חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת קידושין · דף נח:
גמ'. האומר לחבירו צא וקדש לי תנא מה שעשה עשה אלא שנהג בו מנהג רמאות ותנא דידן הלך נמי דקתני הלך ברמאות מאי שנא הכא דקתני האומר לחבירו ומ"ש התם דקתני האומר לשלוחו כו' ע"כ ויש לפרש דהא דקאמר הש"ס מאי הלך. הלך ברמאות הוא הקדמה להקושיא דמ"ש הכא וכו' עפמש"כ התוס' כאן דקמ"ל דמקודשת לשני אף דאמר השליח לאשה בשעת קידושין דפלוני שלחני לקדשך ובתוך כך אמר לה הרי את מקודשת לי והיא ידעה דקדשה לנפשי' דמקודשת דהו"א דהא דקאמר לי לצורך משלחו קאמר קמ"ל דלא יע"ש. ולפ"ז יש מקום לדחות קושית הש"ס ולומר דבשליח כיון דאיכא חזקה דשליח עושה שליחותו אם אמר לה מקודם שפלוני שלח לו לקדשה ואח"כ אמר לה הרי את מקודשת לי סתם לצורך משלחו קאמר ולזאת לא תני האומר לשלוחו אולם הרשב"א ז"ל בחידושיו שדי נרגא בתירוץ התוס' דא"כ איך קאמר הלך ברמאות יעוין תפארת שמואל ופ"י דכיון דעשה שלא כהוגן הוי אמינא דאפקעי' רבנן לקידושין מיני' קמ"ל דלא יע"ש ובר"ן ז"ל וזה קשר דברי הש"ס ותנא דידן הלך נמי דקתני הלך ברמאות וא"כ א"א לומר דמיירי באמר לה מקודם שפלוני שלח לקדשה ואח"כ אמר לה סתם הרי את מקודשת לי כי א"כ לא הלך ברמאות וכמש"כ הרשב"א ז"ל וא"כ קשה מ"ש הכא דקתני האומר לחבירו ולא קתני האומר לשלוחו דכיון שלא אמר לה מקודם שפלוני שלח לקדשה א"כ אין סברא לדחות ולחלק בין שליח לאחר. אולם זה הוא רק לשלול שלא לדחות הקושיא בסברא דחיקה כי לקושטא קיי"ל דגם בשליח ואמר לה מקודם שפלוני שלח לקדשה ואח"כ אמר סתם לי כיון שהבינה מקודם שמקדש אותה לעצמו מקודשת לשני כמבואר בטוש"ע אה"ע סי' ל"ה יע"ש: