חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת פסחים · דף נ.
בתוס'. ד"ה מקום שנהגו ומשמע התם דמדאורייתא אסורה ע"כ ולכאורה נראה כוונת המשמעות הוא מהא דיליף הירושלמי דמותר מואספת דגניך ואם איתא דאינו רק מדרבנן אין ראי' מן הקרא כי מה"ת שרי. ולפ"ז יהי' מכאן סתירה לכללו של הט"ז באו"ח ויו"ד דכל דבר המפורש בתורה אין כח ביד חכמים לאסרו וכ"כ קצת אחרונים. אבל י"ל בשנדייק בלשונם שכ' ומשמע התם ולא כ' ומשמע מכאן דהוי קאי על לשון הירושלמי שהביאו ולזאת נראה לפרש כוונתם שהוכיחו מילפותא דירושלמי דיליף התם איסור מלאכה מקרא דתזבח את הפסח ולא ס"ל כמש"כ הר"ן ז"ל דאינו אלא אסמכתא אך דהוי ילפותא גמורה. ואין מכאן סתירה לכללו של רבינו הט"ז ז"ל:
וראיתי באור חדש שהקשה דלפ"ז דאיסור מלאכה הוי מה"ת א"כ איך יליף ר"ע לעיל בד' ה' דתשביתו הוא מעיו"ט דביו"ט הבערה ביו"ט מי שרי ועכצ"ל דס"ל אך חלק דאל"כ ק' ואימא מצפרא כמבואר שם הלא עדיין ק' הא לאחר שש נמי אסור מה"ת במלאכה והאי הוי הבערה שלא לצורך עכ"ק יע"ש (ואינו כעת תי') וי"ל דהנה ר"ח ז"ל שם פי' מה דקאמר הש"ס. וש"מ הבערה לחלק יצאת דאי ס"ד ללאו יצאת תיתי עשה דהשבתת חמץ דנדחה הלאו דהבערה ע"כ וכוונתו היא דאם לחלק יצאת הוי אב מלאכה והוי עשה ול"ת (יעוין בחי' רשב"א וריטב"א ז"ל בסוגי' דעליה ובאיגרא רמה בחי' למכילתן בד' ה') כדאמר ר"א בשבת כ"ה וקיי"ל כוותי' (יעוין ברמב"ם ז"ל פ"א מה' יו"ט) ולא דחי אותם עשה דהשבתת חמץ. והנה איסור עשיית מלאכה אם דילפי' מתזבח את הפסח דדוקא בעשייתו תעסוק ולא בעשיית מלאכה והוי לאו הבא מכלל עשה מ"מ הלא כ' המל"מ בפ"א מה' נ"ב בשם הרשב"א ז"ל דלאו הבא מכלל עשה קילא ונדחית מפני עשה מפורשת וא"ש וכמובן:
אברא כי התוס' לעיל בד"ה לחלק נאדו מפי' הר"ח ז"ל אבל י"ל דטעמם הי' מפני דקרא דתשביתו מיירי בכל גווני גם באין לו אש וכמש"כ שם בדיבור הקדום דמיירי בכל ענין וצריך לעשות הבערה לשרוף את החמץ ולא הוי בעידנא דמעיקר לאו מקיים עשה (ודעת הר"ח ז"ל י"ל דהוא כדעת הרנב"ר ז"ל בפ"ב דב"מ בנ"י שם דמכשירי מצוה הוי כבעידנא והתוס' ס"ל כדעת רבינו יהוסף הלוי ז"ל יע"ש) אמנם כאן בעשיית מלאכה כיון דבעשה הקל ל"ב בעדנא כמש"כ התוס' לקמן נ"ט בד"ה אתי עשה בשם ר"י ז"ל (וי"ל דמש"כ התוס' כאן ומשמע התם הם דברי ר"י ז"ל) ופשוט דאם דלענין דחי' לאו הבא מכלל עשה דינו כלאו מ"מ לא חמור מעשה מפורשת ול"ב בעדנא כי באמת קילא מעשה מפורשת אך דכיון דהוי ל"ת והוי שוא"ת נדחית מפני עשה דהוי קום ועשה (וכ"כ בק"א בשאג"א סי' ל"ג יע"ש שהאריך) ויוכל לעו העשה דהשבתה ולדחות הלאו הבא מכלל עשה דעשיית מלאכה אם דלא הוי בעדנא. וא"ש. אמנם כעת נלע"ד דמעיקרא דקושיא ליתא (וספר או"ח אין תי' לעיין בו) כי הלא סבת איסור מלאכה הוא שלא יעסוק רק בעשיית הפסח כדדרשי' תזבח את הפסח בעשייתו תעסוק ולא בעשיית מלאכה. וגם שריפת החמץ נחשב לעסק עשיית הפסח כי אין לזבוח את הפסח על החמץ וזה פשוט: