חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת עירובין · דף ב:
בתוס' ד"ה ואב"א. וז"ל וא"ת מאי פריך שאני פתח החצר דהוה לי' צורת הפתח דהכלונסות היו על גבי ווי העמודים שהקלעי' תלויים בהן וי"ל דאמר לקמן דצוה"פ שעשאה מה"צ לא עשה ולא כלום ועוד כו' ע"כ וכ"כ בזבחים נ"ט ע"ב בד"ה ואומר וז"ל ועוד י"ל דשער החצר לא הו"ל צוה"פ שהכלונסות הי' על הווין שקביעין בעמודין מבחוץ ואמרי' התם בפ"ק צוה"פ שעשאה מה"צ לא עשה כלום עכ"ל מכאן סתירה מבוארת למש"כ הגאון הרי"ש ז"ל בשו"ת שואל ומשיב סי' פ"ח וז"ל וגם לא הוה צוה"פ שעשאה מן הצד דלענין הטעליגראף נעשה כהלכתו ושאני צוה"פ שעשאו מה"צ דעשאו לשם צוה"פ ואמרינן דלא עבדי אינשי בכה"ג משא"כ כאן כו' כו' ואף דצוה"פ שעשאו מה"צ לא מועיל היינו משום שעשה מעשה להיפך ועשה מה"צ גלי דעתי' דלא עשאו לשם צוה"פ אבל כל דנעשה מאליו או לסבה אחרת כנ"ד דהטעליגראף נעשה לסבה אחרת פשיטא דאינו פסול עכ"ל הרי מבואר מהתוס' היפוך דבריו (מלבד שלענ"ד גם סברתו לא מסתברא כלל) כי הלא הכלונסות כוונת הנחתן הי' בעבור תליית הקלעים על גביהן ומכל זאת כ' התוס' כיון שהוא מה"צ לא נחשב לצוה"פ הרי דבכל גווני לא מהני צוה"פ מן הצד. ועוד ראי' ברורה לענ"ד מהא דאמרי' לקמן י"א ע"א מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שנעץ ד' קונדסין בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים ואמר ר"ל כדרך שהתירו לו לענין כלאים כך התירו לו לענין שבת ר' יוחנן אמר לכלאים התירו לו לענין שבת לא התירו לו במאי עסקי' אילימא מן הצד והאמר ר"ח צוה"פ שעשאה מה"צ לא עשה ולא כלום אלא על גבן וכו' לא לעולם בעשר ומן הצד ובדרב חסדא קא מיפלגי ע"כ ועתה אם איתא כסברת הגאון הנ"ל א"כ אמאי ס"ל לר"י דלענין שבת לא התירו הלא צוה"פ נעשה לכלאים דמהני גבי' צוה"פ מה"צ ונעשה כהלכתו. ובכגון דא לסברתו מהני גם לשבת ומדחזי' דלא"ה הוא אך דס"ל לר"י דלא התירו לענין שבת מוכח דגם אם נעשה צוה"פ לסבה אחרת דלתכלית עשייתו נעשה כהלכתו מ"מ לא מהני לשבת ומכח שני ראיות ברורות אלו נלע"ד דאין לסמוך (גם שמעתי וראיתי בספרי גדולי זמנינו שחלקו עליו) כלל וכלל על היתר זה אך בעי' על גביהן ממש גם בנעשה לסבה אחרת כנלע"ד פשוט וברור להלכה ולמעשה בס"ד: