חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת פסחים · דף ט:
תוס' ד"ה ספק גררוהו האי שעתא וא"ת האי בור היכא קאי אי ברה"ר אפי' בח' אחת טהור ואי ברה"י מאי משני כו' והתנן כל ספיקות וספיקי דספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י טמא וי"ל דגרירת חולדה וברדלס הוי ס' הרגיל כדפי' לעיל ע"כ ולכאורה טעמא בעי דכשיש עשרה ספיקות שקולין יגרעו משני ספיקות ואחד מהם ס' הרגיל וי"ל עפמש"כ התוס' בבבא בתרא נ"ה ע"ב בד"ה ר"א מטהר וז"ל ור"ת מפרש דפליגי דרבנן מטמאו אפי' בכמה ספיקות משום דמן הדין אפי' בחדא ספיקא טהור דאוקמה אחזקה וילפי' מסוטה דטמא וא"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקא דהא אפי' בחדא ספיקא הוה לן למימר דטהור ע"כ ולפ"ז י"ל דווקא ספיקות השקולין אינם מועילים כיון דראינו דס' השקול אינו מועיל אם כי מן הדין היו מהני לפי הכלל בשאר דוכתי משא"כ בספק הרגיל ושכיח דהוי כרוב (יעוין תוס' ע"א ד"ה ואת"ל) וקרוב לוודאי בזה אין לנו לימוד שלא יועיל שפיר אוקמינא אדינא דין תורה דמהני. ובדברי התוס' י"ל שמה שהשיג הכ"מ בפ"ט מהט"מ על הראב"ד ז"ל בהשגתו על הרמב"ם ז"ל שהי' לו לומר בטעם דין זה דהוי ס"ס וכ' שם הכ"מ ועי"ל הא דאין ידוע אם הפילה דבר המטמא לא חשוב ס"ס משום דרוב מפילות דבר המטמא הן מפילות ע"כ ולדברי התוס' י"ל דגם הראב"ד ז"ל ס"ל סברא זו ומ"מ כ' שפיר דהוי ס"ס כי אם כי הס' דשמא הפילה רוח לא הוי ס' השקול ושכיח לאיסורא דרוב המפילות דבר המטמא הן מפילות לעומת זה הספק דשמא חולדה וברדלס גררוהו שכיח ועוד יותר מרוב להיתירא דוודאי גררוהו ובצירוף שניהם הוי ס"ס מעליא וכמובן וצ"ע לפ"ז דהוי רק ס"ס חדק"ל דאי ברה"י גם בס"ס טמא ואי ברה"ר גם בס' אחד טהור ובפרט לדעת הכ"מ דלא הוי ס"ס צ"ע ליישב קושית התוס' ולדברי מנ"ל יש ליישב קצת וכמובן:
שם גמ': תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינ' אי מצה שקל אי חמץ היינו תשע חניות כו' והקשה הפ"י ז"ל דלפי' ר"י ז"ל דהסוגיא מיירי בדין אכילה א"כ מאי קמ"ל הלא מלתא דפשיטא הוא דמ"ש מנבלה ושאר איסורים דאמרי' כל קבוע כמע"מ דמי יע"ש וי"ל דקמ"ל דאף דחמץ יש לו שעת הכושר קודם פסח ויש היתר לאיסורו לאחר הפסח א"כ יש מקום לומר דהואיל דקבוע חידוש הוא (יעוין ש"ך יו"ד ק"י ס"ק י"ד) אין לך בו אלא חידושו אבל לא בחמץ דיש היתר לאיסורו קמ"ל דמ"מ אמרי' בי' כל קבוע כמע"מ דמי. ויעיון במהרלב"ח ז"ל סי' י"ז כעין ישוב זה על הרמב"ם ז"ל:
שם. בתוס' ד"ה היינו שתי קופות הך סוגיא דמדמה בדיקת חמץ לשתי קופות לא אתי כר"ל דמוקי בשלהי הערל להך דשתי קופות היינו כשרבו החולין על התרומה אלא כר"י דלא בעי התם רביי' דלדידי' א"ש דמדמי חמץ לההיא וכולה שמעתתא מיירי שהככר כ"כ גדול דליכא למימר אכלתי' עכ"ל ודקדק האור חדש דמלשון התוס' משמע דתלי אי איירי בככר גדול או קטן בהאי דאתיא הסוגיא כר"י או כר"ל ולכאורה אין קישור זל"ז יע"ש שהאריך. וי"ל דהנה המג"א בסי' תל"ט סק"ג הקשה דאמאי בככר קטן מותר מטעם ס"ס שמא נטל מצה ואת"ל חמץ ס' שמא אכלו הלא קיי"ל ביו"ד סי' ק"י דבעי' שיוודע שני הספיקות ביחד והא כיון שנטל בפנינו ונכנס לבית תיכף נולד הס' הראשון ולאח"כ נולד ס' השני שמא אכלו וכן הקשה הפ"י כאן ותי' שם המג"א בשני פנים אחד דכיון דאיסור חמץ אינו חל עד חצות א"כ באותה שעה נודעו שני הספיקות ביחד ולפ"ז אם אירע כן לאחר שש לא מהני ס"ס זה א"נ כיון דבעוד שאנו רואין החמץ בפי העכבר ל"ש לומר שיבדוק אלא אחר שנתעלם מן העין חל חובת בדיקה שמא הניחה אותו בבית ואז חל ג"כ ס' השני שמא אכלו עכ"ד יע"ש ולתי' הראשון דלאחר שש וגם בככר קטן מחויב לבדוק יש מקום לומר כי הסוגיא יבוא גם כר"ל כי הלא טעמא דר"ל דבעי תרומה דרבנן וגם רביי' יען דס"ל דלא שרי רק בתרי דרבנן א"כ יש מקום לאוקמי בככר קטן ובלאחר שש דג"כ איכא תרי דרבנן כי מה"ת בביטל בעלמא סגי לי' וחיוב הבדיקה אינו אלא מדרבנן וגם מה"ת איכא ס"ס אם שנודע הס' הראשון מקודם רק מדרבנן לא הוי רק ס"ס אבל מה"ת הוי ס"ס מעליא וכמבואר בפמ"ג ביו"ד שם סי' ק"י בדוכתי טובא יע"ש. אמנם התוס' ס"ל כתי' השני של המג"א דבככר קטן בכל גווני שרי גם לאחר שש וע"כ צ"ל דהסוגיא מיירי רק בככר גדול דליכא למימר אכלתי' וליכא אלא חד דרבנן וא"כ עכצ"ל דהסוגיא לא אתי כריש לקיש רק כר"י וכאמור וא"ש.