אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת נזיר

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת נזיר

מסכת נדרים

דף יב:

גמ'. אר"י בר"י אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחתו וכיון דלא פריש כו' איתבי' ר"ל לר"י קן סתומה שפרחה גוזל אחד מהן לאוויר העולם כו' א"ל קאמינא אנא אשה דלא ניידא ואמרת לי את איסורא דנייד כו' ע"כ ויש לעיין באיזה סברא פליגי ר"י ור"ל וי"ל ע"ד הפלפול דאזדי לטעמייהו במה דפליגי ביומא ע"ד דר"י ס"ל דח"ש אסור מה"ת ור"ל ס' ח"ש מותר מה"ת. והוא דהנה הרמב"ם ז"ל פ' בפ"ח מהמ"א ה' י"א דכל קבוע כמע"מ דמי ובפ"ד מה' רוצח ה' א' פ' דמתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתת ב"ד. והוא כתנא דבי חזקי' יע"ש בכ"מ ותמה הפמ"ג ביו"ד סי' ק"י בש"ד ס"ק י"ד לפמש"כ התוס' בכתובות ט"ו ע"א ד"ה פרט שלתנא דבי חזקי' לית לן לימוד על הקבוע א"כ מאין הוציא הרמב"ם ז"ל דין קבוע יע"ש וי"ל ע"פ מה שראיתי בספר דרכי יושר בחי' לע"ז שכתב דלמ"ד דס' דאורייתא מה"ת לקולא א"כ ק' קושיא הידוע בהא שאמר הקרא רק עץ מאכל אשר עץ תדע אותו תשחית וגו' דמשמע דאם לא תדע דמספקא לך אסור הלא רוב אילני סרק הם וניזל בתר רובא. ואין לומר מפני דהוי ס' חסרון ידועה (דגם לס"ס לא מצרף דעדיף מרובא כמש"כ הרשב"א ז"ל סי' ת"א. יעוין יו"ד סי' נ"ג פ"א צ"ח ק"י) ולא מהני רובא כי למ"ד דס' מן התורה לקולא מסתבר דכיון דלא אסרה תורה רק וודאי איסור גם ס' חסרון ידועה מה"ת ספיקא הוי ולקולא הוא מה"ת ועכצ"ל מטעם קבוע שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (והוי כשתי חתיכות וכו' כי יש שתי מיני אילנות) ולפ"ז מוכח מכאן דין קבוע עכת"ד יע"ש. ונודע כי הרמב"ם ז"ל ס"ל ס' מה"ת לקולא ויש ללמוד מכאן דין קבוע. אמנם אם כן הוא מוכח שגם באין האיסור ניכר הוי קבוע מה"ת כי בכאן אין ניכר האיסור ובזה אזדי פלוגתא דרבוותאי לשיטתם כי הרמב"ן ז"ל דס"ל ג"כ כרמב"ם ז"ל דס' מה"ת לקולא (יעוין כ"מ פ"ט מהט"מ) ס"ל דגם כאן בקבוע דאשה אם שאין האיסור ניכר מ"מ הוי קבוע מה"ת כמבואר בר"ן ז"ל פ' התקבל (יעוין מ"מ פ"ט מהמ"א ה' ו' ובב"י באה"ע סי' ל"ה וש"ע שם) אבל תוס' ור"ן ז"ל לשיטתם דס' מה"ת לחומרא (יעוין כו"פ בבית הספק ובפמ"ג בדיני ס"ס אות כ"ה ופ"י בכתובות ט' בתוס' ד"ה לא צריכא שכן הוא שיטת התוס') וא"כ אין אנו מוכרחין לתי' דקבוע דכאן כי י"ל מפני דהוי חסרון ידועה ולזאת ס"ל דאין קבוע מה"ת רק בניכר האיסור דומיא דתשעה ישראלים ומצרי אחד ביניה' כי קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו (יע"ש בש"ך כ"ק י"ד) ובזה י"ל דפליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל דמה"ת הוי קבוע גם באין ניכר ולזאת אסור בכל הנשים שבעולם מפני דהוי קבוע משא"כ בקינין דניידי ולא הוי קבוע אבל ר"ל ס"ל דגם בכאן אה דלא ניידי מ"מ כיון שאין ניכר האיסור לא הוי קבוע (וי"ל דר"ל לא ס"ל הסברא דקנסו אותו חז"ל וכשיטת הרמב"ן ז"ל יעוין ב"ש באה"ע שם סק"ו) ושפיר הקשה מקינין כי שניהם לא הוי קבוע לשיטתו. ולטעמו אזיל דס"ל ח"ש מה"ת שרי והא דתניא כל חלב לרבות כוי וח"ש הוא רק אסמכתא בעלמא. כי אל"כ וכי איצטרך קרא לרבויי ספיקא (ולא ס"ל דכוי ברי' בפ"ע הוא יעוין חולין פ' פ"ד) וכמבואר בש"ס יומא שם אמנם התוס' שם הקשו מהא דאמרי' בבכורות נ"ח עשירי וודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק ומשאר דוכתי יע"ש ותי' התוס' יוה"כ שם וחילק דהיכי שבא הקרא ללמד שנלך בס' לקולא ל"ש איצטרך קרא לאתויי ספיקא כי מצד הסברא הוי אמינא דיהי' לחומרא מפני דס' מה"ת לחומרא. אבל בכוי דאתי קרא להחמיר שפיר פריך הש"ס איטצרך קרא לאתויי ספיקא הלא בלא"ה ס' מה"ת לחומרא (יעוין חי' ר"ן ז"ל בחמש שיטות חולין כ"ג ע"ב) יע"ש ולפ"ז ר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת וקרא אסמכתא בעלמא הוא כי אל"כ צריך קרא לאתויי ספיקא ס"ל ס' מה"ת לחומרא. ולכך ס"ל דאינו ניכר האיסור לא הוי קבוע וכנ"ל. אמנם ר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת והא דתניא כל חלב לאתויי כוי וח"ש הוא דרשה גמורה ועכצ"ל דס"ל ס' מה"ת לקולא (אם כי אנן קיי"ל דח"ש אסור מה"ת וגם ס' מה"ת לחומרא. הלא מובן מאליו כי כ"ז לא נאמר רק לפלפולא בעלמא לדעת הפוסקים דס' מה"ת לקולא וניחא לומר כי ר"י דקיי"ל כוותי' ס"ל הכי) ומצד הסברא הוי אמינא לקולא ושפיר בעי' קרא לאתויי ספיקא להחמיר (יע"ש בתוס' יוה"כ) וכיון דס"ל ס' מה"ת לקולא לזאת ס"ל כדמוכח לפ"ז מקרא דוכל עץ וגו' שגם באין האיסור ניכר הוי קבוע מה"ת וכאמור:

דף כג:

תוס'. ד"ה בת לאו דווקא נקיט בת בנו וכן בחלק דאמר בתו של עגלון לאו דווקא אלא הרבה דורות היתה אחר עגלון כו' והקשה המהרש"א ז"ל בח"א בב"ק ל"ח דהלא מבואר שם דלא הותר המלחמה במואב מפני רות שהי' צריכה לצאת וא"כ איך הותר לעשות מלחמה בזמן עגלון יע"ש ויש ליישב דברי התוס' כי לכאורה קשה הלא לא יפלא מד' דבר להציל אותו האיש אשר יצא ממנו רות ושלא לאסור המלחמה בכללות האומה אבל י"ל עפמש"כ הילקוט שמעוני בשופטים ג' בשם התנחומא שבזכות שקם עגלון מלך מואב מכסאו מפני כבוד ד' זכה שיצא ממנו שלמה שישב על כסא ד' למלך ולזאת הניח הוא יתברך שמו כללות האומ' כדי שיהי' מקום להמלך שלהם לזכות זה (כי אין נותנים מלמעלה בלא זכות בפרט לאומות) וכיון שזכה רק עגלון לזה שוב הותר המלחמה והקב"ה שמר את פרידה הטובה להוציאה ולמש"כ המפרשים לפרש דבזכות הפרידות הגין עליהם שלא לעשות עמהם מלחמה (יע"ש בב"ק בפ"י ג"כ י"ל דהגנה הוא דווקא שלא להתחיל ולילך עליהם למלחמ' אבל בזמן עגלון שהי' אז ישראל נכנעים ונדחקים תחת יד מואב והמלחמה היתה להציל את ישראל מידו זה בוודאי שרי וק"ל:

דף לז.

גמ'. ולרבנן מבב"ח לא גמרי' דחידוש הוא כו' אלא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי ומבשל לי' בשולי אסור כו' ופירש"י ז"ל בפסחים מ"ד ע"ב ד"ה תרי לי' וז"ל שוריהו בחלב כל היום שרי כלומר מותר לשרותו בתוכו ואי עובר עלי' ואפי' על אכילתו דלא אסרה תורה אלא דרך בישול ואפי' יהיב בי' טעמא ומיהו דרבנן אסור ע"כ ויש מהדיוק קצת בהוספת מלת כלומר דמותר לשרות גם לכתחלה. וי"ל כי כיוון בזה ליישב קושית העולם שהקשו לשיטת רש"י ז"ל בפסחים ע"ו דלא אמרי' כבוש רק בחומץ וציר א"כ מאי חידושא דבב"ח דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שרי הלא בכ"מ אין כבוש כמבושל רק בחומץ וציר (יעוין ב"י יו"ד סי' ק"ה. ובשו"ת השיב משה סי' ל"ו) אם כי לכאורה י"ל עפמש"כ הישיע"ק ביו"ד שם דגם לשיטת רש"י ז"ל שלא אמרי' כבוש כמבושל לבד מחומץ וציר הוא רק דאינו נ"ט בכדי שיאסור בנ"ט אבל בליעת משהו א כא יע"ש וכבוש מפליט ומבליע כמבואר ביו"ד שם וטפה חלב שנבלע בבשר נעשה נבל' ובב"ח כ"ע מודי' דאפשר לסוחטו אסור וכשנסחט אח"כ להחלב הוי מב"מ דגם באלף לא בטיל לשיטת רש"י ז"ל בחולין ק"ט ומ"מ מותר מה"ת מפני דאינו נאסר רק דרך בישול זה חידושו וא"ש רש"י ז"ל לשיטתו. אמנם גם לי לא נהירא תי' זה ונלע"ד די"ל דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת הראב"ד ז"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת וגם היכי דא"א לבוא לידי נ"ט מ"מ אמרי' אין מבטלין (יעוין טוש"ע יו"ר סי' קכ"ב צ"ט ובט"ז וש"ך שם) וזה שרמז רש"י ז"ל בלשונו הזהב כלומר מותר לשרותו בתוכו פי' דמותר לשרותו גם לכתחלה ואף דאין לבטל איסור לכתחלה מה"ת ועכ"פ בליעת משהו מבטל ועכצ"ל דלכך שרי מפני דלא אסרה תורה אלא דרך בישולי וזה חידושו. ומש"כ אח"כ ואפי' על אכילתו כו' ואפי' יהב בי' טעמא משכחת לה כגון שנכבש בשר בחלב עם חומץ ביחד וא"ש:

והנה נודע כי דעת רש"י ז"ל בחולין צ"ח והרמב"ם ז"ל (יעוין פ"א מה' חו"מ וב"י באו"ח סי' תמ"ב ובפט"ו מהמ"א ובב"י יו"ד סי' צ"ה) דטכ"ע הוא רק מדרבנן והקשו העולם מהא דאמרי' בש"ס בכורות ו' ע"ב וחלב דבהמה טהורה מנלן דשרי אילימא מדאסר רחמנא בב"ח הא לחודי' שרי ואימא חלב לחודי' אסור באכילה ומותר בהנאה בב"ח בהנאה נמי אסור ולר"ש דשרי בהנאה משכחת לי' למלקי על בשולי' כו' ולשיטתם מאי ראי' מבב"ח הלא י"ל דאיצטרך לאסור בב"ח גם טעמא משא"כ בשאר איסורים ונלע"ד די"ל בהקדם עוד קושיא שהקשיתי מהא דאמרי' בכתובות ס' ע"א. וז"ל יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא כו' ת"ל את הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור יכול מוציא את החלב שאינו שו"ב ולא אוציא את הדם שהוא שו"ב ת"ל הוא הוא טמא ואין דם מהלכי שתים טמא אלא טהור ע"כ וכ' שם רש"י ז"ל וז"ל ל"א זה זה טמא כו' דכתיב אך את זה לא תאכלו זה מיעוטא הוא (יעוין מ"מ בפ"ב מהמ"א) ע"כ מבואר לפ"ז דאיכא תרי מיעוטי מיעוטא דזה ומיעוטא דהוא להוציא רלב ודם של מהלכי שתים כי מחדא הוי אמינא דווקא למעוטי חלב ממלכי שתים שאינו שו"ב היינו שמותר בטהורה וא"כ מאי הקשה הש"ס וחלב דבהמה טהורה מנלן דשרי הלא מכאן מוכח ג"כ דשרי וי"ל דשאלת הש"ס קאי לרבנן דר"ש דהת' דס"ל שטמא הנולד מן הטהור טהור דדרשי' גמל טמא הוא הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא וא"כ לא נשאר רק מיעוטא דזה ושפיר פריך הש"ס וחלב מנלן דשרי (והא דקאמר הש"ס ולר"ש דשרי בהנאה פי' אף אם נימי דרבנן ס"ל בהא כר"ש שמותר בהנאה) והנה רבנן דר"ש אין לומר שהם ר' יהודא סתם בר פלוגתי' דר"ש (יעוין רש"י ז"ל עירובין ל"ו ע"ב ותמורה ל"ג ע"א) כי א"כ איך קאמר הש"ס הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב דמאי ניחותא דאיכא מ"ד דסובר כן כיון דר"י ור"ש שניהם ס"ל איברי' מתפרקין ונעשה דם כמבואר בנדה ט' ע"א ועכצ"ל שרבנן הם ר"מ שהוא סתם מתני' דטמא הנולד מן הטהור טהור ור"מ ס"ל דם נעכר ונעשה חלב ולפ"ז מיושב קושית העולם כי התוס' שם בפסחים בד"ה ורבנן כ' דלר"מ דס"ל בע"ז ס"ז דנטל"פ אסור שפיר יליף טכ"ע בכל האיסורי' מגיעולי מדין יע"ש וכיון דכאן אזלי הסוגיא אליבא דרבנן דר"ש שהם ר"מ שפיר יליף הש"ס דחלב שרי מבב"ח כי דווקא לדידן דקיי"ל נטל"פ מותר פ' רש"י ורמב"ם ז"ל דטכ"ע בשאר איסורים דרבנן משא"כ לר"מ דס"ל נטל"פ ג"כ אסור גם הם מודים דס"ל טכ"ע בכל האיסורים מה"ת וכמש"כ התוס' ואי קשיא לך דאיך אפשר לומר דסוגית הש"ס קאי לר"מ דס"ל דם נעכר ונעשה חלב א"כ מאי ראי' מבב"ח דלעולם אימא לך דאסור משום דם אך בבשלו דקיי"ל דם שבשלו דרבנן ומה"ת שרי לזאת איצטרך לאסרו מפני בב"ח הלא רש"י ורמב"ם ז"ל לשיטת' דס"ל דם שבשלו מה"ת ושפיר י"ל דשקלא וטריא דש"ס קאי אליבא דר"מ. אמנם התוס' לשיטתם דס"ל דם שבשלו דרבנן ועכצ"ל כי לא קאי הסוגיא רק אליבא דר"מ וכמש"כ בשו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' ל"ו אלא דקאי גם לר"ש (והם סוברים כפי' הראשון של רש"י ז"ל בכתובות שם) והדק"ל אמאי לא קאמר הש"ס דאיצטרך לאסור בב"ח גם טעם לזאת ס"ל שבכל איסורים טכ"ע מה"ת ומיושב שיטת כל אחד בשיטתו וכאמור וא"ש:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה