חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת קידושין · דף סה.
גמ' אמר רב יהודא המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין כו' וכו' מאי הוי עלה ר"כ אמר אין חוששין לקידושי' רב פפא אמר חוששין לקידושי' כו' נשאלתי מאאמו"ר עטרת תפארת ראשי הרב הג' שליט"א וזה תואר'. מעשה בא לידי שבא אלי בליעל אחד ואמר לי שקידש בתולה אחת בת יחידה של עשיר אחד היינו שהי' באל אשר בעו"ה רוקדין שם בחורים וגם בתולות ביחד ואז קידש את הבתולה בטבעת על אצבע בפני שלשה עדים. ותיכף הושבתי ב"ד של תלתא לגבות עדות וקראנו העדים שאמר ר' צבי בר' גדלי' והבחור משה בר' צבי והבחור צבי בר' מנחם מענדל וגם הבתולה קראנו ושאלנו אותם כדת זה שלא בפני זה בתו"ע באיליונ"ע ובכל תוקף האיומים והגיזומים וכולם הכחישו אותו לגמרי והעידו שלא ראו כלל שנתן טבעת על ידה ולא ראו כלל שום טבעת על ידה ולא שמעו כלל ממנו שום לשון קידושין אדרבה אמרו שראו שתיכף משכה ידה ממנו בחוזק וברחה ממנו כל זה העידו בפני הב"ד. וגם הבתולה הכחישה אותו לגמרי ואמרה ג"כ שתיכף משכם ידה ממנו וברחה וכאשר ראה אותה בליעל שלא הצליח בידו שכל כוונתו הי' שאבי הבתולה יתן לו הון רב שיפטור אותה בג"פ כאשר אמר לפני אנשים בק"ק וואסלאי שאם אבי' יתן לו שמונ' אלפים פר' אז יתן לה ג"פ אז אמר שיש לו עוד עד אחד צער אחד חייט ריק ופוחז שראה באותה מעמד שקידשה ותיכף שלחנו לקרותו כמה פעמים ולא רצה בשום אופן לבוא רק השיב לשליח ב"ד כרשע שאם יתן לו אבי הבתולה מעות אז יבוא להעיד כי הוא יודע ג"כ לאמור לטובת בתו כללו של דבר שלא רצה לבוא בשום אופן וכעת נסע לעיר אחרת אולם הבתול' מכחשת אותו לגמרי גם השלש' עדים מכחישים אותו לגמרי שלא הי' אז שום ענין קידושין באותו מעמד שהבליעל אומר. גם עד אחד העיד על אותו הנער ופוחז שמחלל שבת ועוד העידו עליו שגנב מעות ולא החזירם אולם הכל הי' שלב"פ כי לא רצה לבוא לב"ד בשום אופן. גם אותו בליעל בעצמו שאומר שקידשה והראה טבעת אחת ואמר שבזה קדשה ושאלתי אותו איך נשאר הטבעת בידו והשיב שבשעת שנתן הטבעת על אצבעה כשהי' מחזיק הטבעת ואגדו בידו משכה היא ממנו בחוזק ונשאר הטבעת בידו וא"כ הוא עצמו הודה שהי' בע"כ שמשכה ידו ממנו בחוזק וגם הודה שעדיין לא בא הטבעת לידה ממש שעדיין הי' הוא מחזיק בטבעת ואוגדו בידו עכ"ל השאלה של מר אבא שליט"א ופקד עלי לחוות דעתי הקלושה בזה ואת פקודתו הטהורה שמרה רוחי ויצאתי בעקבות של אאמ"ו שליט"א דפתח בכחא דהיתרא לסמוך על הכרעת רבינו הנו"ב במהד"ת חאה"ע סי' ע"ה דאם הלך המקדש למקום רחוק נחשב למקום דחוק ועיגון אשר כבר איפסקא הלכתא ברמ"א ז"ל באה"ע סי' מ"ב דבמקום דחק ועיגון יש לסמוך על דעת המקילין שהם רובא דרובא מקדמאי בתראי דבעד אחד אין חוששין לקידושין ושלא כדעת הסמ"ג לחוש לדר"פ אך קיי"ל כר"נ דאין חוששין וא"כ ה"נ שנתן עיניו בממון לבקש שמנה אלפים פר' ואולי יותר דבוודאי נחשב למקום דחק ועיגון דיש לסמוך על המקילין וכהכרעת הנו"ב עכת"ד אם כי מש"כ הנו"ב שם לדחות דעת הסמ"ג ולקיים פסק החולקין עלי' ומסוגיא דלעיל מ"ג ע"א וז"ל. ועוד נלע"ד טעם של כל הני גדולי הפוסקים דפסקו כר"כ הוא משום דאמרי' בד' מ"ג ע"א רב אמר שליח נעשה עד דבי רבי שילא אמרו אין שליח נעשה עד כו' מיתבי אמר לשלשה צאו וקדשו לי אשה אחד שליח ושנים עדים כדברי ב"ש וב"ה אמרו כולהו שלוחים הם ואין שליח נעשה עד עד כאן לא פליגי אלא בשלשה. אבל בשנים ד"ה לא כו' ע"ש. ומעתה אי ס"ד דקידושין מועלין בע"א א"כ גם בשנים פליגי דלב"ש אחד נעשה שליח והשני נעשה עד וב"ה סברי שניהם שלוחים ואין שליח נעשה עד א"ו דע"א בקידושין לא מהני וכיון דסתם גמ' אמר כן פסקו הפוסקים כן עכ"ל לדעתי העני' אין מכאן שום ראי' לסתור שיטת הסמ"ג כי הלא קושית הש"ס דקמקשה התם אבל בשנים דברי הכל לא הוא רק על רב דס"ל שליח נעשה עד והלא מבואר כאן בהא דאמר רב יצחק בר' שמואל בר מרתא משמי' דרב המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפי' שניהם מודים אמר רבה בר"ה המקדש בעד אחד בי דינא רבם אמרי אין חוששין לקידושי' מאן בי דינא רבה רב וא"ד אמר רבה בר"ה אמר רב המקדש כו' מאן בי' דינא רבה רבי כו' ע"כ הרי לכולהו לישני (דגם לחד לישנא דבי דינא רבה הוא רבי הלא רב הי' תלמידו ויעוין שבת קכ"ח וביצה מ' דרב ס"ל דבעד אחד אין חוששין לקידושין לזאת שפיר קאמר הש"ס בד' מ"ג אבל שנים ד"ה לא יען כי התם סובב והולך על רב ורב אמר להדיא דבע"א אין חוששין לקידושין אבל לא מוכח מכאן דסתמא דש"ס חולק על ר"פ וא"ש שיטת הסמ"ג דפ' כר"פ וכאמור:
וגם נלע"ד דאין לסמוך על מה שחידוש שם הנו"ב בגודל חריפתו שביאר שם הסוגיא והוליד מזה דגם לרא"ם וסמ"ג דחוששין לדברי רב פפא הוא רק ביחדוהו בפירוש שניה' המקדש ומתקדשת דהימנוהו כבי תרי יע"ש באריכות ובדבריו הנעימי' ולפ"ז בנידון דידן אף לדברי הבליעל דאותו עד שלא בא ראה שקדשה מ"מ מודה שהיא לא יחדוהו וגם הוא לא יחד אותו כי טען מקודם דכמה עדים ראו וא"כ לא הי' צריך לייחד אותו ולפ"ז לדברי הנו"ב לכ"ע אין לחוש גם לרא"ם וסמ"ג ז"ל. אמנ' אם כי גם החתם סופר בחאה"ע סי' ק"ד בד"ה ועוד נ"ל וחידש זאת מפירש"י ז"ל וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' צ"ב בשם השואל וקלסי' (אך דדחה זה מהמסקנא יע"ש) יע"ש לענ"ד פליאה על הני גאוני עולם שלא הביאו דברי המרדכי דמכילתין אשר מבואר היפוך זה וז"ל בסי' תקל"א בפ' האומר בספר החכמה בסי' שפ"ד כ' הרא"ם בתשובה דהיכא דאחד מן העדים לא ראה נתינת הטבעת אין לבטל בכך הקידושין חדא דחוששין לדברי ר"פ דאמר חוששין לקידושין ואע"ג דבה"ג פוסק כמאן דאמר אין חוששין מ"מ ראיתי מעשה ולא הי' כח ביד המתירין להוציאה בלא גט כו' עכ"ל הרי מבואר להדיא במקור האי דינא כי גם בלא יחדוהו חיישי' כי כאן הי' ב' עדים וא"כ לא ייחד אחד אדרבה חזר אחר שנים אך במקרה לא ראה אחד ומ"מ חשש לקידושין ע"י עד אחד ודלא כנו"ב ז"ל והחושש לדעת הסמ"ג ורא"ם ז"ל גם בכה"ג יש לחוש כנלע"ד ברור:
אבל באמת גם הנו"ב ז"ל שם לא סמך בנינו אך על יסוד סברות האלו ומסיק שם וז"ל ובאמת ב"ד הרבנים המאו' הג' גברו מאריות ופלפלו עמי והשיבו על קצת סברות וגם אני חזרתי והשבתי להם וכך דרכה של תורה מ"מ לגוף הדין אין צורך לכל הסברות הנ"ל דאטו בה"ג ור"ח ור"י ורא"ש ורמב"ם ורשב"א וסמ"ק וב"י ז"ל ושאר גדולי קדמונים שפ' כר"כ צריכין לדידי שאכריע להם או אביא ראי' לדבריהם הלא הם עמודי ההוראה כו' עכ"ל הרי דגלה דעתו הקדושה דלא סמך על חריפתו וסברותי' אך שם יסוד על מה דשיטתא דא הם רוב מנין ורוב בנין וזה קיים וחזק ושפיר יש לסמוך על הכרעתו וכמש"כ מר אבא שליטא:
ונלע"ד דיש עוד לדון בהיתרא דדא בתולתא בדרך ממ"נ דהנה בכאן מכחישתו ובכה"ג הלא מבואר ברמ"א ז"ל ז"ל בסי' מ"ב דבכה"ג במכחשת את העד לכ"ע אין לחוש וכמש"כ אאמ"ו שליט"א אם דמהר"ם פ' ז"ל החמיר גם בכה"ג הלא כתוב שם בח"מ סק"ד דגם מהרמ"פ ז"ל חזר בו ממה שרצה להחמיר בהכחשת בעל דבר יע"ש. אם כי בתשו' חכ"צ ז"ל סי' קט"ו צידד לומר דמהרמ"פ ז"ל לא חזר הלא העיד לנו אחריו הנו"ב במהד"ק סי' ס' דכדברי הח"מ כן הוא יע"ש ובפרט דזה תלי בחילוף הגרסאות בהא דאמרי' ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן ופירש"י ז"ל דאיכא חד סהדא כו' דלגירסא זו י"ל דהכחשת בע"ד לא מהני. אבל למה דהכריע הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד כהגירסא דפירושא דע"א בהכחשה מי מהימן קאי על הכחשת האש' א"כ מבואר דבמכחשתו פשיטא לי' להש"ס דלא מהימן (יעוין ב"ש בסק"ז דלשיטתא חדא הכחשת בעל דבר עדיף מהכחשת עד אחר יע"ש. והנה הנו"ב שם בסי' ס' כ' וז"ל (יעוין במגי' בט"ז סי מ"ב סק"ה כדברי הנ"ב) והנה יש לדקדק כיון דלכולהו אמוראי הקודמין אמרו אין חוששין איך שייך למיבעי מאי הוה עלה בדבר שאין בו ספק ואי משום דברי רב אחדובי בוודאי נדחין מכח הותסברא יהי' איך שיהי' אם בשביל הכחשת העד אם בשביל הכחשת האש' כו' א"כ איך שייך אח"כ לספוקי מאי הוה עלה וצריכין אנו לומר בהך מאי הוה עלה היינו מכח דברי רב יהודא שהי' אין ולאו ורפיא בידו או מכח דברי רבא דאותיב לר"נ ממשנתינו ומוקי לה למשנתינו בע"א ולא ס"ל לרבא דמיירי בהלכו למדה"י ומעתה בין אי האי אספיקא דר"י ובין אי קאי אקושיתו של רבא ליכא לספוקי רק במודים אבל במכחישים ליכא למ"ד לחוש שהרי ר"י בהדיא אמר שאין חוששין ורק במודים הוה רפיא בידו ורבא דאותיב ממשנתינו ומוקי בע"א הרי מבואר במשנתינו שרק זה שמודה נאסר. אבל היא שמכחשת מותרת בקרובי' וא"כ שהך מאי הוה עלה לא קאי רק במודים וע"ז אמר ר"פ חוששין וממילא במכחיש ליכא למ"ד דחוששין כו' עכ"ל הרי מוכרח לומר כי במכחיש לכ"ע אין לחוש ואם נרצה לחוש גם במכחיש אין לנו אך דרך הפ"י ז"ל בחי' בד"ה מאי הוה עלה דמפרש דקאי גם באין שניהם מודי' ויסודו על מה שביאר בפירש"י ז"ל בד"ה ע"א בהכחשה דכיון דרב יהודא דאמר דהמקדש בע"א דאין חוששין לקידושין מיירי באין מודין כי במודין אין ולאו רפיא בידו וא"כ רבה בר ר"ה דאמר משמי' דרב בהאי לישנא גופא המקדש בעד אחד אין חוששין היינו נמי באין מודים אלא שאחד מכחיש וע"ז סובב והולך כל הסוגיא וגם המאי הוה עלה וא"כ גם במכחישתו קאמר ר"פ דחוששין יע"ש:
אמנם לפירושא דא הדרא הוכחת הנו"ב הנ"ל מסוגיא דלעיל בד' מ"ג להכריע כר"כ דאין לומר דיען דהסוגיא אזדא שם לרב דאמר אין חוששין לקידושין בע"א לזאת קאמר הש"ס דבשנים ד"ה לא וכמש"כ לעיל כי לפי' הפ"י ז"ל דרב דאמר אין חוששין מיירי במכחשת אבל בשניהם מודים ס"ל כר"פ או דאין ולאו רפיא בידי' וא"כ אמאי פשיטא לי' להש"ס לעיל דבשנים ד"ה לא וכקושית הנו"ב ועכצ"ל יען דפשיטא לי' לסתמא דש"ס דהלכתא כר"כ וכמש"כ הנו"ב ולפ"ז בעד אחד ומכחשת אותו אין חוששין בדרך ממ"נ כי אם נימי כפי' ספ"י ז"ל דלפ"ז גם במכחשת ס"ל לר"פ דחוששין הלא מוכרח לומר דסוגיא דש"ס כר"כ והלכתא כוותי' דגם בשניהם מודים אין חוששין בע"א ואם רמי כפי' הנו"ב דלפ"ז אין הכרח מסתמא דסוגיא ד"ה כר"כ וי"ל דחוששין לדר"פ וכנ"ל הלא לפ"ז מוכח דבמכחשת גם לר"פ אין חוששין וא"כ במכחשת ועד אחד ממ"נ אין חוששין וכדאמרן:
ויש עוד מקום לומר דבנידון דידן במכחשת לכ"ע אין לחוש כי נודע דזה כלל גדול שאין דבר שבערוה פחות משנים עד שתמהו דמאי איצטרך רב יהודא לאשמעי' דבע"א ואין שניהם מודים אין חוששין דמלתא דפשיטא היא ותי' הפ"י ז"ל בחי' (ומש"כ שם הטעם דחוששין בע"א דכמו שמהני לשבועה ה"נ מהני עכ"פ ע"א לאשוי ספק דקידושין ומסיק וז"ל ונראה טעמא דמ"ד דחוששין לקידושין והיינו דספק מיהו הוי) להצריכם גט כדאשכחן דהוי ספק לענין שבועה ע"כ צ"ע כי מריהטת הסוגיא נראה דלאו מטעם דאנו מסופקין אם האמת כדברי העד לזאת אין חוששין לקידושין. אך הטעם יען דאין דבר שבערוה פחות משנים ולזאת גם בהיא והוא מודים דאמת כדברי העד מ"מ אין חוששין ואיך נימי דטעמא דמ"ד דחוששין יען שמשו ספיקא וצ"ע לי כעת לפום ריהטא להבין דברי הפ"י ז"ל) וז"ל מיהו כבר כתבתי בחי' גיטין בריש פ"ק גבי כתב בכתב ידו ועד אחד דאיכא למימר דהכא לענין קידושין נהי דהמקדש לא מהימן לכונס' כיון שמכחישתו אפ"ה סד"א דמצרפין עדות המקדש לבהדי עד אחד לאוסרה לעלמא דהא מ"מ איכא תרי סהדי שאינה פנוי' ובכמה דוכתי קיי"ל פלגינין דיבורא אפ"ה אשמעי' ר"י דאין חוששין כלל ואפי' חששא דרבנן נמי ליכא דכיון דהו"ל בעל דבר ממש ונוגע בעדותו לית בי' מששא בסהדותא דידי' עכ"ל הטהור ולפ"ז רב פפא דס"ל באמת דחוששין גם בע"א ונימי כי גם במכחישתו ס"ל הכי עכצ"ל מטעמא שכ' מרן הפ"י יען כי נהי דלכונסה לא מהימן יען כי נוגע בעדותו עבורו. אבל פלגינין דיבורא ולצרף עדות המקדש לבהדי עד אחד לאוסרה לעלמא יען כי לאוסרה לעלמא לא נחשב לנוגע בעדות ולפ"ז י"ל דזה רק היכי דרוצה באמת לכונסה אבל לאוסר' אין לו שום נגיע' אבל בנידון דידן דכל מגמת כוונתו של הבליעל הלזה הי' לאוסרה לעלמא למען להוציא ממון כדי להתיר' ע"י ג"פ אין לך נוגע בעדותו גדול כזה ואיך נצרף עדותו לעדות של העד להחשיבם לתרי וא"כ אין שום סברא וגם סלקא דעתא לחוש במכחישתו כנלע"ד ומלתא בטעמא קאמינא לדברת הפ"י ז"ל:
וכל זה לרווחא דמלתא כי בעיקר הדין הלא כבר הסכימו גדולי האחרונים בתשובותיהם להלכה למעשה דבמכחישתו לכ"ע אין לחוש וכאשר האריך בזה מר אבא שליט"א (גם בשו"ת שו"מ שם בסי' צ"ב הורה כן להלכה למעשה) ומבואר ג"כ בבה"ט ופ"ת שם יע"ש וא"כ גם אם הי' העד עומד לפנינו והיא מכחישתו לא היינו משגיחין בו (בפרט כאן דאיכא ג' עדים שהעידו כי באותו מעמד לא הי' קידושין כלל ומעדותם נראה דאין לומר כי לא ראינו אינו ראי' והעד ראה מה שהם לא ראו כי ראו את בריחתה ולא ראו טבעת וגם לא שמעו לשון קידושין בפרט שאין העד לפנינו האם נחוש למה שאומר אותו בליעל כי יש לו עד אחד וכבר הארכתי בס"ד בחי' לב"ב ד' קל"ה והעליתי כי לא זו בהוא אימר שקדשה ופלוני ופלוני הם עידי' ואינם לפנינו דלא משגיחין בו אך גם זו ביצא קול לסייע לאמירתו כל שלא הוחזק בב"ד אין לחוש ושלא כמש"כ בהגהות חכמות שלמה ז"ל בסי' מ"ו יע"ש בחידושיי ואם דהתם היכא דאיכא לברורי בטורח קל מבררינין כמבואר בפ"ת בסי' מ"ב ס"ק ט"ז ותליי בחקירות הדיינים וכמש"כ הב"ש יע"ש נלע"ד דבאומר דיש לו ע"א א"צ לברורי גם בטורח קל כי לא מיבעיא לדידן דבמקום דחק או עיגון אין אנו חוששין כלל לדעת הסמ"ג ורא"ם ז"ל וכפסק הרמ"א ז"ל א"כ קיי"ל דבדעבד שרי והיכי דבדעבד שרי לא בעי' לברורי (בפרט כעין נידון דידן דגם אם הי' עומד העד לפנינו והיא מכחישת לא היינו משגיחין בו א"כ למ' לן לאטרוחי בי דינא בחנם. אך לזה י"ל דבפניו לא תעיז להכחישו) אך גם לדעת הסמ"ג ורא"ם ז"ל דחששו לדר"פ גם במקום דחק ועיגון מ"מ נלע"ד דא"צ לברורי היכי שאומר שיש לו אך עד אחד. ומלתא בטעמא קאמינא יען כי גם הם לא החליטו כר"פ נגד כל הני אמוראי. אך יען דהש"ס לא הכריע לזאת החשיבו לספיקא דדינא לחוש לדר"פ וא"כ איכא ס"ס שמא שקר בפיו ואין לו גם עד אחד ואת"ל דאמת כדבריו שמא הלכתא כר"כ דבע"א אין חוששין לקידושין ואם כי לרשב"א ז"ל גם בס"ס היכא דאיכא לברורי מבר' והש"ך בכללי ס"ס פסק כוותי' ובאין הפסד בדבר מ"מ כאן א"צ לברורי. חדא דאיכא חזקת פנוי' עם הס"ס ובס"ס וחזקה דעת התוה"ש בסי' קפ"ה סק"א לחד תירוצא דלכ"ע א"צ לשאול וכן דעת הנו"ב. חדא ועוד קאמינא כי לדעת המהרי"ט ז"ל הובא בנו"ב שם במהד"ת סי' ע"ה גם לר"פ אין חוששין לקידושין בע"א רק מדרבנן ובס"ס בדרבנן לכ"ע אין צריך לברר וכמש"כ הנו"ב במהד"ק חיו"ד סי' מ"ג יע"ש ועוד בה שלישי' עפמש"כ הפ"ת שם ביו"ד בכללי ס"ס בשם רש"ל ונו"ב ורע"א ז"ל דגם אם לאחר הבירור ישאר לנו ספק אחד אז לכ"ע א"צ לברר וסומכין על הס"ס יע"ש וא"כ ה"נ אף אם יאמר העד כדבריו שקדשה הלא ישאר לנו ספק זה דאין אנו יכולין לברר לדעת הסמ"ג אם הלכתא כר"כ או כר"פ ובכה"ג לכ"ע אין צריכין לברר לזאת נלע"ד דבאומר דיש לו עד אחד שקדש' גם בטורח קל אין מחויבין לברר לכ"ע כנלע"ד ברור:
אמנם כל דבריי המה רק לדינא למקום אחר. אבל בנידון דידן אין אנו צריכין לכל זה כי נתברר כי רק בעלילה בא למען הוציא ממון והביא עדים לסתור דבריו ומן הקרובי' אנו דנין על הרחוק כי גם אותו עד הי' אומר כן כאשר נראה מתשובתו לשליח ב"ד וגם פיו של אותו בליעל הכשילו להעיד על עצמו שגם לדברי' הי' בעל כרחה שברחה ממנו ופה שרצה לאוסר' התירה. וכל העדי' והיא מכחישים אותו (ולקול פשיטא דאין לחוש כי הקול ושוברו עמו כי נתברר בב"ד שיסודו יסוד שקר אשר אין לו רגלים ולא קיימא ופשיטא דמבטלין אותו וכאשר כ' אאמ"ו שליט"א) פשיטא דאין כאן שום חשש קידושין מכל הלין טעמי שביאר אדוני אבי מורי ורבי שליט"א ומה שביארתי אנכי בעניי בס"ד ואת פקודת מר אבא שליט"א הנני לקיים לצרף גם דעתי העני' לדעת כהד"ג ולא אפונה כי הגיע עוד תשובה מרב אחד שאין כאן חששא כלל וכלל דקידושין ובתלתא הוי חזקה חזקת פנוי' כדמעיקרא ומותרת להנשא לכל גבר דיתיצבייין כנלע"ד להלכה למעשה בעזהש"י: