חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת ראש השנה · דף יג.
תוס' ד"ה דאקריבו עומר. כ' בשם הירושלמי וז"ל א"ר יונה מאן דנפקית תהית דלא א"ל שנית היא שמצות עשה דוחה ל"ת כו' והקשו האחרונים דהלא הלאו עוקר בגרון לר"י דקיי"ל כוותי' דאזיל בתר הנאת גרון והעשה אינו מקיים רק במעיו וא"כ לא הוי בעדנא דמיעקר לאו מקיים עשה וכבר כ' בזה בחי' לפסחים קט"ו יע"ש ונלע"ד אם שכ' המג"א בסי' תמ"ו סק"ב דעשה דרבים לא הוי רק כשאחד מוציא את הרבים כגון שופר וכדומה. משא"כ מ"ע דהשבתת חמץ. זה רק אם אין הרבים תלוים לקיים מ"ע זו אבל כגון דא דמבואר בירושלמי דבשעה שנכנסו לארץ נאסרו כל החיטין שבעלי' והי' צריכין כל ישראל להתבטל ממ"ע דקיום אכילת מצה זה ודאי הוי כמ"ע דרבים (אם כי י"ל דעיקר הטעם של המג"א יען כשאחד מוציא את הרבים. א"כ אחד עובר האיסור ורבים מקיימים המצוה. לכך ל"ב בעדנא ולפ"ז כאן אם כי כל ישראל הי' צריכין לקיי' המ"ע לעומת זה כל אחד צריך לעבור הלאו דחדש. ולא הוי כעשה דרבים. אבל יותר נלע"ד דכיון דכל ישראל הי' תלוין בזה הוי כעשה דרבים יעוין בתוס' פסחים נ"ט ובזבחים ל"ג ע"ב) ובמ"ע דרבים ל"ב בעדנא. ושפיר קאמר הירושלמי דאתי עשה דמצה ודחי הלא תעשה דחדש וקל להבין: