חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת עבודה זרה · דף עו.
גמ' גזירה קד דירה שאינה בת יומא משו קדירה בת יומא כו'. יעוין פמ"ג ביו"ד סי' ק"ג בש"ד ס"ק י"ז דכלי חרס יש לאסור ג"כ לאחר מעל"ע גם במקום הפסד מרובה מכח דברי הג"ה אשרי כאן דלגזירה שאב"י אטו ב"י גם כ"ח יש לאסור יע"ש. ונלע"ד די"ל היכי דהאיסור הוא רק באין ה"מ אבל בהפסד מרובה שרי י"ל דגם הפמ"ג יודה להתיר כ"ח שאב"י גם בליכא ה"מ כי ליכא למיגזר אטו ב"י כיון דבדעבד שרי מעיקר הדין גם בב"י כנודע הכלל דבמקום שמותר בה"מ כשר מעיקר הדין וגם באיסור דרבנן יש דיעות להתיר יען דהוי גזירה לגזירה יעוין פתחי תשובה יו"ד סי' קכ"ב ונהי דלא קיי"ל כן אבל במקום דשרי מעיקר הדין אם דחוי מצוי וקרוב לטעות (יעוין ט"ז יו"ד סי' צ"א סק"א) י"ל דלא גזרי ומטעמא דהוי לכתחלה חין לאסור כאן יען דלית ליה תקנה בהגעלה הוי כדעבד וכמש"כ הפוסקים כנלע"ד וצ"ע:
ועפ"י סברא האמורה י"ל ג"כ בנבלע משהו של בשר או להיפך בכלי שמבשלין בו לבשר ולחלב **(הנקרא פאריווע)** אם דרך של אותו כלי להשתמש בו בשפע הרבה שיש בו ס' דשרי לכ"ע כי בכאן ל"ש קושית המחמירי' שמבואר בטוש"ע יו"ד סי' צ"ט וסי' קכ"ב דנגזור אטו שמא יבשל ולא יהיה בו ס' כי אף אם יזדמן פעם אחד כך שרי בדעבד מפני דאיכא ל"ט בר ל"ט דבדעבד שרי גם לדידן ואין כאן מקום לגזור וכנ"ל ויעוין בט"ז סי' צ"ט ס"ק ט"ו ובפמ"ג שם ובש"ך סי' קכ"ב סק"ג כנלע"ד וצ"ע:
ודע כי מה דשינה הש"ע דבסי' צ"ט סעי ז' החשיב קדירה לכלי שדרכו להשתמש בשפע היתר ולא התנה שתהיה גדולה ובסי' קכ"ב התנה שתהי' גדולה כי בסי' צ"ט כתב איסור משהו שנבלע בקדירה ונגד בליעת משהו לא בעי' קדירה גדולה משא"כ בס' קכ"ב כ' איסור מיעוט שנבלע בכלי כו' כמו קדירה גדולה נגד איסור מיעוט שהוא יותר מבליעת משהו בעי' גדולה וכן מדיוק לשון הרשב"א ז"ל כי בתה"ק שמשם העתיק לשונו הטור בסי' קכ"ב דנקיט לישנא דאיסור מיעוט התנ' שנבלע בקדירה גדולה אבל בתה"א שהובא בב"י שם כלשון הש"ע בסי' צ"ט דמיירי בבליעת משהו כ' קדירה סתם וכ"נ מלשון הריב"ש ז"ל שהובא בב"י בסי' צ"ט יע"ש וזה פשוט:
ואגב ראיתי בישיע"ק ז"ל שם סק"ז שכ' דהתוס' דפסחים ל' בד"ה לישהינהו לא היה יכולים ליישב קושיתם עפ"י שיטת הרשב"א ז"ל כי דווקא לדידן דקיי"ל מב"מ ברובא א"כ בשום פעם א"א לבוא לידי איסור גם במינו לכך שרי לבטל משא"כ לרב דאסור במינו לזאת גם שלב"מ אסור כיון שאפשר לבוא לידי איסור עכת"ד יע"ש ולא הבנתי כלל שיחתו של אותו גאון ז"ל דהלא מקור האי היתרא שלמד הראב"ד ז"ל הוא מש"ס ע"ז ל"ג גבי קנקנים של עכו"ם דישראל נותן לתוכו מים. אם כי יין אסור מפני דבמינו אוסר בכ"ש כמו שתי' הט"ז קושית הרא"ה ז"ל) ומ"מ שלב"מ שרי אם כי יש לדחוק וליישב קצת. אבל לא רציתי לכנוס בפרצה דחוקה יען כי מה דקשיא להישיע"ק דלמה לא לא משני התוס' הכי לק"מ כי יש לומר דס"ל כדעת הפוסקים החולקים על הראב"ד ורשב"א ז"ל ורשב"א ז"ל באמת לשיטתו מיישב הכי קושית התוס' במ"ה בית רביעי שער ד' ובתשובה סי' רכ"ב כ' דהראב"ד ז"ל למד מסוגיא זו ג"כ דינו. אך במ"ה שם כ' אח"כ לפרש הסוגיא בשיש בה כדי נתינת טעם לזאת הוכרח לישוב אחר על קושית התוס' יע"ש ובפמ"ג בסי' צ"ג בש"ד הובא ג"כ דבריו יע"ש וק"ל: