חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת תענית
דף כ:
גמ'. ולישדיי' לבהמה. קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה. מדחזי' דסתמא דש"ס הקשה דלישדיי' לבהמה ושני קסבר כו' משמע דרק ר"ה ס"ל הכי אבל סתמא דש"ס לא ס"ל כן. וניחא מה שהשמיטו דין זה כל הפוסקים. אמנם המג"א בסי' קע"א סק"א הביא דינא דר"ה להלכה יע"ש ובמחצית השקל. שוב ראיתי בא"ר שם שאחר שהעתיק דברי המג"א כ' ואני מסתפק כיון דקאמר למאכל אדם כו' משמע דאין הלכה כו' והיינו דהשמיטו הפוסקים עכ"ל ואין פירוש לדבריו. אם לא שנאמר שטה"ד הוא וצ"ל כיון דקאמר קסבר מאכל אדם כו' והכוונה דמקסבר נראה דרק ר"ה ס"ל הכי ולא סוגית הש"ס ויש עוד סעד גדול לזה ממש"כ הב"י ז"ל בסי' קס"ז וז"ל כ' הכלבו בשם ה"ר אשר נהגו כל ישראל שלא להאכיל בהמה חי' ועוף ולא א"י מחתיכה שנוגעת בה חתיכת המוציא וכ"כ הרד"א בשם ס' המנהגים. ולא ראינו ולא שמענו מי שנזהר בכך ואין לדבר סמך כלל ע"כ הרי מבואר דבשאר פת כ"ע ס"ל שאין לחוש כלל ליתן לבהמה חי' ועוף (יעוין בט"ז ומג"א שם ס"ס קס"ז) והעידו כי כן הי' המנהג גם בימיהם הרי דס"ל דלית ה' כר"ה. ומיושב מנהג העולם שאינם נזהרים בזה:
דף כו:
גמ'. תעניות ומעמדות מי איכא מוסף כו' והר"ח ז"ל גורס וז"ל ואקשינין וכי תעניות אית בהו מוסף כו' והשמיט מעמדות כי במעמדות אית בהו מוסף כמו ביוה"כ. ובגירסתו דרך הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' כלי המקדש ה' ד' יע"ש בהשגות הראב"ד ז"ל ובכ"מ שם מה שתי' בתירוצא קמא והוא האמת כי נתבאר גירסא זו בפיר"ח ז"ל:
דף ל.
תניא אידך כ"ש משום ט"ב אסור לאכול בשר כו' ואסור לרחוץ כו' ופ' הרמב"ן ור"ן ז"ל דבעט"ב אחר חצות אסור מדינא ברחיצה ומטעם זה כ' הפמ"ג בסי' תקנ"א במ"ז ס"ק מ"ז וז"ל וחפיפת הראש בחמין בשבת חזון שהוא עט"ב אחר חצות בצ"ע בזה די"ל כה"ג אסור חפיפת הראש ולכתחלה כה"ג וודאי יעשה קודם חצות ודעבד י"ל אחר חצות שרי עכ"ל יע"ש ובשע"ת ולענ"ד נראה דכיון דטעם הרמב"ן ור"ן ז"ל דאוסרין רחיצה בעט"ב מחצות מדינא הוא יען דרחיצה הוא הנאה דלאחר שעה ונראה כרוחץ לט"ב כמבואר בדבריהם ובב"י ז"ל בסי' תקנ"ג (יעיון תשו' רש"ל ז"ל סי' צ"ב) וא"כ בע"ש שהוא עט"ב דעיקר היתר רחיצת פניו ידיו ורגליו וחפיפת הראש בחמין למאן דרגיל בכל שבת הוא יען שהוא לכבוד שבת א"כ כל עוד שהוא כמוך לערב שרי ביותר יען שמוכח שעושה לכבוד שבת (ולומר דכיון דאית לי' הנאה מזה בשבת לכך אסור לדידן בסי' תקנ"ד דדברים שבצנעה נוהג ז"א כי הלא כל עיקר מצות רחיצה בשבת הוא התענוג והנאה דשבת כמבואר בתשו' רש"ל ז"ל שם ואם תאסור את התענוג והנאה של רחיצה בשבת איך תתיר הרחיצה בע"ש פניו ידיו ורגליו) כמבואר ברמ"א ז"ל בסי' רס"ב. ובפרט דבעיקר הדין קיי"ל דלא כרמב"ן ור"ן ז"ל כמבואר בסי' תקנ"ג בש"ע ולזאת נלע"ד (גם משאר גדולי אחרונים בפסקיהם נ' דלא ס"ל לחלק כהפמ"ג) דהנוהג תמיד לילך בכל ע"ש סמוך לערב מטעם הרמ"א ז"ל שם ואינו משנה מנהגו בע"ש שהוא עט"ב לא הפסיד שכרו ממנהגו הטוב וד' יעזור שבמהרה יתהפך מאבל ליום טוב: