חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת פסחים · דף צה.
ת"ר ככל חוקות הפסח כו' ואין לי אלא מ"ע מ' ל"ת מנין ת"ל לא ישאירו ממנו עד בוקר ואין לי אלא ל"ת שניתק לעשה מ' ל"ת גמור מנין כו' וכו' בכללי דלא ישאירו ממנו עד בוקר מה קא מרבה לי' לא תוציא ממנו דדמי לי' דהאי מ פסל בנותר והאי מופסל ביוצא בפרטי' מאי קא ממעט לי' לא יראה ולא ימצא ע"כ ופירש"י ותוס' ז"ל דדמי לי' דהוי לאו הניתק לעשה יע"ש ולזאת תמהו על הרמב"ם ז"ל דפ' בפ"א דחו"מ ה' ג' דבקנה חמץ בפסח לוקה יען שעביד מעשה ולא הוי נל"ע דא"כ איך מפרש הסוגיא. אבל האמת היא כי הרמב"ם ז"ל אזיל בפירושו של ר"ח ז"ל שפי' וז"ל וממעט יראה לך שאור דדמי לי' דהא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וזה לאו שאין בו מעשה (אם כי לפעמים משכחת דאית בי' מעשה אבל רוב פעמים אין בו מעשה וכמש"כ השאג"א בסי' פ"ב יע"ש ואולי הי' ראה שכוון לפי' הר"ח ז"ל ה' שמח) כו' עכ"ל אבל לא הוי נל"ע וכשיש בו מעשה לוקין עליו וכשיטת הרמב"ם ז"ל.
והנה נודע קושית הפ"י בביצה ובשו"ת נו"ב מהד"ת חא"ח סי' צ"א ושאר אחרונים בהא דפליגי ב"ש וב"ה בריש ביצה דב"ש ס"ל שאור בכזית וחמץ ככותבת וב"ה ס"ל דזה וזה בכזית ואמרי' שם בד' ז' ע"ב דבאכילה כ"א לא פליגי דבכזית כי פליגי לענין ביעור. דלר"י ביומא ע"ד דס"ל ח"ש אסור מה"ת א"כ מאי נ"מ בפלוגתתם דלאיסורא גם בח"ש אסור ולחיובא גם בככותבת אינו לוקה יען שהוי לאו הנל"ע לשיטת רש"י ותוס' ז"ל יעוין בדבריהם שהאריכו בזה למעניתם ואנכי בעניי אומר בפשיטות כי על ר"י בוודאי דלא ק' כי אדרבה י"ל דאזדי לטעמייהו במה דפליגי במכות ט"ו ושאר דוכתי דר"י ס"ל דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה ור"ל ס"ל דלוקין כי לר"ל דס"ל דלוקין על לאו שאין בו מעשה א"כ א"א לפרש הברייתא כפי' הר"ח ז"ל ועכצ"ל כפירש"י ז"ל דהוי להנל"ע וא"כ אין שום נפקותא לחיובא בפלוגתא דב"ש וב"ה ועכצ"ל דפליגי לענין איסור ומוכח דח"ש מותר מה"ת וכן הוא שיטתו באמת ביומא שם. ולר"י דס"ל דח"ש אסור מה"ת וא"כ עכצ"ל דב"ש וב"ה פליגי לענין חיוב מלקות כי לאיסורא גם ח"ש אסור מה"ת ועכצ"ל דלא הוי לאו הנל"ע הלא באמת ס"ל דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה ויפרש הברייתא כפי' הר"ח ז"ל וא"ש:
גם בשיטת הפוסקים הר"י ורמב"ם ז"ל מיושב שיטתם בשיטתם כי הר"י ז"ל דס"ל דלאו דב"י הוי נל"ע כמבואר לעיל כ"ט ע"ב בד"ה ר"א מיושב בשיטתו דס"ל דבפחות מזית אינו חייב בביעור כמבואר לעיל בתוס' בד' מ"ה בד"ה כאן בפירושו שם (וזה דוחק ולא ניתן להאמר דדוקא בפחות מכזית משהו בטל כי זה אין לו שחר. ועכצ"ל יען דהוי פחות מכשיעור וא"כ לב"ש גם כזית הוי פחות מכשיעור) וכ"כ בשמו הב"ח בסי' תמ"ב יע"ש והרמב"ם ז"ל דס"ל כדעת רש"י ורי"ף ז"ל דגם חצי זית חייב לבער וכמש"כ שם הב"ח (יעוין ברמב"ם ז"ל בפ"ב מה' חו"מ וברא"ש ז"ל בפ"ג דפסחים ובכ"מ שם ובטוש"ע שם ובמג"א סקי"ב) מיושב בשיטתו דס"ל דלוקה על לאו דב"י וב"י וכאמור. אמנם יש מקום לקושיא זו לשיטת רש"י ז"ל דס"ל דחייב לבער בח"ש וס"ל דהלאו דב"י וב"י הוי נל"ע. וי"ל דנ"מ לפי מה דפ' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שבועות ה' ז' ובטוש"ע יו"ד סי' רל"ח (יע"ש ב"י וב"ח ובש"ך ס"ק ו') דשבועה חלה על ח"ש יען דליכא לאו ולא עשה אך איסורא בעלמא כמבואר בתוס' שבועות כ"ב כ"ג יע"ש וא"כ איכא נפקותא מעלייתא בפלוגתא דב"ש וב"ה. אח"כ מצאתי באו"ח במכילתן בסופו שתי' ג"כ כן ויש עוד נ"מ דבחשוד על ח"ש דהוי רק איסורא בעלמא אינו חשוד לאיסור עשה (יעוין פמ"ג בפתיחתו לה' שחיטה בשרש הב' יע"ש) ולאו יען כי החשוד לדבר הקל אינו חשוד לאיסור החמור כמבואר ביו"ד סי' קי"ט. או דנ"מ להא דמאכילין את החולה במקום שמותר פחות מכשיעור כמבואר באו"ח סי' תרי"ח או דנ"מ לפירש"י ז"ל לעיל מ"ה דבפחות מכשיעור בדפנות אינו חייב לבער ובכשיעור חייב לבער. ואיכא נ"מ אם השיעור הוא בכזית או ככותבות ויש עוד נ"מ טובי ולק"מ. כנלע"ד פשוט: