אור ברסלב
חידושי המהריט על כתובות אלמנה ניזונית - פרק יא › דף צו

חידושי המהריט על כתובות· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

אלמנה ניזונית - פרק יא · דף צו

דף צה

תא שמע דאמר רבי זירא כתב' התוספות דאי לאנשי יהודה לאשמועינן מעשה ידיה לעצמ' וכ"ש מציאת' וא"ת תידוק ממתני' דאי נזונית תנן מאי אריא מעשה ידיה אפי' מציאת' שלהם דבמקום בעל קיימי וי"ל דנק' מעשה ידיה לדיוקא דכשאינה נזונית בע"כ אפי' מעש' ידיה אינו שלהן ומה שפי' הקו' שפיר איכא לאוקומי מילתא דשמואל בשאינה נזונית תמיה טובא כדכתב' התוס' ויש לתרץ דבריו דבשאינ' נזונית בעל כרחן קאמ' כאנשי יהודה והא קאמ' איכא לאוקומי כלו' לאו דס"ל לשמואל הכי דהא איהו גופיה פסק כאנשי גליל אלא איכא לאוקומי מילת' דשמואל דלאנשי יהודה קאמר וליה לא ס"ל:

אלמנה שתפס' מטלטלין במזונותי' וכו' הק' התו' כמאן אי כרבי בלא תפיסה נמי וכולי לכאורה לא שייך זה לפירוש ריב"ן דבגמרא גופא קשה ועוד קשה נוקמה כרבי וקמשמע לן דאפילו תפסה הרבה אין מוציאין מידה דאי לא היתה בריא להוציא לא היתה נוטלת אלא לשלשים כדאמרינן לקמן מוכרתה לשנים עשר חדש ולוקח מפרנס לשלשים יום והכא אמרינן אפי' תפסה דסקי' מלאה מעות ונר' דה"פ להריב' דמפליג בין מזוני לכתוב' דמזוני דלא טרפי ממשעבדי עבוד רבנן תקנתא דומיא דינתנו לכושל שבהם לר"ט וכתובה כיון דטרפה לא עבוד אדרבה מזוני דגביה אפי' ממטלטלי כל שעה שתרצו לא היה להם לתקן שתועיל תפיסה שהרי אינה כושלת ועי"ל דליכא לאוקומה כרבי מדאמר מר בר רב אשי מ"ש לכתובה וכו' מזונות נמי ממקרקעי ולא ממטלטלי וגם לר"ש בן אלעזר מתוקמה שפיר לפר"ח דהא דמוציאין לבנים מן הבנו' בשתפסו לאחר מיתה קאמר אבל תפיסה מבני' הוי תפיסה וכן הא דמר בר רב אשי דקאמר לכתובה מה שתפסה תפסה א"ש כר"ע כשתפס' מחיים אבל לפי ריב"ן קשה:

תו כתב ופסק בהאי גוונא כרבינא וקשה לשון התוספות ולפ' ריב"ן ע"כ הא דקאמר מר בר רב אשי מאי דתפסה תפסה לאו הכי ס"ל דהא לא פליג אדר"ע אלא דחויא הוא דמדחא ברייתא כלו' דאין ראיה ממנה דכר' טרפון אתי אבל לפר"ח פשטא דמילתא משמע דהכי סבירא ליה דמהני תפיסה ומנ"ל לומר דאתקפת' היא שלא נפסוק כמותו וקשיא לי השתא דתקון רבנן למגבי ממטלטלי מנ"ל לומר דאלמנה שתפסה אפי' דבר של זהב אין מוציאין דהירושלמי שכתב כן זהו לדינא דגמ' דלא גביא ועבוד לה רבנן תקנתא דכושל' היא וכן מוכח קצת מפי' התוס' ולפי' ר"ח הא לא מהניא תפיסה אלא מחיים:

יתומים אומר' נתננו פרש"י דמי מזונות לשנה הבאה משמע שרוצה לפרש דבמזונות שעברו פשיטא דיתמי נאמנין וקשה דפשיט מדקתניא נשאת עליה להביא ראיה פי' והיא בא' לתבוע מזונות של שנים שעברו וא"כ אמאי אריא נשאת כי לא נשאת נמי כל שהיא תובעת מזונות שעברו עליה להביא ראיה ושמא י"ל דארישא קאי אלמנה כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראיה שנתנו לה מזונות לשנה הבאה ואע"פ שעברה שנה ולא נתנו לה היא נאמנת כיון שקודם לכן אמרה לא קבלתי נשאת אבדה זכות' ונאמנין היתומים לומר שנתנו לה מקודם במגו דאי בעו אמרי נתננו לה אח"כ ומיהו כי לא נשאת לא מהימני במגו דחזק' כיון שהם אומרי' נתננו לא היה חוזרים ופורעין לה ברצון אם לא על פי ב"ד שיכריחום אבל השתא דנשאת איכא למימרא איפכא חזקה שלא היתה נשאת עד שהיתה מוציאה מהם כדי שלא תתבזה אח"כ בב"ד הילכך כי אמרו נתננו לה קודם שנשאת נאמנין הילכך מהימני השתא במגו דפרענו אח"כ ולרש"י הא דאמר רב שימי בר אשי כתנאי לא קאי אהך בעיא דמוכח בהדיא דסבר למימר דלר' יוסי נאמנת אף במזונות שעברו מדאמר ר' יוסי כותב' סתם וכך יפה לה והא קמפסדה מזונות כשיעברו שנים יאמרו לה אלו לכתובה מכרת ומזונות נתנו לך וצ"ל דאדתני לוי קאי דסבר רב שימי דאף במזונות שעברו איכא פלוגתא דתנאי ומיהו ק' מה שהקשו התוספות דמה הועילו חכמים בתקנתם כיון שיכולין לומר פרענו לך להבא ועוד דבס"פ השואל אמרי' שוכר אומר נתתי משכיר אומ' לא נטלתי אי בתוך זמנו תנינא תוך ל' יום בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן כ"ש שלא יהיו נאמנין לומר נתננו להבא ונר' שאף רש"י ז"ל לא אומרה אלא כשאומרי' לא נתננו לך לצורך שנה זו הבאה דוקא דאורחא דמילתא לתת לצורך מזונות כל השנה שתקנה טרף לביתה שלא תחזר אחר מזונות כל שעה כדאמרינן לקמן מכרה לי"ב חדש והלוקח יכין לה בידו מזונות כל השנה ומוסר לה כל חדש בחדש וזהו מן הדין אבל רגילות הוא שהיתומים מוסרין לה מזונות כל השנה שלא תתבע כל שעה והשתא לא קשה מדר' יוחנן גופיה אמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום דרש"י גופיה פי' שם כגון כתובה ומזון האשה והבנות דהא לא מיקרי טוען כיון דאורחא דמילתא בהכי וגם ליכא למימר מה הועילו שאם פעם אחת יכפרו בה תבא לב"ד ותאמר להם אל תפרעוני אלא בעדים דלא גרע ממלוה ע"פ ועוד דאכתובה שכל עצמה לא נתקנה אלא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אם יהא נאמן כיון שמתוך קטטה מוציא יאמר פרעתי ושייך לומר מה הועילו בתקנתם אבל במזונות עיקר התקנה שתהא נזונות והולכת ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי':

נכסי בחזקת אלמנה קיימים וכו' כתבו התוספות ולא דמי להא דאמרי' בהמקבל יתומים או' וכו' ס"ד השתא לתוס' דהא דאמרינן כיון דלגוביינא קיימא היינו כיון שהן מודין לו בקרקע שיגבנו בחובו הרי הוא בחזקתו גם לענין השבח ור' יוחנן גופיה הוא דאמר הכי ואם כן מאי מבעיא ליה הכא דודאי כיון דשאר מזונות לגוביינא קיימי הרי כל הנכסים בחזקתה וכת' דליתא דהתם שאני שהקרקע הוא אפותיקי לב"ח ואי בעי יתומים לסלוקי בזוזי לא מצי כדמסיק התם הילכך היתומים באי' להוציא ממנו שאו' השבחנו דהוי כיורד לתוך שדה חבירו והינו דקאמר לגוביינא קיימא בכל ענין סוף קרקע זה שיגבנו לוקח ולא מצו יתמי לסלוקי בזוזי והשתא הוי דומיא דאילן דכיון דלמיקץ קאי זה שאו' אילן קדם (נקראו) עליו הראיה:

תו כתב נשאת וכו' ש"מ דבנתקבלה כתובתה או תבעה כתובתה בב"ד לשון התוספות וק"ק מהרי"ל ז"ל דלעיל כתב משום דמזונות יש לה לעולם והשתא לא שייך הך טעמא ויש לומר דעיקר טעמא כדכתב התוס' לעיל דמזונות בחזקתה דמוכרת שלא בבית דין ולכך כל נכסיו הם בחזקתה שהרי לעולם מוכרת והולכת הילכך אפילו תבעה לא נפקא מחזקתה עד שיביאו ראיה שנתנו לה מזונותיה אבל כתובה מעיקרא לא היו כל הנכסים בחזקתה אע"פ שמוכרת שלא בב"ד כיון שיש לה קצבה ולא חשבינן כל הנכסים בחזקת' בשביל כתובה ור' יוסי סבר נכסי וכו' פרש"י הסתם יפה לה מפני הלקוחות וקשה כמו שהיתומים אומרים מה שמכרת לכתובה מכרת גם הלקוחו' יאמרו לה כן ואם תאמר א"כ תנו לי למזונות יאמרו לה מאי אית לך גבן מזוני לא גבי ממשעבדי ועוד ק' כיון דנחית השתא לטעמא דלקוחות נימא כ"ע בחזקת יתמי ובהא פליגי כדמסיק ועוד מה שהקשו התוס' דמדקאמר היינו טעמא כדאביי משמע דעד השתא לא אסיק אדעתיה הכי ונראה ליישב שיטת רש"י דלר' יהודה דנכסי בחזקת יתמי קיימי בשמכרה סתם יש להם לטעון דלכתובה מכרה דאם איתא דלמזונות מכרה היה לה לפרש כדי שלא יאמרו לה למחר נתננו ודמי להא דאמרי' בפ' שבועת הדיינים דכי פרע ליה באפי סהדי אע"ג דנפיק שטרא מתותי ידיה לא מצי למימר הנך סיטראי נינהו אלא אתרע שטרא אי לאו דאדכר ליה שטרא דכיון שהיה לו עליו מלוה ע"פ שהיה יכול להכחישו בה למה לא פירש אבל לר' יוסי דבחזקת אלמנה קיימי וכמאן דנקיט שטרא בידא דמי אע"פ שלא פרשה יכולה היא שתאמ' ללקוחות למזונות מכרתי ולא הוצרכתי לפרש לפי שבשניה' אני מוחזקת אצל יתומים ואם איתא דר' יהוד' ס"ל דבחזקת אלמנה קיימי לא היה חולק בזה דפשיטא שהסתם יפה לה ומסיק כדאביי קשישא דש"מ שאמר תנו ק"ק זוז לפלוני ב"ח רצה בחובו נוטלין פי' אע"פ שלקח סתם יכול לומר במתנה לקחתיה כדי שיוכל לטרוף החוב ממשעבדי ואם אית להו זוזי אחריני ליתמי יכול לומר אותם זוזים נטלתים תנו לי ק"ק זוז של מתנה במעות שזכה בהם במתנת ש"מ דאילו היה מפרש שבמתנה נטלן לא היה יכול לגבות חובו ממטלטלין והיה צריך לחזור אחר זבורית ואפי' אין להם קרקע כלל היה מפסיד ואמרינן לדעתיה דכי אמר תנו ק"ק זוז לפלוני ב"ח שזכה לו אותם המעות בכל ענין שירצה אם ירצה ליטלן בחובו ואם ירצה במתנה ולא אמרי' אתרע שטרא כמו דאמרינן בפרק שבועת הדיינים והכא גבי אשה נמי סבירא ליה לר' יוסי דיפו כחה בזה שתמכור דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד סתם אפי' היה שלא יערערו עליה יתומים לומר אנו נותנים לך יום ביומו ואח"כ תאמר למזונות מכרתי ומהנשאר יהיה לכתובתה ור' יהודה סבר אם נטלה סתם שאינה יכולה לומר כן אלא אתר' כתובתה כיון דנכסי בחזקת יתמי קיימי והשתא ניחא דכשהק' התוס' לפי' הקונטר' וכי אין זו הונאה לא שייך לאקשויי הכי גבי אביי קשישא כדפי' וק"ל למה לא פירשו דוכן כחה יפה דר' יוסי היינו שאם תכתוב לכתובה אבדה מזונותיה דהא נתקבלה כתובתה א"כ אפי' גבתה מקצ' כתובה אינה אוכלת דס"ל כר' יוסי דלא אמרי' מקצת כסף ככל כסף כר"ש לקמן בפרקין ובזה יפו כחה שתמכו' סתם ואח"כ כשעברו ימים תאמר לשם מזונות מכרתי ותחזור ותמכור לכתובה:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה