חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת קידושין · דף יט:
גמ'. ורבנן האי לאמה מאי עבדי לי' האי מיבעיא לי' לכדתניא לאמה מלמד שמוכרה לפסולים] והלא דין הוא ואם מקדשה כו' מה למקדש לפסולים שכן אדם מקדש את בתו כשהיא נערה ימכרנה לפסולים שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה ת"ל לאמה מלמד שמוכרה לפסולים ע"כ ויש לדקדק בהא דגרסי' לעיל ד' ע"א גופא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות לכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות אמר רבה בא זה ולמד על זה כו' ע"כ ולרבנן קשיא דנכתוב ויצא' חנם או אין כסף בלחוד ואנן ידעי' דקאי על נערות מדאיצטרך לאמה לאשמעי' שיכול למוכרה לפסולים ולא די בק"ו יען דיש לסתור מה למקדשה לפסולים שכן אדם מקדש את בתו כשהיא נערה תאמר במכירה שאין מוכרה כשהיא נערה וא"כ מוכח מכאן דויצאה חנם קאי על ימי נערות (יעוין תוס' לקמן ל"ד ע"ב ד"ה סד"א ובחי' פ"י ז"ל שם) וי"ל דרבנן לא דרשי הדרש דיוד דאין כסף ובעי' קרא דאין כסף לאשמעי' דכסף קידושי לאבי' ומקרא דויצאה חנם ידעי' שפיר שיוצאה בסמני נערות. ובזה יש מקום ליישב דקדוק לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' עבדים ה' ד' ה' שכ' וז"ל יתירה אמה העברי' היא יוצאה בסימנין כיצד כגון שהביאה סימנין ונעשית נערה יוצאה לחירות כו' שנאמר ויצאה חנם רבה לה הכתוב יציאה אחרת בחנם יתר על העבד מפי השמועה למדו שהיא הבאת סימני נערות כו' ע"כ ויש מהדיוק דנהי דמפני דכתיב אין כסף ג"כ שהוא מיותר ידעי' שיוצאה בסימני נערות ויצאה חנם קאי גם על סימני נערות מ"מ ידוע דרך הרמב"ם ז"ל שלא לשנות מלשון הגמ' ובש"ס איתא דאין כסף קאי על סימני נערות ולמה שינה מלשון הש"ס ולהאמור א"ש כי הרמב"ם ז"ל לשיטתו שם בה' י"ב שמוכרה לפסולין כרבנן וסובב והולך לשיטתו שפסק בה' י"ו כרבנן שאם מכר את בתו ע"מ שלא ליעד אם רצה האדון לייעד מייעד וא"כ האי לאמה מיותר וא"א לומר כר"א דאתי לאשמעי' שמוכרה לקרובים כי בה' י"א שם פסק שאין מוכרה לקרובים ועכצ"ל דלאמה אתי לאשמעי' שמוכרה לפסולים וא"כ ממילא מוכח מויצאה חנם בלחוד שיוצאה בסימני נערות וכנ"ל. אמנם זה רק לפלפולא בעלמא אבל קושטא דמלתא נלע"ד דאי לאו קרא דאין כסף הוי אמינא דאינו יוצאה בסימני נערות וקרא דלאמ' הוי מוקמי' כר"א דמוכר' לקרובים. אבל לפי האמת דכתיב אין כסף לאשמעי' דיוצאה בסימני נערות אז יש מקום לרבנן לומר דאין מוכרה לקרובים וקרא דלאמה אתי לאשמעי' דמוכרה לפסולים כי מק"ו לא אתיא וכמבואר וזה פשוט ואמת: