חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת שבת · דף כא.
תני רמי בר"ח פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש. אבל בפר"ח ז"ל גורס רק פתילות לבד וטעמא כי שמנים בלא"ה אין מדליקין במקדש רק שמן זית זך. וכן מבואר להדיא בח"י מאירי ז"ל ולק"מ מה שנתקשו בזה הפי' וצל"ח וגליון הש"ס ושאר אחרונים:
שם. אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחניכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. והקשו התוס' בד"ה ומותר להשתמש לאורה וז"ל וא"ת ומנא לי' לרבא דסבר ר"ה מותר להשתמש לאורה דלמא הא דאמר אין מדליקין בשבת משום דקסבר כבתה זקוק לה ואינו יכול להדליק בשבת ע"כ וי"ל עפמ"שכ הפ"י ז"ל דלכך אסר ר"ה כל השמנים שאסורים בשבת ובכללם שמן שרפה מטעמא שמא יטה ובחנוכה ל"ש האי טעמא מ"מ מבואר בירושלמי שלהי תרומות דדוקא באין לו שמן אחר אבל ביש לו שמן אחר אסור להדליק בשמן שריפה וטעמא דלכתחלה אסור דמיירי בישראל שמדליק שלא ברשות כהן דאף שנפל לו מבית אבי אמו כהן אפ"ה אסור בהנאה לישראל אך דקיי"ל מללה"נ ולכך באין לו שמן אחר מותר להדליק בשמן שריפה כיין דאסור להשתמש לאורה ולזאת ר"ה דס"ל מותר להשתמש לאורה ס"ל דאסור להדליק בשמן שריפה עכת"ד יע"ש ולפ"ז שפיר הוכיח רבא מדאסר ר"ה גם בשמן שריפה ועכצ"ל מפני דאסור בהנאה וק' דהלא מללה"נ ועכצ"ל דס"ל דמותר להשתמש לאורה ומיושב קושית התוס':
ואי קשיא לך הלא ר"ה מיירי ביש לו שמן אחר דאל"כ פשיטא דמותר להדליק בשמנים הללו כי כיון דטעמא הוא שמא ישכח מלהדליק וכבתה זקוק לה וא"כ לא יהי' ספיקו חמור מודאי וכמש"כ הפ"י ז"ל וביש לו שמן אחר מבואר בפי' דאף דאסור להשתמש לאורה מ"מ אסור. ולע"ד די"ל לאידך גיסא עפמש"כ המל"מ בפ"ה מה"א דהא דאמרי' מללה"נ היינו דוקא בדעבד אבל לא לכתחלה וכמבואר שם בהג"ה יע"ש ולכאורה ק' הלא הלכתא פסוקה הוא בטוש"ע או"ח סי' תקפ"ו דהמודר הנאה משופר מותר לתקוע לו אחר גם לכתחלה דמללה"נ וגם המרדכי ואגודה בפ"ק דסוכה הובא בב"ח וט"ז ומג"א בסי' תרכ"ו כ' בטעמא דקיי"ל בעשה סוכה תחת האילן ואין צילתה מרובה מחמתה אלא מחמת האילן דישפיל הענפים ויערבם יחד עם הסכך שלא יהיו נכרים. אם דקיי"ל שאין מבטלין איסור לכתחלה. הלא טעמא הוא מפני שנהנה ומללה"נ הרי דגם לכתחלה אמרינן מללה"נ. וכן מבוא' בכמ' דוכתי ונלע"ד דהמל"מ לא קאמר רק במקדש בדמי איסור הנאה דאיכא הנאת הגוף ג"כ אך דלרשב"א ז"ל בחי' לנדרים ט"ו גם באיכא הנאת הגוף בהדי הנאת מצוה אמרי' מללה"נ (יעוין שעה"מ כפ"א מה' שופר ובפ"ח מה' לולב) וטעמא הוא דמפני צורך המצוה התירו גם הנאת הגוף ולכתחלה לכך אסור. אבל בשופר איני נהנה בשמיעת הקול לשיטת התוס' והג"ה אשר"י ומרדכי הובא בפר"ח שם וכן בסוכה אם דנהנה בישיבתה זה אינו גורם הביטול אך דהביטול גורם קיום המצוה לעשותה סוכה כשרה ולזאת גם לכתחלה אמרי' מללה"נ (יעוין ב"ח שם סי' תקפ"ו דכ' דגם במודר הנאה משופר דנהנה דאסור לכתחלה כמש"כ הכלבו מ"מ בדעבד שרי יע"ש וזה ראי' לדברי) וא"כ ה"נ אם נימא דאסור להשתמש לאורה וליכא רק הנאת המצוה גם לכתחלה אמרי' מללה"נ ושרי ור"ה דאסר לכתחלה עכצ"ל דס"ל דמותר להשתמש לאורה ולכך כיון דאיכא הנאת הגוף לזאת לכתחלה אסור בשמן שריפה וא"ש:
ונלע"ד די"ל עוד בטעם הירושלמי דאוסר להדליק בשמן שרפה ביש לו שמן אחר ובאין לו התיר עפמש"כ הנו"ב במה"ת חא"ח סי' צ"ו בשם הת"כ וירושלמי דאין שורפין קדשים בלילה מה"ת יע"ש ולפ"ז י"ל דה"ה תרומה טמאה אין שורפין בלילה מגזירת תרומה אטו קדשים וכמש"כ התוס' לקמן כ"ד ע"ב ד"ה לפי שאין שורפין דגזרי' שריפת תרומה טמאה ביו"ט אטו קדשים יע"ש אם כי הנו"ב שם דחי זה מכח מש"כ המגי' במל"מ בפ"א מה' יו"ט ה' י"ז דהא דלא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת הוא רק בלאו שיש בו מלקות וי"ל דדוקא ביו"ט דאיכא איסור לאו גזרו תרומה אטו קדשים אבל בשריפה בלילה דליכא רק לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה לא גזרו יע"ש לא כ' רק דאפשר לומר כן ואין לומר ולהכריח לאסור אבל באפשרות יש לנו מקום מורווח לומר דאסור כי מצינו בכמה דוכתי דבאיסור עשה ג"כ גזרו. וקיי"ל בטוש"ע או"ח סי' תרע"ב דאין מדליקין לנר חנוכה אלא בסוף שקיעת החמה (יע"ש בב"ח ומג"א) והיא צאת הכוכבים ולכך ביש לו שמן אחר אסור להדליק בשמן שריפה מפני דאין שורפין תרומה טמאה בלילה אבל באין לו שרי יען דבמקום מצוה לא גזרו וכמש"כ שם בנו"ב בהשמטות מבנו הגאון מהר"ש ז"ל יע"ש ולכך ר"ה דמיירי ביש לו שמן אחר כנ"ל לכך אוסר להדליק בשמן שריפה (יעוין חידושי הרמב"ן ז"ל בד' כ"ג דפליגי בזה בירושלמי בשריפת קדשים והוא ז"ל כ' דסוגיא דילן ס"ל כמש"כ בשם הנו"ב יע"ש וצ"ע) ובשבת שצריך להדליק מבעוד יום כמבואר בטוש"ע סי' תרע"ט וליכא איסור דאין שורפין תרומה טמאה בלילה יען שהדליק עוד מבעוד יום כמבואר בנו"ב שם י"ל יען שבכל ימי חנוכה אסור להדליק בשמן שריפה אם יש לו שמן אחר לזאת לא פלוג רבנן וגם בשבת אסרו (והא דר"ח התיר בחול ובשבת אוסר יעוין פי' דר"ח לא מיירי כלל משמן שריפה) וא"ש:
ובזה יש ליישב קושית התו"י מהרש"א ז"ל על תי' התוס' שתי' דלכך הוכיח רבא דר"ה סבר דמותר להשתמש לאורה וז"ל וי"ל דא"כ לא הוה צריך לי' לומר בין בחול בין בשבת כיון דחד טעמא הוא אלא הו"ל למימר אין מדליקין סתם מדקאמר בין בחול בין בשבת ש"מ שיש עוד טעם אחר שלא להדליק בשבת כו' ע"כ והקשו דאי הוה אמר סתם אין מדליקין הוי אמינא דווקא בשבת אסור משום שמא יטה דמותר להשתמש לאורה וקסבר דכבתה אין זקוק לה ובחול מותר יע"ש ולדברי א"ש כי גם אם הי' אומר סתם אין מדליקין בהם הוי ידעי' שקאי גם על חול כי בכללם הוא שמן שריפה דאין איסורו רק מפני שאין שורפין תרומה טמאה בלילה וזה ל"ש בשבת וכנ"ל ועכצ"ל דמפני דאסור בחול גם בשבת נמי אסור וכנ"ל וא"כ מוכח דאין מדליקין סתם קאי נמי גם על חול ומיושב קושית התו"י והמהרש"א ז"ל:
ועם האמור יש ליישב ג"כ דקדוק אחד ששאלני עלם אחד. בהא דקאמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת מפני דקסבר דכבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה דלמה אמר בין בחול בין בשבת דהי' לו לאשמעי' רק שבת לחודא ומזה הוי ידעי' דכבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. ולענ"ד הוא דקדוק נכון לכאורה. איברא כי לשיטת רש"י ז"ל שפי' על הא דאמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה זקוק לה דחיישי' דלמא פשע ולא מתקן ופי' הפ"י ז"ל כוונתו דפשיטא לי' לתלמודא דלכ"ע אם כבתה באונס ושכח מלתקן לית לן בה כיון דסתמא ל"ש שיכבה אך דהאיסור הוא שמא יכבה ויפשע מלתקן מפני דאתי למיטעי ויסבור דכבתה אין זקוק לה ובאמת זקוק לה ולפ"ז בשבת דא"א להדליק אם יכבה ויהי' אונס ליכא למיחש אך דהאיסור הוא מפני דמותר להשתמש לאורה וחיישי' שמא יטה ומיושב קושית התו' עכת"ד יע"ש ודברים אלו קדומים הם גם בחי' הרמב"ן ז"ל יע"ש א"כ אין מקום לדקדוקא כלל כי משבת לחוד הו"א דוקא בשבת דא"א לבוא לידי פשיעה לא חיישי' שמא יכבה משא"כ בחול קמ"ל דגם בחול שרי מפני דכבתה אין זקוק לה גם למה שכתב המאירי בחי' דיש סברא לומר דדוקא בשבת אמרי' דכבתה אין זקוק לה כיון דגם בנר שבת אין זקוק לה. אבל בחול י"ל דזקוק לה יע"ש א"ש ג"כ בפשיטות אמנם למש"כ הרי"ף ז"ל וז"ל מדקאמר מדליקין בהם בחנוכה בשבת ש"מ אסור להשתמש לאורה כו' ותו מדמדליקין בהם בחנוכה בשבת מכלל דאי כביא לא מיזדקק לה. ש"מ כבתה אין זקוק לה ע"כ הרי דגם כבתה אין זקוק לה יליף משבת וכן מבואר בחי' הרמב"ן ז"ל א"כ יש מקום לדקדק על האי בחול ל"ל. ולהאמור א"ש כי מבואר בשלטי גבורים דשיטת הרי"ף ז"ל כתלמידו הרמב"ם בפ"ד מה' חנוכה ה' ה' דאין מדליקין קודם שקיעת החמה (ויעוין בסי' תרע"ב שהבינו בדעת הרמב"ם ז"ל בסוף שקיעתה) ולפ"ז הו"א דווקא בשבת שמדליק בעוד יום מותר להדליק בכל השמנים וגם שמן שריפה בכללה יען כי ליכא איסורא דאין שורפין תרומה טמאה בלילה וכנ"ל אבל בחול אסור קמ"ל דגם בחול שרי לרב דס"ל שמותר לשרוף תרומה טמאה בלילה וכנראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ט מה"פ המ"ק כמבוא' שם בנו"ב יע"ש:
אמנם לענ"ד טעם הירושלמי בפשיטות נראה דהוא עפמש"כ הפוסקים דמצוה מן המובחר בשמן זית מפני שנעשה בו הנס כמבואר בטוש"ע סי' תרע"ג יע"ש ולזאת ה"נ כיון שעיקר הנס הי' שהי' להם שמן טהור דווקא ולכך דווקא באין לו שמן אחר עכ"פ יעשה זכר לנס בשמן שריפה אבל ביש לו שמן אחר אסור כי צריך להדליק בשמן שנעשה בו הנס שהוא שמן טהור ולענ"ד הוא טעם פשוט ואמיתי בס"ד: