חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת שבת · דף קז:
בפירש"י ז"ל בד"ה ר"י. אבל לרבנן דהעור והרוטב שמנו הלטאה בהך שעורותיהן כבשרן אלמא דטעמייהו לאו משום עור ולא עור אלא משום דרשה דקרא לענין טומאה הוא דפליגי משום קרא אבל לענין שבת מודו דוודאי עור הוא ע"כ והקשו התוס' בד"ה ע"כ וז"ל וא"ת והא מסקי' בפ' העור והרוטב דבגישתא קמיפליגי ופי' בקונט' התם דרבנן לא דרשי הטמאים. ואיכא למימר דרב דהכא לטעמי' דתני התם תנשמת ולא אזיל בתר גישתא וכו' ע"כ אמנם הרשב"א וריטב"א ור"ן ז"ל בחידושיהם הסכימו לפירש"י ז"ל וסוגיא דהכא פליג על סוגיא דחולין דלרב ששת דרבנן ס"ל כר"י דאזיל בתר גישתא גם בוודאי דגם לענין שבת ס"ל דלא הוי עור וסתם מתני' דהכא אתי כריב"נ וכשמואל אבל רב כאן לשיטתו דפליג על סתם מתני' דחולין וס"ל דרבנן תנו ג"כ תנשמת ורק לטומא' ילפי מקרא אבל לענין שבת מודו רבנן דודאי עור הוא (וזה לענ"ד כוונת התוס' שכ' דרב לטעמי' פי' דלרב גם רבנן לא ס"ל כר"י רק מדרשה דקרא. ומיושב קושית המהרש"א ז"ל יע"ש) ומתני' דשבת אתיא כרבנן אליבא דהלכתא יע"ש בדבריהם הקדושים ונלע"ד שלזה כיון רבינו חננאל ז"ל במלות קצרות שכ' וז"ל דתנן בהעור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן ומנו הענקה והכח והלטאה והחומט ורב תני נמי תנשמת כו' וכו' ופריק רב אשי אליבא דרב כו' עכ"ל דלכאורה מיותר מה דאשמעי' דרב תני נמי תנשמת וגם מאי קאמר דר"א מתרץ רק אליבא דרב הלא מבואר לעין כל דמתרץ לרב ולא לשמואל. אמנם כוונתו ליישב דאיך קאמר רב אשי כאן דחכמים לא ס"ל כר"י הלא ר"א גופי' (לגירסתו בחולין שם שהוא גירסת הערוך שרוב גרסותיו כגירסת הר"ח ז"ל המה) קאמר בחולין דגם חכמים ס"ל כר"י. ולזאת תי' בלשונו הזהב דר"א מתרץ כאן אליבא דרב דהוא תני תנשמת וס"ל שפיר דרבנן לא ס"ל כר"י ולא ילפי' רק מדרשה דקרא ולכך י"ל דלענין שבת מודו וכאמור:
גם דברי הירושלמי דמכילתן ובפ"ז דפסחים דפליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל דרבנן מודו לענין שבת ומתני' אתי כרבנן וכרב ור"ל ס"ל דמתני' אתי כריב"נ וכשמואל. נלע"ד לפרש ע"פ האמור. מה שאמר שם וז"ל ר"י אמר ל"ש אלא לאיסור ולטומאה אבל ללקות עור הוא ואין לוקין עליו משום נבלה רשב"ל אמר משנה תמימה שנה רבי בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה ע"כ ופי' שם הפ"מ וקרבן העדה דר"ל הוכיח מדסתם רבי לרבנן דעורותיהן כבשרן משמע דלכל מילי הוי כבשר. ולהאמור י"ל דר"ל הוכיח ממתני' דחולין דלא תני תנשמת ועכצ"ל טעמא דרבנן אליבא דרבי דסתם מתני' מפני דאזלי בתר גישתא כר"י וא"כ עורותיהן כבשרן לכל מילי ללקות ולענין שבת אבל ר"י ס"ל כרב דרבנן שיטתם רק מדרשת הקרא ולא דס"ל כר"י ולכך לענין מלקות ושבת מודו ופליג על מתני' וס"ל כהברייתא המובאת שם בירושלמי שהביא מיני' סייעתא ומתני' דידן אתי כרבנן כהלכתא המורם מן האמור כי לשיטת ר"ח ורשב"א וריטב"א ור"ן ז"ל שהסכימו כולם לפירש"י ז"ל עכצ"ל אם נימא דמתני' דידן אתי כרבנן ומודו לענין שבת דמתני' דחולין נדחית אך כרב דתני ג"כ תנשמת בכלל עורותיהן כבשרן לענין טומאה. ולפ"ז הרמב"ם ז"ל דפ' בפ"ד מהאה"ט כסתם מתני' דחולין דעור התנשמת אינו כבשר ובפ"ח מה' שבת פ' כסתם מתני' דידן עכצ"ל דלא מפרש כפירש"י ז"ל כי לפירושו סותרין זל"ז וכאמור אך דמפרש כפי' התוס' דכאן ודחולין יע"ש. אמנם אנן דפסקי' בטוש"ע סי' שט"ז כסתם מתני' דידן האי פסקא אתיא גם לפירש"י והראשונים הנ"ל דכיון דרב ור"י פסקו כמתני' דידן יען דמוקי לה כרבנן דפ' כוותייהו לגבי ריב"נ הכי קיי"ל כי ר"י ור"ל ה' כר"י ורב ושמואל הלכתא כרב באיסורא ולזאת קאים הלכתא כסתם מתני' דידן כנלע"ד: