חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת קידושין · דף לד.
תוס' ד"ה ותפילין וציצית כתב וז"ל ותימה היכי חשוב ציצית מ"ע שהז"ג למ"ד ציצית חובת טלית הוא כיון דכלי קופסא חייבין בציצית והתם ליכא זמן גרמא כלל דבין ביום בין בלילה חייבין כו' ופי' הפ"י ז"ל דקושית' הוא למ"ד דחובת טלית הוא א"כ אמאי קרי לי' בברייתא כאן מ"ע שהז"ג ובהא מלתא דחובת טלית הוא או חובת גברא הוא לא אשכחן בי' פלוגתא דתנאי ותי' וז"ל ומיהו לולי דבריהם הי' נ"ל דוודאי פלוגתא דתנאי הוא דהא בהא תליא דר"ש דפוטר בנשים ומסיים בה מפני שמ"ע שהז"ג הוא וודאי סובר דחובת גברא הוא והו"ל מ"ע שהז"ג מוכח דרבנן דמחייבי לנשים בציצית ע"כ היינו משום דס"ל חובת טלית הוא והו"ל מ"ע שלא הז"ג עכ"ל וע"ד הפלפול יש להביא סמוכין לזה דמאן דס"ל דציצית חובת טלית הוא ס"ל דנשים חייבות בציצית והו"ל מ"ע שלא הז"ג. דהנה דעת ר"ת ז"ל בכתובות מ' ורא"ש ז"ל בה' ציצית כ' כיון דהתורה התירה כלאים בציצית גם בלילה דלאו מצוה היא ג"כ שרי. והקשה הקובץ בפ"ג מה' ציצית דלפ"ז מאי אמרינן ביבמות ד' ע"ב ולתנא דבי ר' ישמעאל טעמא דכ' רחמנא צמר ופשתים הא לא"ה כלאים בציצית הו"א דאסר' רחמנא והכתיב ועשו כו' ותכלת עמרא הוא כו' יע"ש ולשיטתם מאי קשיא הלא י"ל אי לאו סמוכין הו"א דדמי לבגדי כהונה דלא שרי רק בשעת חיובו לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' כלאים ופ"ת מה' כלי המקדש וכ' שם שכן הקשה המהר"ם ברב"י ז"ל.
וי"ל דהנה השאג"א בסי' מ"א הקשה על שיטת רש"י ז"ל בעירובין צ"ו דאיסור דבל תוסיף משוי לי' כמשאוי מהא דאמרי' במנחות כ"ח ד' ציצית מעכבן זא"ז ור' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות ואמרי' שם ל"ת מאי בינייהו. רבינא אמר דר"ה איכא בינייהו דאמר ר"ה היוצא בטלית שאינו מצויצת כהלכתה בשבת חייב חטאת ולר"י אם הטיל ל"ג ולא ל"ד פטור דהו"ל מצויצת כהלכתה לר"י. וקשה הלא גם לר"י במטיל ל"ג ולא ל"ד עובר על בל תגרע כדאמרי' בזבחי' פ"ט גבי הניתנן מתן ארבע שנתערבו בניתנן במתן א' דאם נותן במתנ' א' עובר על ב"ת ואע"ג דקיי"ל הניתנן במתן ד' שנתן במתנה א' יצא וה"נ גם לר"י דד' ציצית אין מעכבות מ"מ אם הטיל ג' ציצית עובר על בל תגרע וליתי איסור דב"ת ולשוי לי' משאוי כמו בל תוסיף וגם לר"י יתחייב יע"ש ותי' בעלי מפה"י דר"י ס"ל דציצית חובת טלית הוא ע"כ אפילו לא הי' לובשו נמי עובר על בל תגרע וא"כ במה דלובשו אינו איסור מוסף ממה שלא הי' לובשו ולזאת לא משוי הלבשה למשאוי עכ"ד מבואר לפ"ז דר"י ס"ל דציצית חובת טלית הוא. וא"כ הוי מ"ע שלא הז"ג וגם בלילה זמנם ואף נשים חייבות ולכך אין לומר לר"י דאתי סמוכין להתיר כלאים גם שלא בשעת חיובו יען דליכא שעה שפטור מציצית ומיושב קושית הקובץ ויש סעד לשיטת הפ"י ז"ל דלמ"ד דציצית חובת טלית הוי מ"ע שלא הז"ג אם כי יש ליישב קושית הקובץ דא"א לומר דעיקר הסמיכות אתי לרבות שגם בלילה מותר אם שאין זמן ציצית דא"כ יקשה האי וראיתם אותו דאתי למעט כסות לילה למה לי הלא נודע זה מדאיצטרך סמיכון להתיר כלאים בציצית שלא במקום מצוה דהיינו בלילה וכה"ג כ' התוס' לקמן ע"ב ד"ה סד"א למה שהבינו רוב המפרשים (יעוין בחי' ליבמות ד' ע"א) הלא הפ"י ז"ל פי' פירוש אחר דאין לומר כיון דמוכח מהוכחה דלא נצטרך קרא וא"כ לשיטתו יש סעד לשיטתו דכאן וכאמור:
שם תוס' ד"ה מעקה כ' וז"ל תימה לרב"י בכל הני כתיב לאו במעקה כו' וכו' וי"מ דמ"מ איכא נפקותא כשיהי' לאשה לקיים מ"ע כו' אך הקשה הר"י כו' משום דיו"ט עשה ול"ת (יעוין פסחים ה' דאמר רבא ש"מ מדר"ע תלת. וש"מ הבערה לחלק יצאת ויע"ש בפי' הר"ח ז"ל ובאיגרא רמה שם דמוכח דס"ל לר"ע דיו"ט עשה ול"ת והאי ת"ר הוא סתם תוספתא שהוא ר' נחמי' ואליבי' דר"ע כנודע ושפיר הקשה הר"י מא"י ויעוין שבת כ"ד ע"ב) כו' ע"כ וי"ל בישוב קושית התוס' ע"פ כלל הרמב"ם ז"ל בריש ה' תמורה דאם הלאו שוה בכל והעשה אינו שו"ב לא הוי דינו כלאו הניתק לעשה ולוקין עלי' יע"ש וא"כ נ"מ רבתא דאם לא הי' הנשים חייבות במ"ע גם האנשים הי' לוקין על הלאו יען דהעשה אינו שוה בכל והלאו שוה בכל וממילא דגם הנשים הי' לוקין מהיקשא דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה (יעוין ריש תמורה ובשו"ת שאג"א סי' פ"ב וביבמות פ"ד) לזאת אשמעי' דכיון דהוי מ"ע שלא הז"ג גם נשים חייבות ושוב הוי דינו כלאו הניתק לעשה וק"ל: