חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת קידושין · דף כו:
תוס' ד"ה מעשה כר"ג פי' בקונט' ר"ג לא תרם ושכח ולא נתן רשות לתרום והי' ממהר לתרום בעודו בספינה שהי' ירא שמא יאכלו בני אדם ויסמכו עלי' שתרם כו' ואמר ר"ת ששעת הביעור הי' שהי' צריך לבער מעשרותיו מתוך ביתו וליתנם לבעליהם כו'. וא"ת ולמה אינו מזכיר תרומה גדולה בההיא מעשה דר"ג וי"ל משום דחטה אחת פוטרת את הכרי מה"ת ושמא הפרישת' קודם שיצאו מביתו כדי לצאת ידי איסור דאורייתא ונתנה לכהן ולא נהירא וכי לא הי' לר"ג לחוש לאיסורא דרבנן כו' ע"כ ונראה דקושיתם הוא רק לפיר"ת ז"ל כי לפירש"י ז"ל שפי' ששכח ליתן רשות לתרום ולא ששכח לתרום (יעוין חי' פ"י ז"ל) י"ל שהוא לא שכח לתרום רק הוכרח לנסוע ולא הי' לו זמן לתרום. אמנם ליקח חטה אחת מהכרי דלזה א"צ זמן בוודאי לקח ולא נשאר רק איסור דרבנן ואין כאן רק ספיקא דרבנן דשמא יאכלו וקיי"ל ספק דרבנן לקולא אם דאיכא לברורי א"צ לברורי מדינא לדעת רובם ככולם מן הפוסקים כמבואר בשערי המלך הובא בפ"ת ביו"ד סי' ק"י (יע"ש בש"ך בכללי ס"ס סי' ל"ה דאנו חוששין לדעת הרשב"א ז"ל בס"ס בדאורייתא היכא דאין הפסד בדבר יע"ש) יע"ש ול"ק על פירש"י ז"ל. אמנם לפיר"ת ז"ל שהי' שעת הביעור והי' וודאי איסור שפיר הקשו התוס' דא"ל דלא חשש ר"ג לאיסור דרבנן וק"ל: