חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת סוכה · דף לא.
בפירש"י ז"ל בד"ה לא מקשינין. לא הוקשו ללמוד זמ"ז ולא ניתן לדרוש מעצמו מכל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק"ו ע"כ יעוין בתוס' ובחי' ריטב"א ז"ל שחלקו על פירש"י (יעוין ביעיר אוזן במערכת ס' סק"ג) ז"ל ובשיטת רש"י ז"ל נפל מחלוקת בין גדולי האחרונים הכנה"ג בכלל ק"ו אות ב' כ' בשם המהר"ם די בוטין ז"ל דלרש"י ז"ל כ"ע לא דרשי היקש מעצמו וכל המדות לבר מק"ו והסכים שם עמו וכן הוא דעת הליכות עולם. אמנם היבין שמועה והכפות תמרים כאן ומהר"י בן לב ומל"מ בפ"ב מה' ק"פ הסכימו דרש"י ז"ל לא כ"כ אך אליבא דר' יהודא דלא דרש בעלמא סמוכין מעצמו רק היכי דמוכח או מופנה ה"ה היקש אינו דורש מעצמו. אבל במוכח או מופנה גם ר"י דורש מעצמו וכמש"כ הכ"ת והיעיר אוזן במערכת ה' ס"ק מ"א בשם הזכרון יעקב יע"ש ובגנת וורדים כלל ו' ומלא הרועים בח"ב אות א'. וראיתי בהגהות מצפה איתן כאן שתמה על דבריהם מפירש"י ז"ל בסנהדרין ומנחות שכ' ג"כ דאין דורשין היקשא מעצמו דמשמע דלר"ע הכי הוא כי דוחק לומר דהסוגיות אתיא כר"י שלא כהלכתא יע"ש. ויש ליישב דבריהם דהנה ז"ל רש"י ז"ל בסנהדרין ע"ג ע"א ד"ה היקשא הוא שהוקש רוצח לנערה המאורסה וכל היקש וגז"ש המופנית הרי הוא כמפורש במקרא ועונשין ממנו לפי שלא ניתן למידרש מעצמו אבל מק"ו שאדם דן ק"ו מעצמו אע"פ שלא קבלו מרבו אין עונשין ממנה ע"כ והבין המצפה איתן דכוונת רש"י ז"ל במש"כ שלא ניתן למדרש מעצמו שלא לדרוש רק בקבלה מרבו הלמ"מ ונראה לו כן מדמסיק רש"י ז"ל אבל ק"ו שאדם דן ק"ו מעצמו אע"פ שלא קבלו מרבו אין עונשין ממנה. אבל לענ"ד נראה כוונת רש"י ז"ל מדלא כ' שלא ניתנה למדרש מעצמו אלא בקבלה מרבו דכוונתו הוא דבהיקש וגז"ש שאינו מופנה זה מיקרי שאנו דורשין מעצמינו לא מבעיא היקש דאנו דורשין מעצמינו גם בלי קבלה מהלמ"מ אך אף גז"ש שיש לנו ע"ז קבלה מחלמ"מ כיון שאינו מופנה דיכולין להשיב כמבואר בנדה כ"ב ע"ב יתייחס הדרשה לחז"ל (והא דנמסר הגז"ש יעוין בשושה"ע כלל א' ובמלא הרועים ח"ב בביאור פרטי גז"ש) וכן היא באמת דעת השושה"ע שם דאין עונשין מגז"ש שאינו מופנה יע"ש אמנם במופנה לא ניתנה למידרש מעצמו כי מוכרח מהקרא לדרוש ההיקש או הגז"ש והוי כמפורש בקרא ולכך עונשין ממנה. ולפי פירוש זה. אין סתירה לדבריהם וכאמור.
אמנם במנחות פ"ב ע"ב בד"ה זאת אומרת כ' וז"ל מדלא פריך הכי אין משיבין על ההיקש אע"ג דאיכא למיפרך בי' כגון הכא דאדם דן ק"ו מעצמו ואין אדם דן גז"ש והיקש מעצמו אלא א"כ למדה מרבו ורבי מרבו הלמ"מ עכ"ל הרי מבואר בדברי רש"י ז"ל דאין אדם דן היקש אלא א"כ קבלה מהלכה דנלע"ד די"ל דהנה מבואר בש"ס ב"ק ס"ג ע"ב (ק"ו ע"ב) דגם בסמוכין בתרי פסוקין אין משיבין כמבואר שם בפרש"י ז"ל ולרבנן דדרשי סמוכין עכצ"ל טעמא דאין משיבין הוא דכיון דפעם אחת גילתה לנו תורתינו הקדושה לדרוש סמוכין בכ"מ ועמש"כ הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ז"ל בחידושיהם ביבמות בסוגיא דעלי' יע"ש) ולזאת אין משיבין על הסמוכין וא"כ כש"כ דאין משיבין על ההיקש דעדיפא מסמוכין. אבל ההיכרח לרש"י ז"ל לפרש דאין אדם דן היקש מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו הוא מפני דהתם קאי הסוגיא לר' אליעזר דהי' מתלמידי ב"ש כמש"כ התוס' בנדה ז' ע"ב בשם הירושלמי (וגם רש"י ז"ל מודה לזה. אך בפירושא מחולק עם ר"ת ז"ל) וכיון דלשיטת רש"י ז"ל במנחות מ' ב"ש לא דרשי סמוכין מסתמא גם לר"א ס"ל כוותייהו כמבואר בשבת קכ"ח וביצה מ' דמסתמא תלמיד ס"ל כרבו וכ"כ המלא הרועים להוכיח מפירש"י ז"ל בחומש פ' נח דר"א לית לי' סמוכין אלא היכי דמוכח או מופנה יע"ש ולדידי' הוכרח רש"י ז"ל לפרש טעם זה דלא נתנה למדרש מעצמו אך מקבלה מרבו כי לדידי' לא גילתה התורה לדרוש סמוכין אף היכי דאינו מוכח או מופנה וגם היקש לא דרש כ"א בקבלה מרבו מהלמ"מ כר' יהוד לשיטת רש"י ז"ל אבל לרבנן גם רש"י ז"ל מודה דדרשי היקש מעצמן וכדעת הגדולים הנ"ל וא"ש: