חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת נזיר · דף לז.
גמ'. ולרבנן מבב"ח לא גמרי' דחידוש הוא כו' אלא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי ומבשל לי' בשולי אסור כו' ופירש"י ז"ל בפסחים מ"ד ע"ב ד"ה תרי לי' וז"ל שוריהו בחלב כל היום שרי כלומר מותר לשרותו בתוכו ואי עובר עלי' ואפי' על אכילתו דלא אסרה תורה אלא דרך בישול ואפי' יהיב בי' טעמא ומיהו דרבנן אסור ע"כ ויש מהדיוק קצת בהוספת מלת כלומר דמותר לשרות גם לכתחלה. וי"ל כי כיוון בזה ליישב קושית העולם שהקשו לשיטת רש"י ז"ל בפסחים ע"ו דלא אמרי' כבוש רק בחומץ וציר א"כ מאי חידושא דבב"ח דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שרי הלא בכ"מ אין כבוש כמבושל רק בחומץ וציר (יעוין ב"י יו"ד סי' ק"ה. ובשו"ת השיב משה סי' ל"ו) אם כי לכאורה י"ל עפמש"כ הישיע"ק ביו"ד שם דגם לשיטת רש"י ז"ל שלא אמרי' כבוש כמבושל לבד מחומץ וציר הוא רק דאינו נ"ט בכדי שיאסור בנ"ט אבל בליעת משהו א כא יע"ש וכבוש מפליט ומבליע כמבואר ביו"ד שם וטפה חלב שנבלע בבשר נעשה נבל' ובב"ח כ"ע מודי' דאפשר לסוחטו אסור וכשנסחט אח"כ להחלב הוי מב"מ דגם באלף לא בטיל לשיטת רש"י ז"ל בחולין ק"ט ומ"מ מותר מה"ת מפני דאינו נאסר רק דרך בישול זה חידושו וא"ש רש"י ז"ל לשיטתו. אמנם גם לי לא נהירא תי' זה ונלע"ד די"ל דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת הראב"ד ז"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת וגם היכי דא"א לבוא לידי נ"ט מ"מ אמרי' אין מבטלין (יעוין טוש"ע יו"ר סי' קכ"ב צ"ט ובט"ז וש"ך שם) וזה שרמז רש"י ז"ל בלשונו הזהב כלומר מותר לשרותו בתוכו פי' דמותר לשרותו גם לכתחלה ואף דאין לבטל איסור לכתחלה מה"ת ועכ"פ בליעת משהו מבטל ועכצ"ל דלכך שרי מפני דלא אסרה תורה אלא דרך בישולי וזה חידושו. ומש"כ אח"כ ואפי' על אכילתו כו' ואפי' יהב בי' טעמא משכחת לה כגון שנכבש בשר בחלב עם חומץ ביחד וא"ש:
והנה נודע כי דעת רש"י ז"ל בחולין צ"ח והרמב"ם ז"ל (יעוין פ"א מה' חו"מ וב"י באו"ח סי' תמ"ב ובפט"ו מהמ"א ובב"י יו"ד סי' צ"ה) דטכ"ע הוא רק מדרבנן והקשו העולם מהא דאמרי' בש"ס בכורות ו' ע"ב וחלב דבהמה טהורה מנלן דשרי אילימא מדאסר רחמנא בב"ח הא לחודי' שרי ואימא חלב לחודי' אסור באכילה ומותר בהנאה בב"ח בהנאה נמי אסור ולר"ש דשרי בהנאה משכחת לי' למלקי על בשולי' כו' ולשיטתם מאי ראי' מבב"ח הלא י"ל דאיצטרך לאסור בב"ח גם טעמא משא"כ בשאר איסורים ונלע"ד די"ל בהקדם עוד קושיא שהקשיתי מהא דאמרי' בכתובות ס' ע"א. וז"ל יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא כו' ת"ל את הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור יכול מוציא את החלב שאינו שו"ב ולא אוציא את הדם שהוא שו"ב ת"ל הוא הוא טמא ואין דם מהלכי שתים טמא אלא טהור ע"כ וכ' שם רש"י ז"ל וז"ל ל"א זה זה טמא כו' דכתיב אך את זה לא תאכלו זה מיעוטא הוא (יעוין מ"מ בפ"ב מהמ"א) ע"כ מבואר לפ"ז דאיכא תרי מיעוטי מיעוטא דזה ומיעוטא דהוא להוציא רלב ודם של מהלכי שתים כי מחדא הוי אמינא דווקא למעוטי חלב ממלכי שתים שאינו שו"ב היינו שמותר בטהורה וא"כ מאי הקשה הש"ס וחלב דבהמה טהורה מנלן דשרי הלא מכאן מוכח ג"כ דשרי וי"ל דשאלת הש"ס קאי לרבנן דר"ש דהת' דס"ל שטמא הנולד מן הטהור טהור דדרשי' גמל טמא הוא הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא וא"כ לא נשאר רק מיעוטא דזה ושפיר פריך הש"ס וחלב מנלן דשרי (והא דקאמר הש"ס ולר"ש דשרי בהנאה פי' אף אם נימי דרבנן ס"ל בהא כר"ש שמותר בהנאה) והנה רבנן דר"ש אין לומר שהם ר' יהודא סתם בר פלוגתי' דר"ש (יעוין רש"י ז"ל עירובין ל"ו ע"ב ותמורה ל"ג ע"א) כי א"כ איך קאמר הש"ס הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב דמאי ניחותא דאיכא מ"ד דסובר כן כיון דר"י ור"ש שניהם ס"ל איברי' מתפרקין ונעשה דם כמבואר בנדה ט' ע"א ועכצ"ל שרבנן הם ר"מ שהוא סתם מתני' דטמא הנולד מן הטהור טהור ור"מ ס"ל דם נעכר ונעשה חלב ולפ"ז מיושב קושית העולם כי התוס' שם בפסחים בד"ה ורבנן כ' דלר"מ דס"ל בע"ז ס"ז דנטל"פ אסור שפיר יליף טכ"ע בכל האיסורי' מגיעולי מדין יע"ש וכיון דכאן אזלי הסוגיא אליבא דרבנן דר"ש שהם ר"מ שפיר יליף הש"ס דחלב שרי מבב"ח כי דווקא לדידן דקיי"ל נטל"פ מותר פ' רש"י ורמב"ם ז"ל דטכ"ע בשאר איסורים דרבנן משא"כ לר"מ דס"ל נטל"פ ג"כ אסור גם הם מודים דס"ל טכ"ע בכל האיסורים מה"ת וכמש"כ התוס' ואי קשיא לך דאיך אפשר לומר דסוגית הש"ס קאי לר"מ דס"ל דם נעכר ונעשה חלב א"כ מאי ראי' מבב"ח דלעולם אימא לך דאסור משום דם אך בבשלו דקיי"ל דם שבשלו דרבנן ומה"ת שרי לזאת איצטרך לאסרו מפני בב"ח הלא רש"י ורמב"ם ז"ל לשיטת' דס"ל דם שבשלו מה"ת ושפיר י"ל דשקלא וטריא דש"ס קאי אליבא דר"מ. אמנם התוס' לשיטתם דס"ל דם שבשלו דרבנן ועכצ"ל כי לא קאי הסוגיא רק אליבא דר"מ וכמש"כ בשו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' ל"ו אלא דקאי גם לר"ש (והם סוברים כפי' הראשון של רש"י ז"ל בכתובות שם) והדק"ל אמאי לא קאמר הש"ס דאיצטרך לאסור בב"ח גם טעם לזאת ס"ל שבכל איסורים טכ"ע מה"ת ומיושב שיטת כל אחד בשיטתו וכאמור וא"ש: