכו' ומפרש ר"ת דלאו משום זילת נכסים וכו' פיר' דאי משום האי מבעיא ליה בשכבר חתמו אך קשה השתא אמאי לא מנקט טעמא משום זילת נכסים וי"ל דבעי למידק מדלא אמרי' הכא טעמא דלא ניחא לי דלפשו שטרי כדלעיל:
תו כת' התוס' וה"פ אמ' לא' ולא לשנים בשתי שטרות קאמר דהכי אורחה דמילתא לכך מפ' רי' ז"ל שלא כדברי רש"י דלעול' לא אמרי' לאחד לאו קפידא כלל אלא ע"כ לאחר קפידא הוי מדלא שתק ולהכי פשיטא ליה היכא דהוצרך לחזו' ולדקדק ולא לשנים ש"מ אפי' בחד שטרא קאמר דאי בתרי שטרי הא אמר לאחד דמשמע קפידא אבל הא מבעיא ליה אמ' לחד סתמא לגמרי קפיד אפי' בחד שטרא או דילמא וכו':
אמרו לו אע"ג דטעה שליח פי' הואי' וסבירא לך וכו' לשון התוס' ואכתי קשה דלא אמר רב נחמן אלא דלאו קפידא הוא ואפי לשנים קאמר ויש לפ' דהכי אמרו ליה הא דאמרת אף לשנים משום דסבירא להו דלאו קפידא הוא הלשון של לאח' או דילמא אע"ג דלישנא דקפידה הוא בעלמא הכא גבי שליח הטיל דעתו ולטעמיך אזלת דאמרת גבי מצרן דלא מצי למימר ליה לתקוני שדרתיך וה"ה שליח כדכת' התוס' בסמוך אמר להו דטעה שליח לא קאמר ולא אמרתי אלא דהך לישנא לאו קפידא הוא: